אדמונד לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אדמונד לוי

בית המשפט	בית המשפט העליון
תפקיד נוכחי	שופט בית המשפט העליון
שנת לידה	1941
פעילויות נוספות

אדמונד לוי (נולד ב-11 באוקטובר 1941), שופט בית המשפט העליון.

תוכן עניינים

1 תולדות חייו
2 פסקי דין וגישה משפטית
3 דעת המיעוט בבג"ץ ההתנתקות
- 3.1 תגובות להחלטה
4 לקריאה נוספת

[עריכה] תולדות חייו

אדמונד לוי, יליד עירק, הוא בן למשפחה תומכת תנועת החרות. לאחר שירותו הצבאי החל לעבוד בבית משפט השלום ברמלה ובו בזמן למד משפטים בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב. הוא התקדם בתפקידיו בבית המשפט עד שהפך למזכיר הראשי ובמקביל ב-1970 קיבל רשיון עורך דין ופתח משרד משלו בעיר. כיהן כסגן ראש מועצת רמלה מטעם הליכוד. סירובו של ראש העירייה אהרון אבוחצירא לפנות לו את מקומו ולקיים הסכם רוטציה גרר סכסוך קשה ביניהם שהתפרסם בעיתונות. ב-1977 כיהן כשופט צבאי. ב-1979 מונה לשופט שלום. ב-1984 לשופט מחוזי. לוי דן בעיקר בפלילים והתבלט כשופט יעיל וקפדן. בין השאר ניהל את משפטו של יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין, והקפיד שהמשפט יתנהל כמשפט פלילי רגיל. דבר זה עורר את רוגזה של לאה רבין, אך בהקראת פסק הדין חרג לוי מעט מהיובשנות והכליל בתוכו שירים שנכתבו על הרצח.

בשנת 2000 מונה לשופט בית המשפט העליון כמינוי זמני. עיסקה בין שר המשפטים מאיר שטרית לבין הנשיא אהרן ברק הביא למינויו מינוי של קבע באוגוסט 2001 לצד אילה פרוקצ'יה. לוי חובש הכיפה נתפס כמייצג של מזרחיות מסורתית, אנטי תזה לערכים שייצגה פרוקצ'יה.

[עריכה] פסקי דין וגישה משפטית

תחום התמחותו של השופט לוי הוא המשפט הפלילי. לוי התבלט בגישתו המקלה בתחום זה, ובעניין זה יש הרואים בו כממשיך דרכה של השופטת דליה דורנר. לוי מזכה נאשמים בקלות רבה יותר מחבריו. בנוסף, לוי משחרר ממעצר בקלות רבה יותר חשודים שמשפטם מתארך יתר על המידה. סערה תקשורתית זוטא התחוללה, כאשר הורה לוי לבית המשפט המחוזי לבחון באהדה את שחרורם לחלופת מעצר של חשודים ברצח במסגרת הפשע המאורגן. בהתאם לרוח ההנחיה, הורה בית המשפט המחוזי על שחרור, והשופט ג'ובראן, אשר אוחז אף הוא בגישה מקלה הדומה לזו של לוי, אישר את ההחלטה בערעור. גישה מקלה זו של שני השופטים בעניין זיכויים ובעניין שחרור ממעצר, אותה מוביל בעיקר השופט לוי, שונה מאוד מגישתם המחמירה של יתר שופטי בית המשפט העליון. כאמור, בגישה דומה אחזה גם השופטת דורנר, אשר פרשה זה מכבר מבית המשפט.

עוד בתחום הפלילי, כתב לוי את פסק הדין בפרשת הסגרתו של זאב רוזנשטיין לארצות-הברית, בו הכיר ביכולת להסגיר אזרח ישראלי שהעבירות שביצע היו קשורות לשטחה של מדינה זרה.

בתחום המשפט הציבורי, התגלה לוי כשופט ה"אקטיביסט" ביותר בתולדות בית המשפט, אולי פרט לשופט חיים כהן ז"ל. משמעות הדבר הינה, כי לוי היה מוכן להתערב בהחלטות שלטוניות ומינהליות (כולל חוקים של הכנסת), גם במקרים בהם אין בית המשפט נוהג להתערב. הדבר הוביל לכתיבת דעות יחיד רבות מצדו. כך, לדוגמא, היה לוי השופט היחיד שפסק, בדעת מיעוט, שהחוק המקטין את קצבאות הביטוח הלאומי אינו חוקתי ודינו להתבטל. כן הצטרף לוי לפסק-הדין, לפיו יש לבטל סעיף בחוק הנזיקים האזרחיים, אשר פטר את המדינה מאחריות נזיקית כלפי פלסטינים שנפגעו בפעולות צה"ל שלא במסגרת פעילות ביטחונית.

בנוסף, קבע לוי כי התיקון לחוק האזרחות, אשר מונע איחוד משפחות בין פלסטינים לבין תושבי ישראל, אינו חוקתי. עם זאת, קבע כי אין לבטל את החוק, כיוון שממילא תוקפו עומד לפוג בתוך מספר חודשים, ויש להניח כי הכנסת תתקן את החוק בגלגולו הבא. דעתו של לוי היתה שובר השוויון בין חבריו בפרשה זו. בשל כך, הפכה דעתו להלכה אשר יצאה מפסק הדין: ברוב קולות נקבע כי החוק אינו חוקתי, אולם הוא נשאר בתוקפו.

לוי היה גם היחיד שפסק כי יותר למשה פייגלין להתמודד בבחירות לכנסת השש עשרה. מנגד, דרש הסברים ממפקד חיל האוויר, דן חלוץ, על התבטאויותיו אחר חיסול סאלח שחאדה. כן הצטרף לשאר השופטים ותמך בהסרת גדר ההפרדה סביב אלפי מנשה והחלפתה בגדר שלא תכלא יישובים פלסטינים.

לוי מתח ביקורת חריפה על פיטורי שרי הימין שבוצעו במטרה לאפשר את קבלת תוכנית ההתנתקות, אך לבסוף נתן להם הכשר משפטי. גם על ההחלטה לבטל את "המצרף" כתחליף לפסיכומטרי מתח ביקורת, אך אישר אותה בפסק דינו. פסיקה של לוי שבה דעתו התקבלה על חבריו השופטים הייתה שלא יממונו בתי ספר חרדים שלא יקיימו את תוכנית הליבה של משרד החינוך.

[עריכה] דעת המיעוט בבג"ץ ההתנתקות

נכונותו הייחודית של לוי להתערב בהחלטות שלטוניות בכלל, ובחוקים בפרט, באה לידי ביטוי בפרשת ההתנתקות.

בהחלטתו ביוני 2005 בעתירה שהוגשה לבג"ץ כנגד תוכנית ההתנתקות [1] מצא עצמו לוי במיעוט מזהיר כאשר ביקש לפסול את התוכנית כלא חוקתית. עוד במהלך הדיונים בעתירה, ביקש לוי להוציא צו ביניים לעיכוב יישום התוכנית, ובפסק הדין עצמו קבע כי ההתנתקות כולה אינה חוקתית ופסק כי אם דעתו הייתה מתקבלת, היא הייתה בטלה ומבוטלת.

בין נימוקיו ציין לוי את הונאת הבוחרים שנעשתה בידי ראש הממשלה, שהתחייב במסע הבחירות שלא לסגת מעזה. עוד הוא צוטט בהרחבה רבה נימוקי פוליטיקאים ואנשי ביטחון שסברו שהתוכנית מסוכנת ופורסמו בתצהיר לבית המשפט או בעיתונות. בעיקר הוא הדגיש את זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל בכללותה ולפיכך את היותה של התוכנית "שלילה של זכות יסוד שאין נעלה ממנה". השתמע ממנו שרק חוק יסוד יכול לפגוע בזכות זו. לוי דחה בתוקף את הטענה שהשמיעה המדינה לפיה על המתנחלים היה לצפות שישיבתם בשטח היא זמנית. על אף דבריו החריפים נגד התוכנית קרא לוי לציבור בסוף דבריו לציית לחוק ולהחלטת רוב חברי בית המשפט.

[עריכה] תגובות להחלטה

חוות הדעת זיכתה אותו באהדה רבה בחוגי ימין, שבהם כונה "צדיק יחיד בסדום" ו"מגדלור בחשכה". אליקים העצני כתב עליה:

"גם רוב מכריע של 10:1 אינו יכול להשתיק את הקול הבודד, כפי שהתוצאה בסיפור המרגלים (2: 10) לא סתמה את הגולל על תקוותו של העם היהודי להתנחל בארץ הבחירה". [2]

היו פרשנים משפטיים, שציינו שפסיקתו של לוי הייתה כנראה האקטיביסטית ביותר בתולדות בג"ץ. בעיתון מקור ראשון נכתב: "הולך ומתברר כי לוי יושב על כיסא ה'לא דופק חשבון לאף אחד'". בנימה שלילית יותר כתב על חוות הדעת משה גורלי, פרשן מעריב:

"מי שסקרן לדעת איך ייראה בית משפט לחוקה ששופטיו מתמנים על בסיס פוליטי-אידאולוגי, מוטב שיקרא את דעת המיעוט של השופט אדמונד לוי... זה לא רק פוליטיזציה של השיפוט, זה לא רק ביטול מסיבי של החלטות כנסת וממשלה – זה גם הרס בית המשפט העליון"

היו שהשתמשו בחוות הדעת דווקא כדי לתקוף את אהרן ברק ולהצביע על לוי כמי שמוביל לקיצוניות את הרטוריקה שתחילתה בברק. "פסק הדין של לוי מלמד כיצד יכולים העניינים להדרדר אם סבורים שהכול שפיט", אמר פרופ' דניאל פרידמן.