אורקל (דת)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורקל הוא המקום בו אומר האל את דברו. מקור המילה בלטינית: orare פירושו "לדבר".
בדומה לשאר העמים בעולם העתיק, היו היוונים והרומאים להוטים אחר ניחוש העתיד. שליטים ופשוטי העם ביקשו לעמוד על כוונות האלים ולנהוג בהתאם להן. במקדש זאוס באולימפיה ובמקדש אפולו האיסמני בתבאי, התקיימו ניחושים. אורקל קדום ומפורסם היה בדודונה, וניחשו שם לפי רשרוש העלים בחורשה הקדושה.
להשפעה יתרה זכה האורקל מדלפי שבו דיבר האל מפיה של פיתיה, כוהנת שהייתה ממלמלת דברי נבואה סתומים. לפי האגדות היה המקדש שיך בעבר לגאיה. אפולו הרג שם את המפלצת פיתון, אלוהות כתונית, מגדת עתידות ומרפאת חולים, והשתלט בעצמו על המקדש. מאז נעשה לפטרון הנבואה ולשולט בנחשים, ומקדשו היה למרכז הנבואה. מכל קצות העולם היווני פנו לאורקל בכדי לקבל הוראות מהאלים בענייני מלחמה ושלום, אמונה, פולחן ועוד. עבור רבים היווה האורקל תחליף לפולחן אחיד ולדת מסודרת.
[עריכה] אזכור האורקל במקורות נוספים
אורקל נזכר גם בספר "הסיפור שאינו נגמר", מאת מיכאל אנדה. הנער אטריו משבט ירוקי העור נשלח אל האורקל הדרומי, כדי לקבל שם את המענה, שיציל את הקיסרית הילדותית ועמה את כל ממלכת פנטסיה מן החידלון המכלה אותה. האורקל הדרומי בסיפור הוא קול בלבד, ללא גוף, המזמר בחרוזים ומבין רק שאלות המוצגות גם הן בחרוזים. אטריו מצליח לקבל מן האורקל את התשובה האחרונה, לפני שהחידלון מכלה גם אותו.
