איטליה הקדם-רומית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של איטליה |
| איטליה הקדם-רומית
ימי הביניים הרנסאנס האיטלקי איטליה בימי השלטון הזר הרפובליקה האיטלקית |
| איטליה |
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור העמים הקדם - רומים
מקור התרבויות העתיקות באיטליה, שמהם התפתח העם האיטלקי, אינו ברור. היוונים החזיקו בדעה כי ערים ועמים נוסדו בעקבות התיישבות שבטים זרים. מיתוסים בדבר גיבורים שהקימו ערים כמו ייסוד רומא בידי רומוס ורומולוס היו נפוצים. גם בימינו יש החושבים שהציביליזציה באיטליה היא תוצאה של נדידת עמים ולא התפתחות מקומית. אולם הגישה היותר מקובלת ומחוזקת בעדויות ארכיאולוגיות היא שפיזור האוכלוסייה ואופיה החברתי והכלכלי לא השתנו רבות מעידן הברונזה דרך עידן הברזל עד העידן המתועד, כלומר התרבויות העיקריות עליהן אנו יודעים מקורם מקומי. עם זאת תרבויות אלה הושפעו ממגע עם גורמים חיצוניים שהגיעו בדרך הים בעיקר, כגון המיקנים, הפיניקים ומאוחר יותר היוונים.
[עריכה] תרבויות עתיקות
החקלאות באיטליה התפתחה בשלב מוקדם יחסית של התקופה הניאוליתית. באמצע האלף השני לפני הספירה, בתקופת הברונזה התיכונה, התקיימה התרבות האפנינית. במאות הבאות – ה-13 וה-14 לפנה"ס – מתחילה התעניינות מיקנית במרכז איטליה. לאחר מכן במאות ה-10 וה-11 לפנה"ס - תקופת הברונזה העליונה - מתפתחת תרבות הפרוטו-וילה-נובה. במאה התשיעית לפנה"ס, תחילת עידן הברזל, מתפתחות שלוש תרבויות עיקריות: הוילה-נובית במרכז איטליה (באזורים בהם תתפשט הציביליזציה האטרוסקית מאוחר יותר), הלאטית (ממנה תתפתח הלאטינית) במרכז החוף המערבי, ותרבות קברי הפיר בדרום. תרבויות אחרות שהיו אז הם תרבות האסטה, תרבות הגולאסקה בצפון, ותרבות יאפיגית ותרבות אדריאטית תיכונה במזרח.
[עריכה] ההתישבות היוונית
במאה ה-8 לפנה"ס מתחילה ההתיישבות של בני יוון באיטליה. הראשונים הם בני אובויה באי פיתקוסאי ב-775 לפנה"ס בערך. הם צרכו מחצבים שהגיעו ממרכז איטליה (אטרוריה) וסחרו עם ארצות ברחבי אגן הים התיכון. אחריהם במהלך מאה השנים הבאות, הגיעו הקורינתים, המגארים, האכאיים, הספרטאניים ובני רודוס וכרתים. היוונים מתיישבים לצד עמים מקומיים בדרום איטליה גופה (שם שוכנים האוינוטרים), בסיציליה ואיים נוספים באזור זה. האזור הנמצא תחת שליטת היוונים כונה בהרומאים "מאגנה גארקיה" - יוון הגדולה.
[עריכה] התקופה האטרוסקית
במקביל להתיישבות היוונית מתחילה (בסביבות 730 לפנה"ס) התקופה ה"מזרחנית" - היווצרות אצולה מקומית בקרב עמי איטליה המקומיים, שנהנתה מחיי מותרות בהשפעה יוונית. אז גם הופיעה דרך הכינוי הכפולה (שם פרטי ושם משפחה) לאנשים, הייחודית לעמי מרכז איטליה בתקופה העתיקה ועליה מתבססת שיטתנו כיום. העמים בהם התפתחה האצולה שכנו לאורך החוף המערבי של איטליה – מקאמפניה שבדרום דרך לאטיום (אזור הכולל את רומא) עד לאטרוריה התופסת שטח רחב מהמרכז עד לצפון ובה מתחילה לעלות הציביליזציה האטרוסקית, שתהיה הדומיננטית ביותר באיטליה במהלך מאתיים השנים הבאות.
האטרוסקים מארגנים את עריהם בקונפדרציות של 12 ערים – ארגון מפותח למדי בזמנו, ומעתיקים שיטה זו לשטחים אליהם הם מתפשטים. בין המאה השביעית לשישית לפנה"ס אחיזתם בקאמפאניה מתחזקת ומוקם ארגון כזה. באמצע המאה השישית הם מתנחלים בביקעת הנהר פו (שם התפתחה התרבות הוילה-נובית 400 שנה קודם לכן), בצפון-מזרח איטליה וכנראה מקימים ארגון דומה. חידושי התרבות האטרוסקית לא מגיעים לכל איטליה. לא המעבר לערים שלא ארגון הערים במסגרת. במזרח איטליה אוכלוסיות רבות דוברות שפות הודו-אירופיות – הקבוצה ההאוסקו-אומברית (סאמניטים, פיקנטיים, שבטי האומברים) במרכז, מסאפיים בדרום, ונטים בצפון – נתונות להשפעת הערים האיטלקיות והמושבות היווניות אך לא מגיעות לרמתן.
העשור בין 520 - 530 לפנה"ס נחשב לפסגת התרבות האטרוסקית. היא כללה את מערב איטליה וצפון-מזרח איטליה. היא ניהלה סחר ימי נרחב בעיקר למערב – לארצות הפיניקים (האיים קורסיקה וסרדיניה, מערב סיציליה וכמובן קרתגו וסביבת החוף האפריקני). אך כבר אז נובטים זרעי הקץ – חלקם מקומיים וחלקם חיצוניים. איטליה עדיין מחולקת כאמור בין עמים רבים שלא נמצאים תחת אחיזה אטרוסקית. בדרומה וממזרחה שולטים היוונים, ממערבה הפיניקים ובאזור שמצפון לחצי-האי שוכנים הליגורים (שכמו האטרוסקים שפתם אינה הודו-אירופית) במזרחו, הקלטים במרכזו, וונטים במערבו (שני האחרונים שפתם הודו-אירופית).
במאה החמישית עמי מזרח איטליה מתחילים להתפשט על חשבון היוונים והאטרוסקים. בתחילה (473 לפנה"ס) היאפיגים כובשים ערים בדרום איטליה ואחריהם (עד סוף המאה) הסאמניטים את כל קאמפאניה. בתחילת המאה הבאה פולשים הקלטים לאיטליה. ב-390 לפנה"ס הם כובשים את אזור עמק הפו מידי האטרוסקים. בעקבות חולשת האטרוסקים יוצאת מצלה התרבות הלאטינית שמרכזה ברומא העתיקה.
[עריכה] מוצא האטרוסקים
מוצאם של האטרוקסים לוט בערפל ועודנו נחשב לתעלומה. שפתם, בניגוד לשאר השפות האיטלקיות (למשל הלטינית) איננה במשפחת השפות הודו אירופיות מה שמגדיל את שונותם האתנית. להתחשב בזאת שתרבותם הקדימה את הלאטינית, ובמידה רבה עליה מתבססת צמיחתה של רומא, החידה נעשית חשובה עוד יותר. מקובל היום שמוצאם עם מקומי באטרוריה, אזור שעשיר במחצבים - בעיקר ברזל, וכן נחושת ומעט כסף - מה שעזר לבסס את כלכלת התרבות האטרוסקית.
[עריכה] התרבות הלטינית
אולם, בצלה של התרבות האטרוסקית מתפתחת התרבות הלאטינית שתשלוט בכל אגן הים התיכון ומרכזה ברומא. על פי המסורת שהוזכרה קודם, רומא נוסדה ב-21 באפריל 753 לפנה"ס. בסוף המאה השביעית לפני הספירה רומא הופכת לעיר כאשר בנוסף למגורים עצמם מופיע תחום ציבורי ודתי. עוד לפניה וכמובן שלאחריה (מאמצע המאה השביעית לתוך המאה השישית לפנה"ס) הופכים מרכזים נוספים באזור רומא וצפונה לו באזור אטרוריה, לערים. כאמור ההתפתחות המהירה ביותר מתרחשת אצל האטרוסקים. ב-616 לפנה"ס מתחילה המלוכה האטרוסקית ברומא. ייתכן ושלטון זה הוא הסיבה לסלידת הרומאים ממונרכיה וייסוד הרפובליקה במקום. בכלל יחס הרומאים אליהם היה תערובת של זלזול וסקרנות עקב השונות בשפה, הארגון העירוני ואורחות החיים.
