אינגריד ברגמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אינגריד ברגמן כנערה צעירה

אינגריד ברגמן (שבדית: Ingrid Bergman, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) , 29 באוגוסט 1915 – 29 באוגוסט 1982) שחקנית קולנוע שבדית, שהגיעה למעמד של כוכבת בהוליווד וזכתה בפרס האוסקר.

ברגמן נולדה בסטוקהולם, בירת שבדיה להורים נוצרים לותרנים. כאשר הייתה צעירה מאוד התייתמה משני הוריה וגדלה אצל קרובי משפחה. היא למדה באקדמיה המלכותית לתיאטרון בסטוקהולם ובשנת 1935 הופיעה בתפקידה המשמעותי הראשון בסרט "הרוזן מן העיר העתיקה", זאת לאחר ששיחקה בתפקיד זעיר קודם בסרט שבדי בשנת 1932. לאחר ששיחקה בתריסר סרטים בשבדיה הוחתמה על ידי המפיק ההוליבודי האגדי דייוויד או. סלזניק להפקה דוברת אנגלית של אחד מסרטיה השבדים "אינטרמצו" (1939). הסרט הצליח מאוד, וברגמן הפכה לכוכבת הוליוודית מן השורה.

לאחר שהשלימה מספר סרטים בהפקתם החלה בשבדיה, והופיעה בשלושה סרטים הוליוודיים נוספים, הופיעה ברגמן בסרט קזבלנקה אשר קיבע את מעמדה כמיתוס הוליוודי. תפקיד אילזה, הנקרעת בין אהובה ריק (המפרי בוגרט), הציניקן המריר המנהל בית קפה בקזבלנקה בימי שלטון צרפת של וישי, ובין בעלה, לוחם המחתרת הנועז ויקטור לאזלו (פאול הנרייד), הינו אחד מתפקידיה הזכורים ביותר. בשנת 1943 הייתה מועמדת לפרס האוסקר עבור תפקידה בסרט "למי צילצלו הפעמונים", ובשנת 1944 קיבלה את הפרס כשחקנית הטובה ביותר עבור הופעתה בסרט הפילם נואר "אורות הגאז". מועמדות שלישית רצופה לפרס הגיעה בשנת 1945 עבור תפקידה בסרט "פעמוני סט. מארי". היא הייתה מועמדת שוב לפרס עבור הסרט "ז'אן דארק" משנת 1948.

ברגמן הייתה בין השחקניות המועדפות על הבמאי הנודע אלפרד היצ'קוק ושיחקה בשלושה מסרטיו "בכבלי השיכחה" (1945), "הנודעת" (1946) ו"תחת חוג הגדי" (1949). היצ'קוק היה ידוע במשיכתו העזה לטיפוס "הבלונדינית הקרירה" שעליו נמנו שחקנים כברגמן או גרייס קלי, ופיתח משיכה אובססיבית אל ברגמן.

בשנת 1948 פגשה ברגמן בבמאי האיטלקי הנודע רוברטו רוסליני. היא התרשמה מסרטיו "רומא עיר פרזות" ו"פאיסן", וכתבה לו מכתב בו הציעה לככב בסרטו הבא אם דרושה לו "שחקנית שבדית הדוברת אנגלית היטב, לא שכחה את הגרמנית שלה, אינה מובנת בצרפתית, ויודעת באיטלקית רק את המילים 'טי אמו' (אני אוהבת אותך)". נראה שמפרט זה השביע את דרישותיו של רוסליני, הוא קיבל אותה לשחק בסרטו "סטרומבולי", והשניים התאהבו. בשנת 1950 עזבה ברגמן את בעלה השבדי ד"ר ארון פטר לינדסטרום, ואת ביתה פיא לינדסטרום, ונישאה לרוסליני. לרוסליני ילדה שלושה ילדים, ביניהם השחקנית איזבלה רוסליני. הוליווד השמרנית של שנות החמישים לא יכלה לשאת התנהגות "בלתי מוסרית" מעין זו, ובמיוחד צרמה העובדה שברגמן הייתה בהריון מתקדם בעת החתונה. כוכבה של ברגמן דעך בארצות הברית, והיא הפכה למוקצית מחמת מיאוס.

בשנת 1956 שבה ברמן לשחק בהוליווד בסרט "אנסטסיה", והצלחת הסרט כיפרה על "חטאיה". הסרט הביא לה את פרס האוסקר בפעם השנייה. היא המשיכה לשחק בסרטים הוליוודיים ואירופאיים. בשנת 1975 שיחקה בסרט "רצח באוריינט אקספרס" אשר הביא לה את פרס האוסקר השלישי, אך עבור שחקנית המשנה הטובה ביותר. בנאום קבלת הפרס הכריזה כי הפרס מגיע לשחקנית ולנטינה קורטיזי. בשנת 1978 שיחקה בסרטו של הבמאי השבדי הדגול אינגמר ברגמן "סונטת הסתיו", אשר הביא לה את המועמדות השביעית לאוסקר. היה זה סירטה האחרון על המסך הגדול. באחרית חייה נישאה לאדם בשם לארס שמידט, שהיה צעיר ממנה בשנים רבות. תפקידה האחרון היה גולדה מאיר בסידרת טלוויזיה בשם "אישה ושמה גולדה", שהוקרנה בשנת 1982, ועבורו קיבלה את פרס האמי שהוענק לה לאחר מותה.

היא מתה מסרטן השד ביום הולדתה ה־67 בלונדון, גופתה נשרפה במולדתה שבדיה, ואפרה פוזר בסטוקהולם.