אמנת וושינגטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנת וושינגטון, הידועה גם בשם אמנת חמש המעצמות, הייתה הסכם שנחתם על ידי ארצות הברית, האימפריה הבריטית, האימפריה היפנית, צרפת ואיטליה, והגבילה את הכוח הצבאי הימי של המדינות החתומות. ההסכם הושג בוועידה הימית של וושינגטון שנערכה בוושינגטון הבירה בין נובמבר 1921 לפברואר 1922, ונחתמה על ידי נציגים מהמדינות ב-6 בפברואר 1922.
תנאי האמנה שונו באמנת לונדון הראשונה בשנת 1930 ושונו שוב באמנת לונדון השנייה ב-1936. בזמן החתימה על אמנת לונדון השנייה האימפריה היפנית כבר הודיעה שהיא לא תקיים את תנאי ההסכם, ואילו איטליה התעלמה ממנו בחשאי. גרמניה לא הושפעה מאמנות וושינגטון או לונדון, שכן בניין הכוח הימי שלה פוקח על ידי חוזה ורסאי, הסכם השלום שסיים את מלחמת העולם הראשונה.
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, הצי הבריטי היה הגדול ביותר בעולם, כשהצי האמריקאי והצי הקיסרי היפני נמצאים מעט אחריו. כל שלוש המדינות הובילו תוכניות רבות לבניין אוניות מערכה וסיירות קרב חדשות. הפחד מפני מירוץ חימוש חדש, בדומה למירוץ הדרדנוט בין בריטניה לגרמניה שלפני מלחמת העולם הראשונה, הוביל לפיתוח רעיונות להגבלת כמות אוניות הקרב.
[עריכה] תנאי ההסכם
| הגבלת הדחק כללית | ||
| מדינה | אוניות קרב | נושאת מטוסים |
|---|---|---|
| בריטניה | 525,000 טון |
135,000 טון |
| ארצות הברית | 525,000 טון |
135,000 טון |
| יפן | 315,000 טון |
81,000 טון |
| צרפת | 175,000 טון |
60,000 טון |
| איטליה | 175,000 טון |
60,000 טון |
תנאי ההסכם קבעו שאף אוניה לא תוכל לחרוג מהדחק של 35,000 טון, וכן הגבילה את קוטר קני התותחים ל-16 אינץ' (406 מ"מ). כמו כן, ההסכם קבע את ההדחק המקסימלי של כל האוניות ביחד בציים השונים.
נושאות מטוסים נידונו בסעיף מיוחד בהסכם. נוסף להגבלה על ההדחק הכללי, חוקים בנוגע לגדלים המקסימליים של נושאות המטוסים גם כן נקבעו. הותרו רק שתי נושאות מטוסים לכל מדינה בהדחק מעל 27,000 טון אך לא יותר מ-33,000 טון. הוטל איסור לשים מטוסים קטנים על אונית קרב ולקרוא לה נושאת מטוסים. כמו כן, נקבעה הגבלה על כמות התותחים שכל נושאת מטוסים יכולה לשאת.
אשר לביצורי חופים ובסיסים ימיים, ארצות הברית, בריטניה ויפן הסכימו לשמור על הסטטוס קוו בשעת חתימת החוזה. על פי האמנה בסיסים חדשים וביצורים לא יכולים להיות מוקמים על שטחים מסוימים, וכן אין אפשרות לשפר את הביצורים הקיימים. ארצות הברית לדוגמה יכלה לפתח בסיסים שונים על אדמתה בארצות הברית גופא ובהוואי, אך לא יכלה לבנות באיים האלאוטיים.
חברי האמנה יכלו לבנות ספינות ולהחליף ספינות ישנות בחדשות, אך כל בנייה כזאת הצריכה דיווח ליתר חברי ההסכם.
