אנסלדוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אנסלדוס | |
|---|---|
 |
|
| גילוי | |
| נתגלה על ידי: | ויליאם הרשל |
| תאריך: | 1789 |
| מאפיינים מסלוליים | |
| רדיוס ממוצע: | 237,948 ק"מ |
| אקסצנטריות: | 0.0045 |
| משך זמן הסיבוב: | 1.3702 יום |
| נטייה: | 0.019° (ביחס לקו המשווה של שבתאי) |
| ירח של: | שבתאי |
| מאפיינים פיזיים | |
| קוטר ממוצע: | 504.2 ק"מ (513×503×497 ק"מ) |
| שטח הפנים: | |
| מסה: | 1.08×1020 |
| צפיפות ממוצעת: | 1.61 ג'/סמ"ק |
| כוח משיכה על פני השטח: |
0.113 מ'/ש'2 |
| משך זמן הסתובבות: |
סינכרוני |
| שיפוע הציר: | 0° |
| אלבדו: | 0.99±0.06 |
| לחץ אטמוספירי: | זניח |
אנסלדוס, הירח השישי בגודלו של שבתאי שנתגלה ב-1789 על ידי ויליאם הרשל. הגוף הרביעי במערכת השמש שלנו שבו נתגלו פעילויות געשיות, אחרי כדור הארץ, הירח איו של כוכב הלכת צדק והירח טריטון של כוכב הלכת נפטון.
שמו של אנסלדוס, כמו גם שמותיהם של כל שבעת ירחי שבתאי שהיו ידועים באותה תקופה, הוצע על ידי בנו של הרשל, ג'ון הרשל בפרסומו ב1847 של Results of Astronomical Observations made at the Cape of Good Hope ([1]).
החללית קאסיני טסה בסמוך לאנסלדוס לראשונה ב-17 בפברואר 2005 ואף ביצעה טיסה קרובה יותר ב-9 במרץ 2005.
[עריכה] שם
אנסלדוס קרוי על שמו אנסלדוס המיתולוגי, אחד הגיגאנטים מן המיתולוגיה היוונית. אנסלדוס מסומן גם כשבתאי II.
שמו של הירח, כמו גם שמותיהם של כל שבעת הירחים של שבתאי שהיו ידועים באותה עת, הוצעו על ידי בנו של הרשל, ג'ון הרשל, ב-1847 במאמר "תוצאות תצפיות אסטרונומיות שנעשו בכף התקווה הטובה".[2]
אתרים גאולוגיים שונים בירח קרויים על שם אנשים ומקומות מסיפורי אלף לילה ולילה.
[עריכה] מאפיינים פיזיים
לפני משימת קאסיני, היה ידוע מעט יחסית אודות המבנה הפנימי של אנסלדוס. תוצאות חדשות מיעפים שביצעה החללית קאסיני קרוב לאנסלדוס סיפקו מידע רב שנדרש שנדרש למודלים של מבנהו הפנימי של הירח. בין היתר כלל המידע החדש שנאסף על ידי החללית הגדרה מדויקת יותר של המסה וצורת אליפסואיד תלת צירי, תצפיות ברזולוציה גבוהה של פני השטח ותובנות חדשות על הגאוכימיה של אנסלדוס.
אומדני מסה ממשימות וויאג'ר הביאו להנחה כי אנסלדוס מורכב כמעט כולו מקרח מים. בהתבסס על השפעות כוח המשיכה של אנסלדוס על קאסיני, התברר כי מסתו של הירח גדולה בהרבה ממה שחשבו בעבר, וצפיפותו הממוצע היא 1.61 גר'/סמ"ק. צפיפות זו גבוהה מזו של ירח קרח בינוניים אחרים של שבתאי, עובדה שמצביעה על כך שבאנסלדוס אחוז גדול יותר של סילקטים וברזל.
לפחות 5 סוגי שטחים זוהו על אנסלדוס. בנוסף למכתשים יש מישורים שטוחים ורכסים ובקעים קווים רחבים. לפחות חלק מפני השטח צעירים באופן יחסי, כלל הנראה בני פחות מ100 מיליון שנה.
הקרח הנקי והרענן שמצוי על פני השטח של אנסלדוס נותן לו את האלבדו (החזרת האור של פני השטח) הגבוה ביותר של כל גוף במערכת השמש. משום שהוא מחזיר כל כך הרבה אור שמש, טמפרטורת פני השטח הממוצעת היא -201°C.
במרץ 2005 נאס"א הודיעה כי מגנומטר על חללית המחקר קאסיני זיהה אטמוספרה משמעותית, שיכול להיות שמייננת אדי מים. כיוון שכוח המשיכה של אנסלדוס חלש מכדי להחזיק באטמוספרה, האטמוספרה חייבת להתחדש ממקור כלשהו שנאס"א משערת שהוא הרי געש או גייזרים. [3] [4] [5]
[עריכה] גילוי מים על פני הירח
בתחילת 2006 גילתה החללית אמריקאית קאסיני, שחגה סביב הלווין, סילוני מים שפורצים מפני השטח בקוטב הדרומי שלו, ומגיעים לגובה של כמה מאות קילומטרים. מקורם של המים הוא גייזר, סילון מים חמים ואדים, הפורץ בזמנים קבועים מנקב על פני הקרקע, באזור פעיל של הרי געש.
החוקרים סבורים כי הירח עשיר במאגר תת-קרקעי של מים, ולפיכך גם בצורות קיצוניות של חיים.
יש שהעריכו כי התגלית תביא לכך שנאס"א תשגר בעתיד רכב מחקר רובוטי לירח זה.
