אסכולת האנאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אסכולת ה"אנאל" היא אסכולה היסטוריוגרפית שמקורה בשנות ה-30 של המאה ה-20 בצרפת. האסכולה התפתחה מתוך כתב העת Annales d'histoire économique et sociale שמאוחר יותר שינה את שמו ל: Annales. Economies, sociétés, civilisations והחל מ1994 נקרא Annales. Histoire, Sciences Sociales. האסכולה, וכתב העת, נוסדה בידי שני היסטוריונים צרפתיים: מארק בלוך (Marc Bloch) ולוסין פברה (Lucien Febvre) בשנת 1929 באוניברסיטת שטרסבורג.

בלוך ופברה יצאו כנגד התמקדות ההיסטוריוגרפיה בזמנם בהיסטוריה פוליטית, צבאית ודיפלומטית, בהיסטוריה אירועית ובהיסטוריה של "אנשים גדולים". מנגד הם הציעו להתמקד בהיסטוריה כלכלית וחברתית, בתהליכים ארוכי טווח (la longue durée), בהיסטוריה של המנטאליות ובהיסטוריה של קיבוצי בני אדם, בחברה, ולא ביחידים. בהתאם, הם קראו לשילובה של הדיסציפלינה ההיסטורית בקרב מדעי החברה ולשימוש בכלים מדעיים, כגון סטטיסטיקה, למחקר ההיסטורי. בלוך נרצח בידי הגסטאפו לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה בשל השתייכותו לרזיסטאנס ואילו פברה עמד בראש האסכולה בשנות ה- 40' וה- 50.

הדור השני של אסכולת ה"אנאל", תחת הנהגתו האקדמית של פרנן ברודל (Fernand Braudel), פנה לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה להיסטוריה תרבותית ולהיסטוריה של התרבות החומרית ואף חתר לכתיבתה של היסטוריה טוטאלית. על בני דור זה נמנה גם ההיסטוריון רב ההשפעה על לימודי ימי הביניים - ג'ורג' דובי (Georges Duby).

הדור השלישי של אסכולת ה"אנאל", אשר החל לפעול בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, כלל את ז'אק לה גוף (Jacques Le Goff), נתן ושטל (Nathan Wachtel) ואת פייר נורה (Pierre Nora). במרוצת הזמן איבדה האסכולה מייחודה בשל התקבלות רבים מהרעיונות אותם נשאה בקרב רבים מקהילת ההיסטוריונים.

[עריכה] לקריאה נוספת

זנד, שלמה. "ההיסטוריון, הזמן והדימיון. מאסכולת "האנאל" ועד הרוצח הפוסט-ציוני. תל אביב, עם עובד, תשס"ה 2004.

זנד, שלמה. הקולנוע כהיסטוריה: לדמיין ולביים את המאה העשרים", מבוא 13-30, תל אביב, עם עובד ספריית אופקים, 2002.

זנד, שלמה. "במה הועילה ובמה הזיקה אסכולת ה"אנאל" להיסטוריה". זמנים, רבעון להיסטוריה, ע"מ 30-42. גיליון 82 קיץ 2003. אוניברסיטת תל אביב, זמורה ביתן מוציאים לאור. קיץ 2003.