ארנסט שקלטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ארנסט הנרי שקלטון

ארנסט הנרי שקלטון (15 בפברואר 1874 - 5 בינואר 1922), מגלה ארצות ממוצא אירי, שהשתתף במספר משלחות חשובות לחקר יבשת אנטארקטיקה. התפרסם במיוחד בעקבות עמידתו בראש משלחת חקר שיצאה למשימה לחציית יבשת אנטארקטיקה בשנת 1914 והצלחתו להשיב את כל צוות המשלחת לאנגליה בשלום, לאחר שספינתם, ה-"אנדוראנס" נתקעה בקרח והתרסקה.

[עריכה] ביוגרפיה

שקלטון נולד באירלנד בשנת 1874. לאחר סיום לימודיו ב-1890, הוא שרת כקצין בצי הסוחר הבריטי. ב-1904 נישא לאמילי דורמן ולהם נולדו 3 ילדים.

[עריכה] המסעות הראשונים לאנטרקטיקה

בול אוסטרלי לציון מסע משלחת שקלטון לקוטב הדרומי המגנטי

בשנים 1901 - 1903 היה שקלטון אחד המשתתפים במשלחתו של סקוט לגילוי הקוטב הדרומי. אולם בשלב מסוים הורה סקוט על השבתו לבריטניה, באמתלה של דאגה לבריאותו של שקלטון. הסיבה האמיתית להדחתו של שקלטון מהמשלחת הייתה כנראה הפופולריות הרבה שלה זכה בקרב חבריה, ושסקוט ראה בה איום על מנהיגותו. יש הטוענים שהיריבות בין השניים נבעה גם מהעובדה ששקלטון היה שייך לצי הסוחר, ואילו סקוט לצי המלכותי.

בשנים 1907 - 1909 ניסה שקלטון לארגן משלחת משלו לקוטב הדרומי, בספינה נמרוד. למרות שהמשלחת זכתה למספר השגים נאים, כגון ההעפלה הראשונה אל ראש הר ארבוס, הר הגעש הפעיל באי רוס, היא לא הצליחה להגיע אל הקוטב הדרומי לאחר שעקב בעיות אספקה, החליט שקלטון שלא לסכן את חיי אנשיו. מאוחר יותר העיר שקלטון בעניין זה כי "עדיף להיות חמור חי מאשר אריה מת".

[עריכה] המשלחת הטראנס-אנטארקטית המלכותית 1916-1914

המשלחת הטראנס-אנטארקטית המלכותית, שבראשה עמד שקלטון, יצאה מלונדון ב-1 באוגוסט, 1914 בספינה אנדוראנס. מטרת המשלחת הייתה לחצות את יבשת אנטארקטיקה, ממפרץ ואהסל, דרך הקוטב הדרומי אל האי רוס הנמצא בצידה השני. האנדוראנס יצאה לדרכה מספר ימים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כאשר נודע לשקלטון על פרוץ המלחמה, הוא שיגר מברק לשר הימיה הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל והציע לו להעמיד את האנדוראנס וצוותה לרשות הצי הבריטי, אולם צ'רצ'יל ענה לו במילה אחת "המשיכו!". המשלחת נאלצה לנטוש את תוכניתה המקורית כאשר האנדוראנס כותרה בים קרח ונתקעה ליד מפרץ ואהסל. הצוות והמשלחת בראשותו של שקלטון שמר על מורל גבוה וחיי שגרה בתנאים הקשים של אנטארקטיקה במשך כשנה. בחורף 1915 גבר לחץ הקרחונים על הספינה, שקלטון ואנשיו הוציאו מהספינה אספקה חיונית ונטשו אותה בשתי סירות הצלה. לאחר מכן התרסקה הספינה בלחץ הקרחונים וטבעה.

צוות הספינה וחברי המשלחת ערכו מסע משולב לאי הפילים - תחילה במזחלות על הקרח של מפרץ ואהסל, ולאחר מכן בשתי סירות ההצלה. כאשר הגיעו לאי הפילים שבחצי האי האנטארקטי, הם שיפצו את אחת הסירות ושקלטון וחמישה אנשים נוספים הפליגו בה לאיי דרום ג'ורג'יה כדי להשיג עזרה. פרנק וורסלי היה הנווט של מסע מדהים זה שנערך בסירה בשם ג'ימס קאריד בגודל 7 מטר, דרך ה"מעבר החשוך", אל איי דרום ג'ורג'יה בסוף הסתיו האנטארקטי (אפריל ומאי), דבר שהינו כנראה הישג ללא מתחרים. טעות ניווט של 0.2 מעלות הייתה גורמת להם להחטיא את האי, ולהסחף למעמקי האוקינוס האטלנטי ללא אפשרות הצלה. לאחר שסופה אדירה היכתה בהם ליד חופי ג'ורג'יה הדרומית, הם נאלצו לנטוש את סירתם השבורה, ולא יכלו להקיף בסירה את האי, כדי להגיע לתחנת ציד הלוויתנים שנמצאה בצידו הצפוני של האי. הם נחתו בחלק הדרומי של איי דרום ג'ורג'יה ואז חצו את רכס הרי האי במסע מדהים לא פחות שערך 36 שעות, מסע ששנים אחר כך חזרו עליו מטפסים מקצוענים כמו ריינהולד מסנר, עם ציוד מלא ונתקלו בקשיים.

כל שאר אנשי הצוות, 22 איש תחת פיקודו של פרנק ווילד, חיכו במשך למעלה מ-4 חודשים באי הפילים. לאחר שלושה נסיונות נפל, הם חולצו על ידי הספינה הצ'ילאנית "ילקו", בפיקודו של לואיס פדרו, ב-30 באוגוסט, 1916, (22 חודשים לאחר היציאה מאיי דרום ג'ורג'יה). כל צוות האוניה אנדוראנס הצליחו לחזור בשלום לבריטניה.

ספינתו של צוות אחר, בפיקודו של קפטן איניאס מקינטוש שיצאה לצידה השני של יבשת אנטארקטיקה כדי להכין נקודות אספקה עבור משלחתו של שקלטון טבעה אף היא, ולמרות זאת הצליח צוות זה למלא את משימתו ולהשאיר אספקה עבור המשלחת שמעולם לא הגיעה. בדצמבר 1916, ארגן שקלטון משלחת הצלה אשר חילצה את מרבית אנשיו של מקינטוש מאנטארקטיקה, לאחר שלא כולם שרדו.

[עריכה] המשלחת האחרונה לאנטארקטיקה

קבר ארנסט שקלטון באי ג'ורג'יה הדרומית

בשנת 1921 יצא שקלטון בראש משלחת נוספת לאנטארקטיקה, אולם ב-5 בינואר 1922 הוא מת מהתקף לב, ונקבר באי ג'ורג'יה הדרומית שבדרום האוקיינוס האטלנטי.

[עריכה] שקלטון כדוגמה למנהיג "ממוקד באנשים"

דאגתו של שקלטון לשלומם של אנשיו, כפי שהתבטאה כבר בזמן משלחת ה-"נימרוד", היא זו שאיפשרה לו ולאנשיו לעמוד במשימה הלא תיאמן של החלצות בשלום מאנטרקטיקה, כאשר לרשותם עומדות שתי סירות הצלה זעירות ומעט אספקה שהצליחו לחלץ מספינתם הטובעת. כאשר נשאל אחד מחברי הצוות כיצד הצליחו לבצע את הלא יאומן, הוא ענה "במילה אחת: שקלטון!". שקלטון השכיל לשמור על מורל גבוה בקרב אנשיו ולהמנע מסכסוכים ומתיחויות ביניהם. הוא דאג כי ימצאו בידיהם מצלמות וכלי נגינה, וערך מסיבות וערבי מוזיקה ושירה. הוא עודד את חברי הצוות לתעד את המסע ביומניהם והבטיח להם שוב ושוב כי הם יחיו לספר לאחרים את אשר ארע. אבל הדבר החשוב מכל היה יכולתו להפוך את המסע מכישלון להצלחה. כאשר עמדו חברי הצוות והביטו בספינתם השוקעת אל מתחת לקרח, עמד שקלטון בנקודה מעט מרוחקת מהם, ואז אסף אותם אליו ואמר להם, "עכשיו אנחנו הולכים הביתה". על ידי כך הוא הטיל עליהם למעשה משימה חדשה ומאתגרת לא פחות ממשימתם המקורית. משימה שבה עמדו בהצלחה גדולה. בכך שימש שקלטון השראה למנהיגים אחרים אשר מצאו את עצמם במצב דומה, כמו למשל לאסטרונאוט האמריקאי ג'יימס לוול, מפקד טיסת אפולו 13.

[עריכה] קישורים חיצוניים (באנגלית)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ארנסט שקלטון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארנסט שקלטון