אי הפילים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אי הפילים הוא אי הררי מכוסה קרחונים באוקיינוס הדרומי, ליד חופי אנטארקטיקה, ושייך לקבוצת איי שטלנד הדרומיים. האי נידח, אינו מיושב ואין עליו מקורות מחיה. מיקומו כ-1,290 ק"מ דרומית מערבית מג'ורג'יה הדרומית, 940 ק"מ דרומית מאיי פוקלנד ו-890 ק"מ דרומית מזרחית מכף הורן. האי נתגלה בסביבות 1821.
[עריכה] גיאוגרפיה
לאי צורה הדומה לחדק של פיל ומכאן כנראה שמו. ציר האורך של האי הוא ממזרח למערב, והנקודה הגבוהה בו היא 852 מטר. חוץ מכמה רצועות חוף, כל האי מכוסה בקרחונים. אין באי צמחייה או בעלי חיים אם כי ניתן לעתים למצוא על חופיו כלבי ים או פינגווינים. בשל מזג האוויר הסוער בסביבה, ובהיעדר מפרץ טבעי, לא התיישבו בו בני אדם מעולם. זאת למרות מיקומו הנוח לדיג, ציד לווייתנים והקמת תחנה מדעית.
[עריכה] המשלחת של ארנסט שקלטון
אי הפילים התפרסם כאשר המשלחת הטראנס-אנטארקטית המלכותית 1916-1914 של סר ארנסט שקלטון הגיעה אליו ושהתה בו למעלה מארבעה חודשים עד שחולצה ב-30 באוגוסט 1916. במשך תקופה זו שהה הצוות בסירות הצלה שהוסבו למגורים מאולתרים, וניזון מכלבי ים ופינגווינים שצדו.
היחלצותו של מגלה הארצות ארנסט שקלטון מאנטארקטיקה ב-1916 נחשבת לאחת המופלאות ביותר. משלחתו בת 28 אנשים ניסתה לחצות את יבשת אנטארקטיקה דרך הקוטב הדרומי, אך כותרה בקרח בים וודל שבאוקיינוס הדרומי, ושרדה בתנאים קשים כשנה. לאחר שלחץ הקרחונים ריסק את ספינתם אנדורנס, הם ערכו מסע במזחלות קרח ובשתי סירות הצלה עד שהגיעו לאי הפילים. בהבינו שאין סיכוי שספינה תחלוף במקום נידח זה, החליט שקלטון לצאת למסע חילוץ. הוא השאיר באי את סגנו פרנק ווילד ו-21 אנשים, והוא וחמישה ספנים נוספים הפליגו בסירה באורך שבעה מטרים לעבר ג'ורג'יה הדרומית, מרחק 1,290 ק"מ, כדי להשיג עזרה. תנאי מזג האוויר היו איומים וברשותם היו רק סקסטנט וכרונומטר לניווט. לאחר שנקלעו לסופה אדירה נשברה הסירה, והם נחתו בחלק הדרומי של ג'ורג'יה הדרומית וחצו את רכס הרי האי, תשושים וללא ציוד, במסע שגם מטפסים מקצועיים מתקשים בו. לאחר שהגיע לתחנת ציד הלווייתנים שבאי, ניסה שקלטון לחלץ את שאר 22 אנשיו מאי הפילים בעזרת מספר ספינות, ורק בניסיון הרביעי, שבו גויסה ספינת גרר צ'יליאנית, חולצו כולם ללא פגע, 22 חודשים לאחר תחילת המסע מארגנטינה.
