ארצ'יבלד ויוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ארצ'יבלד ויוול

פילדמרשל ארצ'יבלד ויוול, דוכס ויוול הראשון, (5 במאי 1883 - 24 במאי 1950) היה מרשל ומפקד הכוחות הבריטיים במזרח התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא הוביל את הכוחות הבריטיים לנצחון על הכוחות האיטלקיים בצפון אפריקה, ונוצח לאחר מכן על ידי הכוחות הגרמניים.

ויוול נולד בקולצ'סטר אך כבן לאיש צבא, בילה חלק ניכר מילדותו בהודו. אביו של ויוול הגיע לדרגת מייג'ור ג'נרל, וציפה כי בנו ילך בעקבותיו.

ויוול למד באקדמיה הצבאית בסנדהרסט, התגייס בשנת 1900 ולחם במלחמת הבורים השנייה. בשנת 1903 הועבר להודו ולחם בקרבות בעמק בזאר בשנת 1908. בשנת 1911 שימש במשך שנה משקיף צבאי בריטי בצבא רוסיה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה ויוול מוצב בתפקיד מטה. לבקשתו הועבר ליחידה קרבית ונפצע בקרב איפר בשנת 1915. בפציעה איבד ויוול את עינו. לאחר שהחלים הוצב כקצין קישור לצבא הרוסי בחזית התורכית. בשנת 1918 הוצב במטהו של הגנרל אדמונד אלנבי בארץ ישראל. על תקופה זו כתב את ספרו "מסעי המלחמה בארץ ישראל".

בין מלחמות העולם שימש ויוול במספר תפקידים, לרבות מפקד הצבא בארץ ישראל בתקופת המרד הערבי הגדול, בשנת 1937. ביולי 1939 מונה למפקד הצבאות הבריטים במזרח התיכון, ושימש בתפקיד זה עת פרצה מלחמת העולם השנייה.

המערכה במזרח התיכון הייתה שקטה בחודשים הראשונים של המלחמה עד להכרזת המלחמה של איטליה הפשיסטית בשנת 1941. הכוחות האיטלקיים בצפון אפריקה היו גדולים בהרבה מהכוחות הבריטיים באזור. עם זאת, ויוול הצליח לא רק להתגונן כנגד המתקפות האיטלקיות, אלא גם להביס את האיטלקים ולכבוש את מושבותיהם באתיופיה ובסומליה. עד פברואר 1941, הבריטים היו על סף גירוש הכוחות האיטלקיים האחרונים מלוב, דבר שהיה מסיים את שליטת מדינות הציר על כל יבשת אפריקה.

אבל באותו זמן הכוחות הגרמניים והאיטלקיים תקפו את יוון. ויוול נצטווה לעצור את התקדמותו בלוב, ולשלוח את כוחותיו ליוון. הוא חלק על החלטה זו, אך ביצע את ההוראות. התוצאה הייתה כשלון צבאי. לגרמנים ניתנה שעת כושר לחזק את הכוחות האיטלקיים בצפון אפריקה; הבריטים (שהיו באותה עת בעלי ציוד לחימה נחות בהשווה לציוד הגרמני) לא הצליחו לקיים הגנה מתאימה על החלק היבשתי של יוון ונאלצו לסגת תוך שספגו אבדות כבדות; ופלג שתמך במדינות הציר השתלט באותה עת על הממשלה בעיראק, דבר שהוביל למלחמה קצרה בין עיראק לבריטניה.

נקודה חשובה עבור מדינת ישראל, היא שלולא הנצחון של ויוול על הכוחות האיטלקיים והדיפתם לאזור לוב, ייתכן וקרב אל-עלמיין היה מתרחש במיקום צפון-מזרחי בהרבה, כלומר שארץ ישראל הייתה נכבשת ידי כוחות הציר.

ויוול הוחלף כמפקד של הכוחות הבריטיים במזרח התיכון על ידי סר קלוד אוקינלק ביולי 1941. הוא הועבר להודו, שם שרת כמפקד בפועל. הוא שוב סבל מהיותו מוצב בפיקוד על אזור שסובל מחוסר בכוח אדם שהפך לאזור קרבות, כאשר יפן הכריזה מלחמה על בריטניה בדצמבר 1941. ויוול נשלח לבורמה לפקד על הגנתה מידי היפנים, אך משלא קיבל את התגבורות שדרש לצורך ההגנה, התפטר מתפקידו בפברואר 1942. הוא מונה למפקד הכללי של הכוחות האמריקנים-בריטים-הולנדים-אוסטרלים, אבל נאלץ לפנות את מפקדתו מאיי ג'אווה בעקבות פירוק כוח זה. במהלך כהונתו בתפקידים אלו כבשו היפנים את בורמה, מלאיה, וסינגפור.

בינואר 1943 הוחלף שוב על ידי אוקינלק, שהועבר אף הוא מתפקידו בשל התבוסות בצפון אפריקה. ויוול שב להודו, ומונה לדרגת פילד מרשל. מהודו פיקד על מספר נסיונות כושלים לשחרור בורמה מידי היפנים. על אף כישלונותיו קיבל את תואר האצולה "וייקאונט" (הרוזן מקירנאיקה) ושימש כמשנה למלך בהודו. משימתו הייתה לשמור על השקט בהודו במהלך המלחמה. הוא שימש בתפקיד זה עד החלפתו בידי הלורד לואי מאונטבטן בשנת 1947. תיפקודו של ויוול כמושל הודו נחשב כמוצלח, וזאת, בין היתר, בשל הבנתו את אורח המחשבה ההודי, ואת המצב הרגיש במקום באותן השנים. יש המעריכים כי תיפקודו של ויוול מנע שפיכות דמים רבה במהלך התקופה שהובילה לעצמאותה של הודו ולחלוקתה להודו ולפקיסטן.

בשנת 1947 שב ויוול לבריטניה, ומת בשנת 1950.