בית יבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית יבין היה בית מלוכה כנעני, שכל שושלתו נקראה ע"ש מלכה הראשון, כמקובל ברחבי הסהר הפורה. כך למשל קראו האשורים לממלכת ישראל "בית עומרי" ולממלכת יהודה "בית דוד". המקור העיקרי שלנו לתולדותיו הוא התנ"ך.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 אוכלוסייה וכלכלה 3 המלחמה של יהושע בן נון עם מלכי בית יבין 4 המלחמה על הקישון

[עריכה] היסטוריה

מייסד שושלת בית מלכות זה הוא, ככל הנראה, יבין שמלך בחצור (עיר ממלכה כנענית בצפון הארץ ומן הגדולות והמפורסמות בארץ כנען; בימי יהושע שלטה חצור על מספר ממלכות כנעניות בצפון). יבין נזכר לראשונה במקרא בימי כיבוש יהושע בן נון את ארץ ישראל, וייתכן ששמו הפרטי לא היה יבין, אלא כך נקראו כל מלכי חצור בתקופתם (בתקופת דבורה הנביאה מצוי השם מלך חצור.

התנ"ך מספר בעיקר על מפלת בית יבין בשני קרבות עיקריים - במי מרום ובנחל קישון. המפלה במי מרום מיוחסת ליהושע בן נון, ואילו זו בקישון לדבורה הנביאה וברק בן אבינועם. נוצרת בעיה עם הכרונולוגיה של מלחמות אלה, כיוון שהסיפור על מלחמת מי מרום, שמתאר את החרבת בית יבין, קודם כביכול לסיפור קרב הקישון. אחד הפתרונות המוצעים לבעיה זו הוא כי מלחמת מי מרום לא נוהלה על ידי יהושע, אלא הייתה מאוחרת בהרבה והוכנסה לתוך ספר יהושע במהלך עריכה מאוחרת יותר.

[עריכה] אוכלוסייה וכלכלה

אין הרבה ידיעות על האוכלוסייה שבממלכת בית יבין, אך מקובל להניח שהעיר הראשית (שמן הסתם הייתה גם עיר הבירה של הממלכה) היא חרושת הגויים. יש חוקרים שמזהים אותה עם תל עמר שבמעבר בין עמק יזרעאל לעמק זבולון, אשר במבואותיו המערביים של עמק יזרעאל. בנוסף, ייתכן כי לא זהו שמה האמיתי, אלא כך הוא מופיע בתנ"ך ואין לנו בנמצא שם אחר שהיה שייך לעיר זו. את העיר חרושת הגויים ייסדו הגויים (שם של עם קדמון שהתיישב בגליל התחתון), ולאחר מכן נכבשה העיר על ידי הכנענים ונהפכה, כנראה, לעיר הבירה של הממלכה.

העיר הייתה מרכז חשוב להכנת כלי ברזל, חרס, אבנים שונים (כגון בזלת) ועוד כמה סוגי כלים, וכן לייצור כלי מלחמה. תוצרת העיר נסחרה בתוך הממלכה ומחוץ לממלכה לארצות שונות, בהם (זמן רב לפני תחילת המלחמה) גם עם שבטי ישראל.

לפי המקרא ממלכת בית יבין כללה מובלעות רבות, שלאחר מכן נכבשו על ידי שבטי ישראל. מלבד מובלעת אחת, לא היו קשיי כיבוש במובלעות. המובלעת הקשה לכבישה הינה מובלעת עמק יזרעאל, ששטחה השתרע מן הים התיכון, ועד לנהר הירדן, כאשר השטח כולל בתוכו את עמק זבולון, עמק יזרעאל ועמק בית שאן.

[עריכה] המלחמה של יהושע בן נון עם מלכי בית יבין

יבין מלך חצור נזכר לראשונה במקרא בימי כיבוש יהושע בן נון את ארץ ישראל. לפי המקרא, שמע יבין, מלך חצור, שיהושע מתכוון לתקוף אותו ושמע גם על נצחונותיו האחרים, ולכן הוא החליט לצאת למלחמה נגדו, וצירף לצבאו את צבאות יובב מלך מדון (מדון היא עיר כנענית קדומה, המזוהה כיום עם חורבת מדין שמצפון לטבריה), צבאות מלך אכשף (עיר ממלכה כנענית קדומה) וצבאות מלך שימרון. הוא צירף לצבאו גם את צבאות מלכי הכנעני, האמורי, החיתי, בפריזי והיבוסי. הצבא המאוחד התקדם למי מרום (מעיין העיר מרום - עיר כנענית קדומה בגליל העליון). הם חנו שם והתכוננו למלחמה בצבא ישראל.

צבא ישראל הצליח לנצח את יבין וצבאו. הם באו בהפתעה למחנה יבין, ושם הם התנפלו על החיילים הכנעניים, והחלו להרוג אותם. הם רדפו אחרי צבא יבין עד לצידון (עיר נמל פיניקית מפורסמת), ועד להרי הלבנון החלק הצפוני של בקעת הלבנון.

לאחר המלחמה, חזר יהושע מרדיפתו אחרי מחנות הצבא הכנעני לחצור, ולכד את העיר. מלך חצור נמלט משדה המערכה אל חומות עירו ויהושע הצליח ללכוד אף אותו. יהושע וצבאו רצחו את כל תושבי חצור, ולאחר ההרג הרב הם אף שורפו את העיר. לאחר כיבוש חצור, המשיך יהושע לשאר ערי הממלכה שעזרו ליבין מלך חצור, והרג בתושבי הערים גם. אך הפעם לא שרף את הערים.

[עריכה] המלחמה על הקישון

צבא ממלכת בית יבין היה גדול יחסית לשאר הארצות שהיו באזור, ועלה בהרבה על זה של עם ישראל. לפי התנ"ך היו לו 900 רכבי ברזל. לצבא ישראל לא היו מרכבות בתקופה הזאת. בנוסף לכך, צבאו היה מאומן, ואילו צבא ישראל הורכב ממיליציות איכרים לא מאומנות.

לא ברור מה הייתה הסיבה להתנגשות זו, אך סביר כי הייתה שלב בהשתלטות של שבטי ישראל על ארץ כנען, והמטרה של המלחמה הזאת היה לכבוש את מובלעת עמק יזרעאל.

ברק בן אבינועם ערך את צבאו שכלל לפי המקרא 10,000 איש (משבטי זבולון, נפתלי, יששכר, בנימין, אפרים ומנשה), והתכונן לקרב בהר תבור. לעומתו, התכונן סיסרא עם צבאו כשבעה קילומטר ממערב להר תבור, ליד אחד מיובלי נחל הקישון. לסיסרא הייתה בעיה בקרב זה, משום שהוא לא יכול לעלות על ההר, למרות צבאו המאורגן והחזק כי המרכבות לא יכולות להלחם על קרקע משופעת. ברק פיצל את צבאו כך שחלק מהשבטים התכוננו למתקפת פתע, וחלק מהם התארגנו לתקיפה מכל הצדדים, ואף שילב תכסיס של מנוסה מדומה. התוכניות נודעו כנראה לסיסרא - מפקד הצבא הכנעני, והוא ארגן את צבאו בהתאם.

אדמת המובלעת של עמק יזרעאל הייתה טובה למלחמה בקיץ, וקרב זה התחולל בקיץ. לפי המסופר בתנ"ך עוד לפני שהתחיל צבא ישראל את התקפתו, הפסיד יבין מלך כנען וצבאו במלחמה, ושורות צבאו נהרסו והושמדו. הסבר מקובל לכך הוא שההפסד נבע מסערת קיץ שהתחוללה בסביבות הר תבור (בדומה לזאת שהייתה בשנת 1963), ולכן סיסרא וצבאו היו צפויים לקשיים בהפעלת המרכבות. כנגד הסבר זה הועלתה הטענה שאדמה בוצית מקשה בה במידה גם על הפעלת צבא רגלי כך שצבא ישראל היה צפוי להתקל בקשיים דומים לאלה של צבא יבין.