בשר חזיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בשר חזיר (מכונה בעברית גם "בשר לבן") הוא בשר לאכילה שהוכן מחזיר. הפופולריות של מאכל זה בקרב אלה שאינם יהודים או מוסלמים הביאה למתן שמות ספציפיים לסוגים שונים של בשר חזיר:

• בייקון או שפֶּ‏‏ק - נתח בשר חזיר מומלח מגב החיה, צדדיה או בטנה.
• שִינְקֵן, "שִינְקֵה" או הַ‏אם - בשר ירך ואחוריים של חזיר
• פרושוטו - קותל חזיר מעושן מעושן ומיובש בנוסח צפון איטליה
• פפרוני - נקניק יבש ומתובל, העשוי בדרך כלל מבשר חזיר או בקר.

[עריכה] איסור אכילת בשר חזיר

ביהדות חזיר אינו חיה כשרה (הוא מפריס פרסה אך אינו מעלה גירה), ולכן אסור לאכול את בשרו. איסור זה הפך לנדבך משמעותי במאפייני הדת, וההקפדה עליו גדולה מההקפדה על מצוות אחרות. כבר בנביאים ניתן למצוא התייחסויות מחמירות לאיסור זה. יש המשערים כי הרתיעה הרבה דווקא מהחזיר קשורה בכך שחזיר הבר היה סמלם של הלגיונות הרומיים בארץ ישראל בתקופת בית שני ואחריה, שחוללו חורבן והרג רב. חז"ל מספרים שבמחלוקת שבין הורקנוס ואריסטובולוס, שלחו אנשי אריסטובולוס שצרו על הר הבית, חזיר בתור קורבן במקום הבהמות הכשרות שהיו שולחים עד אז. חז"ל מספרים שהזעזוע היה כה גדול, עד ש"באותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים בארץ ישראל". הטאבו היהודי הבולט על החזיר קיבל גם ביטוי ב"חוק איסור גידול חזיר" שחוקק במדינת ישראל, האוסר על גידול חזירים, וחוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשי"ז-1956, המסמיך רשות מקומית להתקין חוק עזר עירוני שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו הנועדים לאכילה.

גם באסלאם קיים איסור לאכול בשר חזיר, ואיסור זה הוא בין איסורי הכשרות הבודדים שברר האסלאם מן היהדות - אות לרתיעה הרבה ממנו כבר בימי קדם.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בשר חזיר