חוק איסור גידול חזיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חוק איסור גידול חזיר, תשכ"ב–1962, הידוע בשמו המקוצר "חוק החזיר", נתקבל בכנסת ביולי 1962 ונכנס לתוקף שנה לאחר מכן. תמצית החוק ניתנת בסעיף 1 שלו, האומר "לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם" (נחירה, בחוק זה, היא המתה של חזיר לשם אכילתו). בהתאם לסעיף 2 לחוק ההוראה אינה חלה ביישובים ערביים המפורטים בחוק (שבהם אוכלוסייה נוצרית גדולה, כגון עיילבון ואעבלין), וכן אינה חלה "על גידול, החזקה ונחירה של חזירים במוסדות מדע ומחקר ובגני חיות ציבוריים".

קודם לחקיקתו של חוק זה ניתנה סמכות לרשות מקומית לחוקק חוק עזר עירוני האוסר גידול חזירים והחזקתם בתחומי הרשות, זאת מכוח חוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשי"ז–1957. חוק איסור גידול חזיר, שהפך את האיסור לכללי, ביטל סמכות זו.

בשנת 1985 הציעו חברי כנסת אחדים להרחיב את החוק כך שיאסור גם שיווק, מכירה והפצה של בשר חזיר ומוצריו שנועדו לאכילה, אך הצעה זו לא אושרה. לרשויות המקומיות נתונה הסמכות להטיל איסור זה בחוק עזר.

חברת הכנסת מרינה סולודקין ואחרים עתרו לבג"ץ נגד רשויות מקומיות אחדות, וטענו שחוקי עזר האוסרים מכירת בשר חזיר ומוצריו בתחומי רשויות אלה מהווים פגיעה בחופש העיסוק של הסוחרים ובחופש הדת של הצרכנים. בפסק הדין (בג"ץ 953/01, מרינה סולודקין נ' עיריית בית שמש, ניתן ב- 14.6.2004) השעה בג"ץ את חוקי העזר האמורים, וקרא לרשויות המקומיות לבחון מחדש את חוקי העזר הללו, לפי אמות מידה שנקבעו בפסק הדין ובאו לאזן בין הערכים המתנגשים של תושביהן.

חוק איסור גידול חזיר מתיר גידול חזירים במוסדות מדע ומחקר. בהתאם להיתר זה פועל בקיבוץ להב "מכון למדע ולמחקר החי", המגדל כ-2,000-3,000 חזירים. כ-60% מחזירים אלה מוגדרים כ"עודפים" ונשלחים למפעל הבשר של הקיבוץ [1].

החוק אוסר על גידול חזיר, ואינו אוסר גידול לשם מאכל של חיות לא כשרות אחרות, זאת למרות שהאיסור ההלכתי על אכילת חזיר אינו חמור יותר מאכילת גמל או ארנב. בהצעת החוק לא ניתן הסבר מדוע האיסור הוא דווקא על גידול חזיר.