גומי ערבי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גומי ערבי הוא שרף המופרש מקליפת עץ שיטה הצומח באפריקה - Acacia Senegal (שיטת סנגל). זהו עץ שיטה נשיר קטן שמוצאו באזורים מדבריים למחצה מדרום למדבר סהרה. מכל עץ מופקים 200-300 גר' שרף על ידי חיתוך בקליפה. השרף הוא תערובת של רב-סוכרים וגליקופרוטאינים. גומי ערבי מסיס מאוד במים וניתן להגיע לתמיסה בריכוז משקלי של 55%, בניגוד לשרפים אחרים החומר מסיס גם במים קרים. החומר הגולמי שקוף או צהוב בהיר.
תוכן עניינים |
[עריכה] שימושים
[עריכה] תוסף מזון
כדרכם של שרפים, החומר דביק וצמיג ולכן משמש בתעשיית המזון כחומר מקשה בסוכריות או להעלאת הצמיגות של סירופים (להקנות לסירופ זרימה "דבשית"). גומי ערבי הוא גם חומר מתחלב (אמולסיפייר) המאפשר פיזור שמנים בפאזה מיימית. יתרון נוסף של גומי ערבי בתעשיית המזון הוא העדר טעם לואי. ברשימת המרכיבים של מוצרי מזון יקרא בדרך כלל בקוד E414.
[עריכה] דבק
בנוסף, משמש השרף כדבק להצמדת פיגמנטים (בצבעים, משחות נעלים ותכשירים קוסמטיים). בשל מסיסותו במים הוא החומר המקשה בצבעי מים, הפיגמנט מעורב ומפוזר בשרף, המים משמשים לדילול ואחרי הצביעה והתנדפות המים הגומי הערבי הוא שמדביק את הפיגמנטים לנייר. שימוש נוסף בגומי ערבי הוא כדבק להדבקה של בול למעטפה. גומי ערבי נמרח על צידו האחורי של גליון הבולים לאחר שלב ההדפסה באמצעות מכבש דפוס. בעיה בבולים שנמרחו בגומי ערבי היא נטייה להתעוות או להתגלגל בשל שוני בספיחת לחות מהאוויר בגומי לעומת הנייר. בעיה זו נפתרה על ידי "הדפסת" השרף על הבול בצורה לא רציפה כך שהתנפחות או התכווצות של הדבק לא יעוותו את הבול.
[עריכה] אמצעי מניעה
תערובת גומי ערבי, דבש, ותמרים המוספגים בצמר גפן המוחדר לנרתיק לפני המשגל מצוינת בפפירוס Ebers (בערך 1500 לפני הספירה) כאמצעי למניעת הריון. סביר שאמצעי זה היה אכן יעיל הן בשל החסימה המכנית שמקנה הנוזל הצמיג והן בשל הפרשת חומצה לקטית (חומצת חלב) מהגומי הערבי. חומצה לקטית היא החומר הפעיל גם בג'לים קוטלי זרע מודרנים.
[עריכה] ייצור
גומי ערבי מהווה אחד מענפי הייצוא החשובים של מדינות כסודאן (המספקת כ-70% מהתצרוכת העולמית) וצ'אד. הצריכה העולמית בשנת 2000 הייתה מעל 100,000 טונות. הקטנה משמעותית בייצור עקב בצורת ב1970 ו1985 הביאה לנסיונות לפתח את השרף בשיטות הנדסה גנטית [1]
