צ'אד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רפובליקת צ'אד

דגל

סמל

מוטו לאומי: אחדות - עבודה - קידמה

המנון לאומי: La Tchadienne

יבשת

אפריקה

שפה רשמית

צרפתית, ערבית

עיר בירה

נג'מנה
12°6'47" צפון 15°2'57" מזרח

העיר הגדולה ביותר

נג'מנה

משטר

רפובליקה

ראש המדינה
- נשיא

נשיא
אידריס דבי

הקמה
- עצמאות
- תאריך

מצרפת
11 באוגוסט 1960

שטח
- סה"כ
- % מים

20 בעולם
1,284,000 קמ"ר
1.9%

אוכלוסייה
- סה"כ (2005)
- צפיפות

82 בעולם
9,826,419
7.6 אנשים לקמ"ר

תמ"ג
- סה"כ (2005)
- תמ"ג לנפש

125 בעולם
14,756 מיליון $
1,501 $

מטבע

פרנק מרכז אפריקאי (XAF)

אזור זמן

UTC + 1

סיומת אינטרנט

קידומת בינלאומית

235+

רפובליקת צ'אד (בצרפתית: République du Tchad; בערבית: جمهورية تشاد ) היא מדינה במרכז אפריקה שגובלת עם לוב בצפון, סודאן במזרח, הרפובליקה המרכז אפריקאית בדרום, קמרון וניגריה בדרום מערב וניז'ר במערב.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של צ'אד

בדומה לאזורים רבים בעולם, ראשוני המתיישבים באזור בו שוכנת כיום צ'אד היו בני שבטים מבודדים. גולגולות אנושיות וציורי מערות מצויות לרוב באזור זה. במהלך ההיסטוריה, חיו השבטים הללו תחת ממלכות שונות. צ'אד נשלטה על ידי מספר ממלכות מקומיות חלשות, עד שנכבשה על ידי האימפריה האפריקנית של קאנם-בורנו.

מאוחר יותר, ישויות חוץ-אפריקניות החלו להשפיע באופן הולך וגובר על צ'אד. עוד בימי הביניים הייתה צ'אד צומת דרכים חשובה שקישרה בין סוחרים מוסלמים מהמזרח לבין השבטים הילידים. ב-1891 נעשתה צ'אד קולוניה צרפתית. במלחמת העולם השניה הייתה צ'אד הקולוניה הצרפתית הראשונה שהצטרפה לבעלות הברית. ב-1960 זכתה המדינה לעצמאות מלאה מצרפת.

ב-1965 פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם, אשר הסתיימה בפועל רק ב-1996. בשנה זו כוננה חוקה כתובה, ואידריס דבי נבחר לנשיאות. הממשלה הצליחה לדכא או ליישב הסכסוכים עם הפלגים הצבאיים-פוליטיים במדינה, ואף הגיעה להסכם מועדף עם לוב בדבר שיוכו הפוליטי של השטח המהווה כעת את צפון צ'אד. ב-1998 פרץ מרד נוסף, שטרם שכך במלואו חרף שני הסכמי השלום שנחתמו בשנים 2002 ו-2003. מלחמת האזרחים בסודאן החלה לגלוש במרוצת 2004 לתחומי צ'אד, מה שהגביר את המתיחות בין המדינות. צ'אד משחקת תפקיד חשוב כמתווכת במלחמת האזרחים הזו.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של צ'אד

המערכת הפוליטית של צ'אד נשלטת במידה רבה על ידי הרשות המבצעת בעלת סמכויות נרחבות, המונהגת על ידי הנשיא דבי מתנועת הגאולה הפטריוטית. דבי נבחר באופן חוקתי בשנים 1996 ו-2001, ואולם משקיפים בינלאומיים הבחינו באי-סדרים שונים בתהליך הבחירות. בפועל, דבי כיהן כנשיא צ'אד משנת 1990, אך החוקה נכתבה רק ב-1996. החוקה הצ'אדית מתירה לנשיא לכהן במשך שתי תקופות בלבד (מבלי לחשב את התקופה שלפני כינון החוקה), ואולם תיקון חוקתי עשוי לאפשר לאידריס דבי להיבחר בשלישית גם ב-2006. הנשיא נבחר ברוב כולל על ידי אזרחי המדינה שמלאו להם 18 שנים. הנשיא ממנה ראש ממשלה ו"מועצת מדינה" (קבינט), ומחזיק בהשפעה ניכרת על מינוים של שופטים, מפקדי צבא, גנרלים, פקידי מחוזות ומנכ"לי החברות הממשלתיות. הרשות המחוקקת של צ'אד מורכבת מאספה לאומית, פרלמנט חד-ביתי בן 155 מושבים, הנבחר כל ארבע שנים (החוקה מגדירה את הפרלמנט כדו-ביתי, בקובעה כי לצד האספה הלאומית יוקם סנאט, אך זה טרם נוסד). הרשות השופטת כוללת בית משפט עליון, בית דין לערעורים, בתי דין פליליים ובתי דין אזרחיים.

[עריכה] יחסים עם ישראל

ישראל כוננה יחסים דיפלומטיים עם צ'אד במהלך שנות השישים, במסגרת נסיונותיה הכלליים להתקרב ליתר מדינות אפריקה. כינון יחסים עם צ'אד, שבה רוב מוסלמי ברור, נתפס כאלמנט שיביא לכך שהסכסוך המדיני בין ישראל לערבים לא יהפוך לסכסוך בעל אופי דתי עם העולם המוסלמי כולו. עיקר פעילותה של ישראל בצ'אד, כמו במדינות אפריקניות רבות, התרכזה בהכשרת כוחות הביטחון והמשטרה במדינה, לרבות הדרכת תנועות נוער, נח"ל וגדנ"ע.

צ'אד הייתה אחת משלושים המדינות האפריקניות אשר ניתקו יחסיהן עם ישראל בראשית שנות השבעים. למעשה, עוד לפני מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), בעקבות ביקורו של המלך הסעודי פייצל, פיתויו הכספיים של נשיא לוב מועמר קדאפי ולחץ הרוב המוסלמי, הביאה צ'אד לקץ יחסיה עם ישראל.

על אף ניתוק היחסים הרשמי, במהלך שנות השמונים הוסיפו מומחים ישראליים לסייע לממשלת צ'אד בענייני צבא וביטחון, על רקע מלחמת האזרחים שזעזעה את המדינה. האלוף אברהם תמיר אף ערך ביקור בצ'אד בתקופה זו. לפי פרסומים זרים, נערכו עסקאות נשק שונות בין שתי המדינות.

במרץ 2005 פורסם כי לאור הרגיעה היחסית בסכסוך הישראלי-פלסטיני יחודשו היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין ישראל לצ'אד.

[עריכה] מחוזות

ערך מורחב – מחוזות צ'אד

בת'ה (Batha)
בילתין (Bilthine)
בורקו-אנדי-טיבסטי (Borkou-Ennedi-Tibesti)
צ'ארי-בגוירמי (Chari-Baguirmi)
גרה (Guéra)
קאנם (Kanem)
לאק (Lac)
לוגונה המערבית (Logone Occidental)
לוגונה המזרחית (Logone Oriental)
מאיו-קבי (Mayo-Kebbi)
מוין-צ'ארי (Moyen-Chari)
עואדאיי (Ouaddaï)
סלאמאת (Salamat)
טנג'ילה (Tandjilé)

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת צ'אד

כלכלתה החקלאית והענייה של צ'אד זוכה בשנים האחרונות לעידוד משמעותי כתוצאה ממיזמי נפט שונים במדינה. כשמונים אחוזים מאוכלוסיית המדינה נשענים על חוואות לצורכי-קיום ועל גידול צאן לצורכי פרנסה, ולמעשה חיים מתחת לקו העוני. צ'אד מייצאת בעיקר כותנה, בקר וגומי ערבי, ומשנת 2004 החלה בייצוא מפוקח של נפט. בין יתר אוצרות הטבע של צ'אד נמנים מצבורי אורניום, אשלגן, קאולין (טין לבן) ודגה. כלכלתה של צ'אד סבלה זה שנים לנוכח היעדר מוצא לים, עלויות חשמל גבוהות והיסטוריה של היעדר יציבות כללית. פיגורה הכלכלי של צ'אד מתבטא גם בתשתיתה התקשורתית והתחבורתית; נכון ל-2002, מספר קווי הטלפון בצ'אד לא עלה על 12,000, כ-15,000 בני אדם בלבד חוברו לרשת האינטרנט, ורק 267 ק"מ מרשת הכבישים במדינה (כ-33,400 ק"מ בסך הכל, נכון ל-1999) נסללו. צ'אד מוסיפה להישען על סיוע חוץ ועל הון חיצוני, הממנים את מרבית ההשקעות במגזר הפרטי והציבורי כאחד.

[עריכה] גאוגרפיה

מפת צ'אד

ערך מורחב – גאוגרפיה של צ'אד

צ'אד הנה מדינה ללא מוצא לים השוכנת בצפון-מרכז אפריקה. שטחה מונה כ-1,284,000 קמ"ר, כמעט פי 62 משטח ישראל. אורך גבולותיה הכולל (עם לוב, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, ניז'ר, ניגריה וסודאן) הוא 5,968 ק"מ. ישנם מספר אזורי-אקלים בצ'אד: צפונה מדברי, מישורי וצחיח ברובו, מערבה - הררי ויבש (הנקודה הגבוהה ביותר: הר אמי קוסי, 3,415 מ'), ואילו דרומה מישורי וטרופי. פחות משלושה אחוזים מאדמות המדינה ניתנות לעיבוד, ואין גידולי קבע כלשהם. מפגעים סביבתיים כוללים סופות אבק חמות ויבשות בצפון, בצורות תקופתיות וכן נחילי ארבה. בנוסף, אחוז ניכר ממי השתייה של צ'אד הנו מזוהם, במה שמביא למקרי כולרה רבים. אגם צ'אד, הנמצא בתחומי צ'אד וקמרון, היה בעבר האגם השני בגודלו באפריקה, ואולם בעשורים האחרונים הצטמק באופן ניכר, וגודלו הנוכחי הוא עשרה אחוזים מכפי שהיה בעבר. יחד עם זאת, זהו גוף המים החשוב ביותר באזור הסהרה.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של צ'אד

יותר ממאתיים קבוצות אתניות שונות קיימות בצ'אד. אלה השוכנות בצפון המדינה ובמזרחה הן מוסלמיות ברובן (סה"כ: 51% מאוכלוסיית המדינה), ואילו הדרומיות - נוצריות (35%) או אנימיסטיות (7%). רבים מתושבי האזורים המזרחיים והתיכוניים של צ'אד עברו תהליך הדרגתי של שיערוב בעקבות יחסיהם הדתיים והמסחריים עם סודאן ומצרים: רובם דוברים ערבית ומקיימים מנהגים תרבותיים ערביים. ערבית, צרפתית וסרה הן השפות הרשמיות במדינה, אף שקיימים כ-120 לשונות ודיאלקטים אחרים השגורים בפי הקבוצות השונות החיות בה. יותר משלושה רבעים מאוכלוסיית צ'אד מתגוררים באזורים הכפריים של המדינה. קצב הריבוי הטבעי עומד על שלושה אחוזים לשנה, כאשר שיעור הפריון עומד על 6.38 צאצאים לאישה (נכון לשנת 2004). שיעור תמותת התינוקות בלידה עומד על 94.78 מקרי מוות לכל 1,000 לידות; תוחלת החיים לשני המינים היא 48.5. כ-200,000 נשאי איידס חיים בצ'אד.