דב גפונוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דב (בוריס) גפונוב (1934 - 1972), מתרגם יהודי מגאורגיה, תירגם מרוסית וגאורגית לעברית.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
דב גפונוב נולד בהודו, והגיע לכותאיסי שבגאורגיה עם אביו כפליט.[1] בילדותו למד גפונוב מעט עברית ויהדות מסבו שהיה רב. בזמן מלחמת העולם השנייה גויס אביו ונשלח להלחם בצבא הגרמני. גפונוב, אמו, סבו, סבתו ואחיו הפעוט ברחו מזרחה, והגיעו לגאורגיה. הקשר עם אביו נותק, ורק בסוף שנות השבעים, לאחר שגפונוב כבר לא היה בין החיים, הצליח אביו ליצור שוב קשר עם משפחתו.
בשנים הבאות המשיך גפונוב ללמוד עברית מקריאה והאזנה לקול ישראל בלבד, כיוון שלא היה בנמצא מילון. במקביל למד גם גאורגית ושפות נוספות. לאחר שנות עבודה רבות, שלח את התרגום לאפוס "עוטה עור הנמר" ארצה. התרגום יצא לאור בעזרת אברהם שלונסקי.
בעקבות תרגום היצירה הוא זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, אך לא הורשה לצאת מברית המועצות בכדי לקבלו. למרות זאת, התרגום עורר הדים בגאורגיה. העיתונות לא יכלה לוותר על התפארות בתרגום תרבותם ברחבי העולם ודיווחו בהרחבה על התרגום. בעקבות הפרסום, הפך גפונוב לסמל בעיני הציונים במדינה ועורר יהודים רבים לעליה. בכותאיסי הוקם אתר הנצחה על שמו ברחוב שנקרא גם הוא על שמו.
גפונוב היה ממנסחי המכתב ששלחו שמונה עשר פעילי עלייה מגאורגיה בשנת 1969 לגולדה מאיר ולוועדת זכויות האדם של האו"ם. המכתב, בשל פרסומו ברחבי העולם, גרם לשליטי ברית המועצות לאפשר את עליית יהודי גאורגיה לישראל, מה שהיה הסדק הראשון בהתנגדות הסובייטית ליציאה מהמדינה. למרות פעילותו זו היה יחסו של גפונוב, שהיה יליד קרים וממוצא אשכנזי, ליהודים המקומיים מנוכר.[2]
בחודשים שלאחר שליחת המכתב התדרדר מצבו הרפואי של גפונוב והוא אושפז. בעקבות אבחון שגוי מצבו התדרדר עוד יותר, ואף ניתוח שנעשה לו לבסוף, נכשל. בעודו חולה, קיבלו הוא ואמו היתר יציאה, והוא הוטס לישראל כשהוא שוכב באלונקה. בישראל הוא אושפז בבית החולים בתל השומר, שם שהה חסר תנועה ודיבור במשך כשנה. בקיץ 1972 נפטר.
אהבתו של דב גפונוב לשפה העברית משתקפת במכתב שכתב לאברהם שלונסקי: "דעתי האיתנה היא שהעברית היא כלי כזה, שאין לך דבר בעולם שלא יראה בו כמו בכליו הראשון, ואולי יפה מזה".
[עריכה] יצירתו
[עריכה] עוטה עור הנמר
עבודתו הגדולה, שהיא גם היצירה המשמעותית היחידה שהספיק לעשות, היא תרגום האפוס הגדול שכתב במאה ה-12 שותא רוסתוולי, "עוטה עור הנמר", לעברית. את היצירה תרגם בהצלחה רבה, למרות ששתי השפות לא היו שפות אמו, ולמרות שסבל ממחלה ומתנאי מחיה קשים.
גפונוב הקפיד לשמור על מקוריות השיר מהבחינה התוכנית והאמנותית כאחד. כן הקפיד לשמור על המשקל המקורי, ומאפיינים אחרים כמו מלה מלעילית במרכז כל שורה, ומשחקי הד ומצלול. עם זאת, הוא קשר את היצירה לתרבות העברית על ידי שילוב יסודות מן המקרא ומשירת ימי הביניים. התרגום יצא לאור בשנת 1967.
[עריכה] שאר יצירותיו
- תרגם מבחר שירים וסיפורים לעברית מרוסית, גרוזינית ויידיש.
- כתב לעצמו מילון ניבים וצירופי לשון עברי רוסי.
- תרגם מרוסית את שיריו של מיכאיל לרמונטוב, אך נפטר לפני שהשלימו. רק ב-1989, יצאו לאור בספר תרגומיו לשירי לרמונטוב.
- ב-1983 יצא לאור הספר מכתבים מעבר הקווקז בו נכללו כל מכתביו העבריים משנות השישים.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מתוך הערך בוריס גפונוב (ГАПО´НОВ) מתוך מהדורת האינטרנט של אנציקלופדיה יהודית קצרה בלשון הרוסית
- ^
גרשון בן אורן, דב גפונוב ויהודי גאורגיה, פעמים 24 תשמ"ה עמ' 148-153
