האחים לומייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

האחים לומייר

האחים לומייר, ז'אן לואי (5 באוקטובר 1864 - 6 ביוני 1948) ואוגוסט מרי לואי ניקולא (19 באוקטובר 1862 - 10 באפריל 1954) היו מממציאי הראינוע. האחים לומייר היו מממציאי הטכנולוגיה הבסיסית (מצלמה, סרט צילום, מקרן) המשמשת בצילום הקולנועי, וכן היו הבמאים הראשונים של סרטי ראינוע.

האחים נולדו ליד העיירה בזנסון בצרפת, אך גדלו בעיר ליון. אביהם ניהל חנות לצילום, ושני האחים עבדו בחנותו. לואי היה הכימאי ואוגוסט המנהל.

בשנת 1892 החלו האחרים לומייר להתעניין בראינוע באותו הזמן הפעיל תומס אלווה אדיסון בפריז את ה"קינטוסקופ", מעין חריץ הצצה אל תא בו הוקרנו סרטים באורך של דקות ספורות. לואי לומייר הצליח לפענח את סוד פעולת המכשיר, והחל מייד לחשוב על שיפורים למכשיר.

ב-13 בפברואר 1895 רשמו האחים לומייר פטנט על מצלמה "סינמטוגרפית", ששימשה גם כמקרן, וכמכונה להדפסת עותקים נוספים מן הסרטים שצולמו. משקל המכונה היה כחמישה קילוגרם. אחד החידושים העיקריים היה השימוש בנקבים קטנים משני צידי סרט הצילום על מנת לאפשר תנועה רציפה של הסרט. בתחילה השתמשו האחים בסרט מנייר, אך לאחר זמן מה עברו לצלולואיד.

ב-19 במרץ 1895 צילמו האחים באמצעות הסינמטוגרף את סרט הראינוע הראשון - "La sortie des usines Lumière" (היציאה ממפעלי לומייר), המציג תמונה של פועלים ביציאתם מן המפעל שהיה בבעלות האחים. יש הרואים בסרט זה את אביו של הסרט התיעודי.

ב- 22 במרץ 1895 הציגו בחינם, בבית קפה בפריז, את סרט הראינוע הראשון שהוצג לקהל, "סעודת התינוק" ("Le Déjeuner de Bébé"). הסרט הציג את כוכב הקולנוע הראשון בעולם, בנו בן השנתיים של לואי לומייר. לאחר מכן הציגו סרטים במקומות נוספים, ככינוס מקצועי של צלמים, בו צילמו את הצלמים הנכנסים לכינוס, ולאחר מכן הקרינו להם את הסרט במהלך הכינוס, וזכו לתשואות.

ב-28 בדצמבר 1895 החליטו האחים לומייר להקרין את סרטיהם באופן מסחרי. הם שכרו את אולם "גראנד קפה" בשדירת הקפוצינים בפריז, והציגו תוכנית שהורכבה משלושה סרטים באורך של דקה - "היציאה ממפעלי לומייר", "סעודת התינוק", ו"הרכבת מגיעה לתחנה". הסרט "הרכבת מגיעה לתחנה" גרם להתרגשות רבה בקרב צופיו, שכן רבים בקהל, אשר לא היה מורגל בפלא החדש, חששו באופן אינסטינקטיבי כי הרכבת תצא מן המסך ותדרוס אותם.

בשנת 1896 יצאו האחים לסיבוב הופעות בבומביי, לונדון וניו יורק. בכל מקום אליו הגיעו, הלהיבו את ההמונים, והביאו לדרישה ליצירת סרטים.

כרזת פרסומת לסרט "המתיז הותז"

לאחר מכן ניסו האחים ליצור קומדיה. הסרט "L'Arroseur Arrosé" ("המתיז הותז") הוא קומדיה קצרה ביותר המראה נער המכופף צינור בגן, וכאשר הגנן מציץ לראות מה קרה לצינור, משחרר הנער את הצינור המתיז בפני הגנן.

האחים היו הראשונים ששלחו צלם, בשם אלכסנדר פרומיו אל תורכיה, מצרים וארץ ישראל. הסרטים הראשונים שצולמו בארץ, בסוף המאה ה-19 צולמו על ידי צלם זה. פרומיו, שפעל בשירותם של האחים לומייר, היה הראשון שחיבר מצלמה אל עצם נע, כאשר הרכיב מצלמה על גונדולה בונציה.

עם כל זאת, האחים לא השכילו לפתח את הרעיון של יצירת סרטים עלילתיים, ורוב סרטיהם הראו תמונות שצולמו במקום ההתרחשות, ולא תמונות מבויימות, כסצינות נוף, תמונות מן הרחוב, גלי הים המתנפצים אל החוף, וכיוצא בזה, כאשר המצלמה מוצבת לרוב במקום אחד, ואינה נעה. התוצאה לא הייתה מעניינת, לאחר שפג החידוש הראשוני.

בשנת 1896 החליטו האחים כי הראינוע הינו אומנות ללא כל ערך מסחרי. הם מכרו את הזכויות על הסינמטוגרף לצעיר בשם ז'ורז' מלייה, ששימש זמן מה כמפיץ סרטיהם, ולאחר מכן החל בקריירה משגשגת כבמאי הסרטים הראשון. מלייה סטה מן הדרך שהתוו האחים לומייר. הקולנוע של מלייה התבסס על בימוי של סצינות, על תנועת מצלמה ופעלולים, בניגוד לסרטיהם הסטטיים של האחים לומייר. ניתן לאמר כי האחים לומייר פיתחו את הבסיס הטכנולוגי ליצירת הסרטים, אך רק מלייה היה זה שפיתח את הבסיס הרעיוני.

האחים הפנו את תשומת ליבם לצילום. בשנת 1903 רשמו פטנט על צילום צבעוני, שנקרא "אוטוכרום לומייר", והופץ באופן מסחרי בשנת 1907. בשנים אלו היה מפעלם בין גדולי יצרני חומרי הצילום באירופה. לאחר מכן נרכש המפעל על ידי חברת אילפורד. בין ההמצאות שהמציאו האחים היה גם מגביר קול, וכן חומר לריפוי כוויות.