הבשורה על פי יהודה איש קריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

"יהודה איש קריות מנשק את ישו" ציור קיר (פרסקו) מאת ג'יוטו די בונדונה (1306) המצוי בקפלת סקרובניי בפדובה.

הבשורה על פי יהודה איש קריות הינה בשורה המספרת על ימיו האחרונים של ישו בראייה שונה מההשקפה הנוצרית המקובלת, שלפיה יהודה איש קריות בגד בישו. על אף שקיומה של הבשורה היה ידוע לחוקרים זה מכבר, שכן היא אוזכרה במספר מקורות שהקדום בהם הוא כתבי אירנאוס (Irenaeus), ההגמון של לוגדומום (Lugdunum) שבגליה (כיום ליון, צרפת) שבחר בשנת 180 את ארבע הבשורות שכלולות בברית החדשה מתוך כ-30 שעמדו לפניו, תוכנה לא היה מוכר עד לגילוי הקודקס.

[עריכה] גילוי הבשורה

כיום קיים רק עותק אחד של כתב יד זה, הכתוב על גבי פפירוס בשפה הקופטית. עותק זה נמצא בשנות ה-70 במערה במדבר אל-מיניא שבמצרים, לאחר שנמצא כתב היד הוא עבר מיד ליד בין סוחרי עתיקות עד שהגיע למומחים בתחום אשר עסקו בשימורו ותרגומו. הבשורה התפרסמה לראשונה בקרב הציבור הרחב בכתב העת "נשיונל ג'אוגרפיק".

הבשורה התגלתה בתוך קודקס בן כ-66 דפים המוכר גם בשם "קודקס צ'אקוס" (Tchacos) ובנוסף לה נמצאו בו טקסט הקרוי "חזון אחרית הימים על פי ג'יימס", מכתב מפטרוס לפיליפוס, וקטע מספר מוכר המכונה Book of Allogenes.

האותנטיות של כתב היד אומתה בחמישה מישורים שונים: תארוך הפפירוסים; ניתוח הרכב הדיו; שיקוף אלקטרומגנטי; עדויות המאשרות את ההקשר, והוכחות פליאוגרפיות (מחקר כתבי היד). האימות, בהקשר זה, הוא רק כי כתב היד אכן נכתב בין המאה ה-3 למאה ה-4, ולא של אמינות תוכנו כבשורה האותנטית. כאמור, מתוך עדויות מוקדמות יותר על קיום הבשורה סבורים חוקרי הקודקס הבשורה המקורית נכתבה בין השנים 130 ל- 170.

[עריכה] תוכן

תוכנה של הבשורה סותר את הכתוב ביתר הבשורות בברית החדשה בנוגע למעורבותו של יהודה איש-קריות בהסגרתו של ישו לרומאים בכך שהבשורה, בניגוד לאחרות, מספרת שישו הורה על יהודה איש קריות להסגיר אותו לרומאים ובכך מטהרת את יהודה איש קריות מהתדמית השלילית שנדבקה אליו המתארת אותו כסמל הבוגדנות. הבשורה המקורית נכתבה, כפי הנראה, ביוונית, בידי נוצרים גנוסטים, במרוצת המאה ה-2. הבשורה לא נכנסה לברית החדשה, הוכרזה כדברי כפירה והוחרמה על ידי הכנסייה הקתולית.

סיפור ההסגרה של ישו על ידי יהודה איש קריות, היה אחת מהסיבות העיקריות להתפתחות האנטישמיות ושנאת יהודים לאורך ההיסטוריה והיווה בסיס לעלילות דם רבות כמו גם האשמתם של היהודים במות ישו.

[עריכה] תגובת העולם הנוצרי

החוקרים סיווגו את הממצא כאחד משלושת הממצאים החשובים ביותר במאה ה-20, יחד עם המגילות הגנוזות. בטלוויזיה ובאמצעי התקשורת השונים דובר רבות על חשיפת הבשורה ועל השלכותיה, אולם הוותיקן עצמו סירב לשנות את יחסו אל יהודה איש קריות ולזכותו מאשמת מות ישו. יש לציין כי מועצת הוותיקן השנייה ניקתה בשנת 1965 את היהודים מאשמה קולקטיבית לצליבתו של ישו, ללא כל קשר למעמדו של יהודה איש קריות בנצרות.