היפר-אינפלציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היפר-אינפלציה היא רמת אינפלציה קיצונית שיצאה מכלל שליטה, וגורמת עקב עליית המחירים המהירה לאובדן ערכו של הכסף. על אף שאין הגדרה אחת מקובלת להיפר-אינפלציה, מקובל להגדירה כאינפלציה של לפחות 50%. חרף זאת, נהוג להשתמש במושג גם לציון קצבים נמוכים בהרבה. הגדרה אחת המקובלת על הכלכלנים היא "מעגל אינפלציה שאינו נוטה התאזנות". מעגל שכזה נוצר כאשר בכל השלמת סיבוב קצב האינפלציה רק גדל. על אף שישנה מחלוקת רבה על הגורמים להיפר-אינפלציה, ברור שהיא מופיעה לאחר גידול לא מבוקר בכמות הכסף בשוק, ולאחר התערערותו של המטבע. בנוסף לכך היא קשורה במלחמות ובהתמודדות איתן, בתקופות שפל כלכלי, ובשינוי הסדרים החברתיים.
[עריכה] מאפיינים
ב־1956 כתב פיליפ קייגן את עבודת מחקר הראשונה שניסתה להתמודד עם התופעה ותוצאותיה. בעבודה זו הוא הגדיר היפר-אינפלציה כאינפלציה של לפחות 50% (המחירים מכפילים עצמם כל 51 יום).
ארבע סימנים לכלכלה בהיפר-אינפלציה:
- האוכלוסייה הכללית מעדיפה להשקיע הונה במטבע חוץ יציב או בנכסי דלא ניידי. הון במטבע המקומי מומר בהקדם כדי לשמור על כוח הקנייה.
- האוכלוסייה מתייחסת לכספה לא במונחים של המטבע שלה, אלא במונחים של מטבע חוץ יציב אחר, גם מחירים יצוינו בעזרת מטבע חוץ. למשל, בסוף שנות ה־90 בטורקיה נהוג היה לסמן מחירים באמצעות הדולר על אף שטורקיה סבלה מאינפלציה כרונית בלבד.
- קניות באשראי מחושבות מראש כך שיפצו על אובדן כוח הקנייה במהלך תקופת האשראי, גם אם תקופה זו קצרה.
- משכורות ומחירים מחושבים בעזרת מדד מחירים, והאינפלציה המצטברת לאורך שלוש שנים מתקרבת או עולה על 100%.
בהיפר-אינפלציה צפויים קצבים של עד מאות אחוזים בחודש. דוגמאות קיצוניות כוללות את גרמניה בתחילת שנות ה-20 כאשר קצב האינפלציה הגיע ל־3.25 × 106% בחודש (מחירים מוכפלים כל 49 שעות) ויוון בזמן הכיבוש הגרמני (1941-1944) עם קצב של %8.55 × 109 (מחירים מוכפלים כל 28 שעות). המקרה הכי חמור תועד בהונגריה לאחר מלחמת העולם השנייה, %4.19 × 1016 בחודש (המחירים מוכפלים כל 15 שעות). מקרה קרוב יותר לזמננו היא יוגוסלביה בין ה־1 באוקטובר 1993 ל־24 בינואר 1994, אשר סבלה מקצב של %5 × 1015 לחודש (מחירים מוכפלים כל 16 שעות). דוגמאות מתונות יותר כוללות עוד מדינות מזרח ארופאיות כאוקראינה בתקופת מעבר כלכלי בתחילת שנות ה־90, בבוליביה ופרו ב־1985, במקסיקו מ־1982 עד 1988, ארגנטינה ב־1989, ברזיל בתחילת שנות ה־90, וזימבבואה ב־2006.
