המוות השחור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"המוות השחור", מגפת הדבר שהתפשטה ברחבי אירופה בכמה גלים במשך 4 שנים (1351-1347) וקטלה 25 מיליון בני אדם, כרבע מן האוכלוסייה המיושבת דאז. בכפרים מסוימים ניספו עד 80% מהאוכלוסייה. זהו האסון הדמוגרפי הגדול ביותר אשר הונחת על אירופה הקדם מודרנית.
המושג ה"מוות השחור", שחור במשמעות נורא, מופיע לראשונה בכרוניקות דניות ושבדיות במאה ה-16 ומשם התפשט אט אט לשאר שפות אירופה. יש המייחסים את הכינוי "המוות השחור" לכתמים השחורים שהופיעו על עורם של האנשים שלקו במחלה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע למגפה
המגפה החלה ככל הנראה באסיה ומקור התפרצותה באירופה היה בחצי האי קרים. לפי הידוע, צר באותה עת הצבא המונגולי על העיר קאפה שהקימו בני גנואה בחצי האי קרים, וחייליו נדבקו בדבר. המונגולים החלו להשליך את גוויות מתיהם אל תוך העיר הנצורה במאמץ להכניעה, באחד המקרים המוקדמים בהם עשה צבא כלשהו שימוש בנשק ביולוגי. הפליטים שנמלטו מקאפה הפיצו את הדבר עימם לכל מקום שאליו הגיעו, ומשם התפשטה המחלה לארצות אירופה. בעוד המגפה מתקדמת מעיר אחת לשכנתה ומחבל ארץ אחד למשנהו, המשיכו להגיע אוניות מאסיה הישר אל נמלי אירופה, נושאים עימם חולדות מחוללות דבר, שעברו כדרכן מן הסיפון אל היבשה.
[עריכה] שלבי התפשטות המגפה
כמו כל מחוללי המחלות התפשטה המגפה ממזרח למערב (ראו לפירוט את ספרו של ג'ארד דיימונד: רובים, חיידקים ופלדה). המגפה עברה בדרך המשי מסין לקרים ומשם התפשטה לערי נמל לאורך אירופה. בדרך כלל היא נעצרה בחודשי החורף הקרים יותר, והמשיכה להתפשט עם בוא הקיץ. למרות שהדבר הבובוני מוגדר כיום במחלה טרופית הוא לא גילה שום קושי בהתפשטותו צפונה לאנגליה.
- 1346: המגפה מתחילה בחצי האי קרים
- 1347: מתפשטת אל תורכיה, סיציליה, סרדיניה, קורסיקה וסביבות העיר טולון.
- 1348: מתפשטת אל מדינות המגרב, חצי האי האיברי, צרפת, ארצות השפלה, איטליה, הבלקן וסביב הים השחור.
- 1349: מתפשטת אל הקיסרות הרומית הקדושה, הונגריה, דנמרק, דרום נורבגיה.
- 1350: מתפשטת אל דרום האי בריטניה.
- 1351: מתפשטת אל אוקראינה, שבדיה, נורבגיה כולה, כמעט כל האיים הבריטיים.
- 1353: מתפשטת אל הנסיכויות הרוסיות, כל האיים הבריטיים. כל אירופה נגועה מלבד חלקים נרחבים בפולין.
[עריכה] הטיפול במגפה
באוקטובר 1348 ביקש פיליפ השישי מן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת פאריס להגיש לו דין וחשבון על המגפה הנוראה אשר מאיימת על המין האנושי כולו. הרופאים קבעו כי הגורם למגפה הוא ההתחברות המשולשת של שבתאי, צדק ומאדים במעלה ה-40 של מזל דלי שהתחוללה לטענתם ב-20 במרץ, 1345.
בנוסף למפות הכוכבים, המזלות והתרופות שלא היו שונות במידה רבה משיקויי המכשפות, ייחסו הרופאים חשיבות רבה לנוהגי תזונה, לבריאות הגוף ולמצב הנפש. מגוון התרופות שהציעו הרופאים במאה ה-14 היה רחב: החל מעצות מבוססות על מחקר אמפירי, וכלה במעשי קסמים וכישוף, בלא הבחנה מרובה בין אלו לאלו. בצד האסטרולוגיה שלטה ברפואה, להלכה ולמעשה, תורת המזגים, שבה יוחסו כל טיפוסי המזג האנושי לאחת מארבע ליחות (מרות) הגוף. השינויים במערך גרמי השמיים שכל אחד מהם מופקד על חלק מוגדר בגוף, יחד עם ליחות הגוף, קובעים את מידת חום הגוף, לחותו והיחס בין היסוד הגברי ליסוד הנשי של כל אדם.
היו גם הסברים שבוססו על הברית החדשה, על רעידות אדמה, אוויר מעופש, קרפדות רעילות ועוד כהנה וכהנה.
אנשים מחוץ לממסד הרפואי הבינו שהמחלה מדבקת. האפיפיור קלמנס השישי אסר על עריכת צעדות כפרה מתוך חשש שאנשים ידבקו. אנשים נמלטו מהערים ומהכפרים מחשש להדבקות ואף יצאו הוראות סניטציה מצד הרשויות המקומיות - שריפת בגדים, איסור לעבור מעיר לעיר, ועוד הוראות כדי לצמצם את התפשטות המגפה.
[עריכה] השפעת המגפה
אוכלוסיית אירופה הצטמצמה בשנות המגפה בכשליש. הפגיעה הייתה קשה בכל מערכי החברה: השלטון, המסחר והחקלאות. המחסור החריף בעובדים הביא לנסיגה בכל ענפי המשק, שעה שהעובדים הנותרים, גם חסרי המיומנות, דרשו שכר גבוה מבעבר. ברחבי היבשת נוצרו חוקים שהגבילו את שכר העבודה לרמה שלפני 1348, ונקבעו תקנות שנלחמו ברשלנות על-ידי הטלת אחריות מקצועית על העובדים. כאשר התמותה ההמונית והמהירה מנעה עריכת טקסי אשכבה כמקובל, נאלצה הכנסייה להתיר שמיעת הוידוי האחרון גם על-ידי מי שאינו איש הכנסייה, ובשעת הדחק גם על-ידי אשה.
בטווח הארוך, צמצום האוכלוסייה אפשר הקצאה של משאבים לצרכים פחות חיוניים מבעבר. מחירי החיטה, למשל, זינקו פי שניים ב- 1349, וגם מחירי השעורה ותוצרי המשק (בשר וגבינות) עלו. מנטייה זו של כפות המאזניים הכלכליות נהנו בעיקר האיכרים, שרמת החיים שלהם עלתה. בעשורים הבאים החלה האוכלוסייה לגדול, תוך עליה רצופה ברמת החיים הממוצעת. המגפה קירבה את קץ המשטר הפאודלי, והביאה לסדר החברתי והמבנה התרבותי של תקופת הרנסאנס.
המגפה הביאה גם לאחד הפרקים הטראגיים בתולדות עם ישראל: במהלך השנים 1348-1347 נפוצה שמועה שיהודים מרעילים את בארות המים והם הגורמים לפרוץ מגפת הדבר, במטרה להשמיד את העולם הנוצרי. למרות שהאפיפיור הכחיש את הטענה, ההסתה גרמה למהומות ופרעות ביהודים. בין הקהילות היהודיות שהתחוללו בהן פרעות היו: טולון, גרונה, שלון, שטרסבורג, פאריס, רואן, רומא, אוגסבורג, וירצבורג, פרייבורג, פרנקפורט וקלן.
- ראו בהרחבה: אנטישמיות בימי המוות השחור
[עריכה] השפעת המגפה על התעבורה הימית
אחד מדרכי המעבר של המחלה היה מעבר של עכברושים נגועים בנמלים, כדי לנסות למנוע את המגפה הורו לכל כלי שיט לעגון מחוץ לנמל במשך 40 ימים (תקופת הדגירה של המחלה). המילה האנגלית לבידוד באה מהמילה הלטינית שמשמעה 40 ימים. לאחר 40 ימים ללא מקרי מוות או מחלה הניף כלי השיט דגל צהוב שמשמעו "אני בריא". רופא היה עולה לכלי השיט ורואה שאין חולים עליה והיה מאשר לכלי השיט לעגון. כדי להגביר את יעילות הבידוד דרשו מכל כלי שיט עוגן להציג תעודת בריאות אשר אמורת כי בנמל האחרון לא הייתה התפרצות של המגפה. הדגל הצהוב ותעודת הבריאות נשארו שרידים עד היום (למרות שאין צורך בבידוד, ואת התעודה שולחים באלחוט עוד לפני העגינה.
[עריכה] מן הספרות
הסופר האיטלקי ג'ובאני בוקצ'ו מתאר בספרו "דקאמרון" את מגפת הדבר: "וירבו המוני הגופות אשר בכל יום ויום וכמעט בכל שעה ושעה הובאו ערמות ערמות אל כל כנסייה וכנסייה, ואזל מקום לקבורה..."
[עריכה] לקריאה נוספת
- ג'ובאני בוקצ'ו, דקאמרון - עשרה חברים שבעת מגפת הדבר בפירנצה, התכנסו למשך עשרה ימים בוילה ליד נאפולי, בניסיון לשכוח מעט את פגעי המגפה.
- ברברה טוכמן, ראי רחוק. הספר עוסק במאורעות ההיסטוריים של אירופה במאה ה-14 ובו תופס המוות השחור מקום מרכזי.
- בנימין גלאי, המוות השחור, בהוצאת ספרית מעריב. רומן היסטורי המתרחש על רקע מגפת "המוות השחור" (מהדורה ראשונה יצאה בשם "דברי ימי ג´מיני").
- קוני ויליס, ספר יום הדין. רומן מדע בדיוני. מסע בזמן של סטודנטית להיסטוריה המגיעה בטעות לתקופת המוות השחור.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אבי בליזובסקי, מן המוות השחור עד לאבעבועות השחורות, באתר "בארץ הדעת".
