המשפט הקונטיננטלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשפט הקונטיננטלי (הנקרא גם "המשפט האזרחי" או Civil Law או המשפט הרומנו גרמאני; הבדל ממשפט אזרחי), הוא מסורת משפטית הנהוגה בארצות רבות בעולם, במיוחד באירופה הקונטיננטלית, אך גם בקוויבק, לואיזיאנה, יפן וארצות אמריקה הלטינית. סברה נפוצה משייכת את סקוטלנד בטעות לשיטת משפט זו, אך ארץ זו פיתחה מאז שנת 1707 שיטת משפט מעורבת שיסודותיה אמנם נעוצים במשפט הקונטיננטלי, אך בתי המשפט באנגליה היוו ערכאה עליונה אשר פירשה את המשפט הסקוטי ברוח המשפט האנגלי. החוק במדינות רבות בארצות הברית, במיוחד במדינות המערב ודרום מערב ארצות הברית, בנושאים של זכויות מים ודיני אישות, מושפע במידה רבה מהמשפט הקונטיננטלי, וזאת בשל ההשפעה הספרדית והצרפתית באזורים אלו.
תוכן עניינים |
[עריכה] המשפט הקונטיננטלי אל מול המשפט האנגלוסקסי (המשפט המקובל- Common Law)
בסיסו של המשפט הקונטיננטלי במשפט הרומי, ובמיוחד בקובץ החוקים הנקרא Corpus Juris Civilis שערך הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס, ואשר התפתח במהלך ימי הביניים. ואכן, מאפיין של המשפט הקונטיננטלי הינו קודיפיקציה של המשפט. קודיפיקציה הינה הנטייה לערוך את החוקים בקבצים בהם ניתן למצוא את התשובה לשאלה המשפטית שעולה. לעומת זאת שיטות המשפט המקובל (Common Law) הנחשב לשיטת המשפט המתחרה במשפט הקונטיננטלי מסתמכות על התקדים, המסורת והמנהג כבסיס ראשוני לאיתור המקור המשפטי המחייב לפתרון שאלה מסוימת. המשפט המקובל נהוג במיוחד בארצות דוברות אנגלית, מושבות לשעבר של אנגליה וארצות חבר העמים הבריטי.
היחס למדינה והמשפט- על פי המשפט המקובל המדינה היא דבר רע, מסוכן והמשפט מגן על החברה מפני המדינה. לעומת זאת, על פי המשפט האזרחי, המדינה היא דבר טוב, המביא ליציבות ומאפשר לחברה להתקיים על ידי אכיפה של עקרונות הצדק והשויון.
הביטוי במשפט- במשפט המקובל זוהי מערכת אוניטרית (יחידנית) העוסקת בכל, במשפט האזרחי קיימות פירמידות שונות המייצגות את האינטרס המדיני.
מקור ההבדל בין שיטת המשפט המקובל והמשפט הקונטיננטלי הוא בעובדה כי המשפט האנגלי התפתח מן המשפט השבטי שקדם לקבלת הכתב, ויצר מסורת עתיקה ובלתי כתובה לפיה דנו בתי המשפט הבריטיים במשך מאות בשנים, בעוד שהמשפט הקונטיננטלי הסתמך על מסורות המשפט הרומי והמשפט הכנסייתי שהסתמכו על מקורות בכתב.
ארצות המשפט הקונטיננטלי נוהגות להשתמש בשיטה האינקוויזיטורית לפיה השופט הינו בעל תפקיד פעיל באיתור הראיות הרלוונטיות למשפט וסמכויות נרחבות באיתור הראיות וחקירת החשודים. ארצות המשפט המקובל משתמשות בשיטה האדברסרית לפיה השופט הינו בעל תפקיד סביל, והוא שומע רק את הראיות שמביאים הצדדים בפניו.
במשפט המקובל יש דגש על פרוצדורה והסדר נשמר בקפידה, לעומת המשפט המקובל ששם אין הקפדה על הפרוצדורה והשופט רשאי לקבל את כל הראיות כל עוד לא פוגעות בזכויות האדם ולשאול את כל השאלות (הראיות מנוקדות).
כמו כן, קיים שינוי במחשבה במשפט, במשפט המקובל המחשבה היא פרקטית, מקבל ביטוי בכך שאפשר לא להגיש כתב אישום אם הפרקליטות חושבת שלא תהא הרשאה, או אפשרות להגיע לעסקאות טיעון עם העבריינים. לעומת זאת, במשפט האזרחי, תמיד יוגש כתב אישום, לא יהיו עסקאות טיעון לרוב ולא תהיה רלוונטיות להודעות באישום עד שלא תוכח האשמה על ידי ביהמ"ש.
במקור הייתה במרבית מדינות אירופה שיטה קונטיננטלית אחידה למדי, אך עם התפתחות הלאומיות, במאות ה-17 וה-18, ובזמן המהפכה הצרפתית אימצו מדינות שונות קודים שונים. ראוי מאוד לציון קוד נפוליון הצרפתי, אשר אימץ רבים מרעיונות הנאורות. קודים נוספים בעלי חשיבות היסטורית הינם הקודים הגרמני ושוויצרי. רבים סבורים כי לשיטת המשפט הקונטיננטלית תפקיד חשוב בהתבססות הקומוניזם במזרח אירופה, שכן זוהי שיטה הנוחה לאמץ כחלק מן הקוד רעיונות מרקסיסטים.
אין, למעשה, מדינה בעולם המשתמשת באחת משיטות המשפט בצורתה הטהורה. כך, למשל, ישנן מדינות רבות הנוהגות על פי המשפט המקובל העורכות קודיפיקציה של החוקים בהן; כך, בצרפת, המדינה המזוהה ביותר עם המשפט הקונטיננטלי, קיים שימוש רב בתקדים ככלי משפטי.
[עריכה] מדינת ישראל והמשפט הקונטיננטלי
בארץ ישראל, בתקופת השלטון העותומני, הייתה נהוגה שיטת משפט שניתן להתייחס אליה כקונטיננטלית. החיקוק העיקרי בדיני הממונות היה המג'לה שהינו קובץ דינים איסלאמי בהשפעה צרפתית. על אף שהתורכים עצמם ביטלו את המג'לה בשנת 1926 לטובת הקוד השוויצרי המתקדם, הייתה המג'לה נהוגה במידת מה במשפט ארצנו עד ביטולה הסופי בשנת 1984.
עם קבלת המנדט הבריטי בשנת 1917, השאירו הבריטים את המשפט הנהוג בארץ על כנו. עם זאת קבע דבר המלך במועצתו (בסימן 46) כי במקרה בו לא ניתן למצוא תשובה לשאלה מסוימת בחוק התורכי, יש לפנות אל המשפט המקובל ואל דיני היושר האנגליים. "צינור" זה לקבלת דיני המשפט המקובל הפך לרחב יותר ויותר, עד שניתן לומר שעם סיום המנדט, בשנת 1948 הייתה ארץ ישראל בעלת משפט הקרוב יותר אל שיטת המשפט המקובל, מבחינת השימוש בתקדים ככלי עיקרי למציאת הכלל המשפטי הנוהג במקרה מסוים, ומבחינת קבלת השיטה האדברסרית (עם חריג אחד בולט – חבר המושבעים שאינו נהוג בארץ).
עם הקמת המדינה, בשנת 1948, השאירה מועצת המדינה הזמנית, אשר חוקקה את "פקודת סדרי השלטון והמשפט" את המשפט הקיים על כנו "בשינויים המחוייבים מהקמת המדינה". אך המחוקק הישראלי החל במלאכת חקיקה, שהושפעה רבות מהמשפט הקונטיננטלי והעיקר מהקודקס הגרמני, בעוד השופט הישראלי החל במלאכת פרשנות, אשר יצרו משפט ישראלי ייחודי, במיוחד בכל הנוגע לדיני הממונות.
שיטת המשפט הישראלית כיום הינה שיטה מעורבת שלא ניתן לשייכה לאחת מהאסכולות האחרות. מחד גיסא, בדומה למשפט המקובל, גם בישראל המנועים העיקרים המקדמים את הדין הם התקדים והמערכת האדברסרית, שבה השופט אינו מקבץ את הראיות בעצמו, אלא מקבלם מהצדדים עצמם. מאידך גיסא, בדומה למערכת הקונטיננטלית, גם בישראל אין מושבעים. בתחום המהותי הענפים השונים של המשפט הישראלי מושפעים ממערכות משפטיות שונות: כך למשל דיני הנזיקין והעונשין הישראלים דומים יחסית לדיני המשפט המקובל, בעוד שחלקים רבים מדיני החיובים הישראלים, כולל דיני החוזים, מושפעים ממשית גם מהמשפט הקונטיננטלי. בתחומים אחרים, כמו למשל דיני המשפחה ואפילו היבטים מסוימים מהמשפט החוקתי, הדין הישראלי שונה מהותית משתי מערכות משפטיות אלו וניתן לאפיינו כיחודי ממש.
[עריכה] נקודות ציון בהיסטוריה של המשפט הקונטיננטלי
- המקור הקדום ביותר הידוע כיום למשפט הקונטיננטלי הוא שניים עשר הלוחות. החוקים באו כתוצאה של מחלוקת בין הפלבאיים והפטריקים שבעקבותם החליטו לקבוע את הכללים המחיבים את שני המעמדות. החוק נעלם, אך הוא נלמד מטקסטים אחרים, והוא מהווה את ראשית המשפט הקונטיננטלי.
- גאיוס – חי בתקופת הזהב של המשפט הרומי, שהינה בין סוף הרפובליקה לתחילת האימפריה. הוא היה משפטן ומורה למשפטים. כתב כנראה ספר עבור תלמידיו הנקרא Institutas. ספרו נותר בצורתו השלמה. הספר נחלק לשלשה חלקים:
- על האנשים.
- על החפצים.
- עילות.
- הערות: חוזים – הספר "על החפצים", כולל גם את דיני החוזים, ספר זה השפיע מאוד על השיטה הקונטננטלית. פרוצדורה – חשובה ביותר באה לידי ביטוי בספר העילות, כך שהעילה היא הבסיס ליצירת המשפט המהותי.
- יוסטיניאנוס – קיסר מהמאה השישית השולט בחלק המזרחי, השפיע רבות על המשפט הקונטיננטלי. מטרתו הייתה ליצור לרומא אסופה המשמרת את המשפט הרומי התקף וזה שאינו תקף. כמו כן הוא הורה לארגן את המשפט הרומי לפי תחומים. האינסטיטוטאס – הקורפוס יוריס, יוסטיניאנוס אסף והרכיב את Corpus Iuris Civile שהוא גוף המשפט האזרחי, המורכב מארבעה ספרים:
- Digesta – כל דברי המשפטנים.
- Institutas – ספר לימוד ועשיה.
- Codex – אוסף של ציווים קיסריים.
- Novellae – אוסף חוקותיו של יוסטיאנוס עצמו.
- הקמת אוניברסיטת בולוניה (Bologna) – בסוף המאה ה-11 אוניברסיטה הראשונה באירופה ובה פקולטה למשפטים. ובה למדו את המשפט הקנוני, אך גילו את ה–Corpus Iuris Cuvule של יוסטיניאנוס. החלה התענינות במשפט הרומי. וכך מכל אירופה הגיעו תלמידים שלמד את שתי שיטות המשפט. כך נוצרה תרבות משפטית אחידה בכל אירופה – המשפט המשותף (Ius Commune). המשפט המשותף מהווה אחד מהשלבים המרכזיים בהתגבשות המשפט הקונטיננטלי.
- הרמוניזציה – איחוד המשפט, מהווה את השלב (בימים אלו) המעצב את המשפט הקונטיננטלי.
[עריכה] ראו גם
- על תהליך התפתחותו של המשפט באחדות ממדינות אירופה ראה בערך קודיפיקציה.
