הנציבות האירופית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנציבות האירופית (The European Commission), מהמוסדות החשובים ביותר של האיחוד האירופי, לצד הפרלמנט האירופי והמועצה האירופית. תפקידה העיקרי של הנציבות הוא לשמש כזרוע הביצועית של האיחוד האירופי ביחד עם המועצה האירופית, תוך העדפת האינטרסים של האיחוד האירופי על האינטרסים של המדינות החברות באיחוד.
הנציבות מונה כיום עשרים וחמישה חברים, נציב לכל מדינה החברה באיחוד האירופי. הנציבים מחויבים לשרת את האיחוד האירופי ואינם רשאים לקבל כל הוראה מממשלותיהם. תפקודה של הנציבות כפוף לביקורת הפרלמנט האירופי, אשר רשאי להצביע אי אמון קולקטיבי כנגד הנציבות כולה ואף לגרום לפיטוריה הקולקטביים. כמו כן, בית הדין של הקהילה רשאי לכפות את התפטרותו של נציב, אשר מעל בתפקידו או שהפסיק להיות כשיר לתפקיד.
הנציבות האירופית מהווה גוף פוליטי ביצועי בן-כלאיים המשלב בו זמנית סמכויות של חקיקה, ביצוע ואף פיקוח במסגרת האיחוד האירופי. ככזו, הנציבות אמורה ליזום חקיקה למועצה ולפרלמנט ואף להיות אחראית ליישומה. בנציבות מועסקים כעשרים אלף עובדים, בעיקר בבריסל ובלוקסמבורג. הנציבות מחולקת למשרדים ממשלתיים שונים (Directorate-General) כגון חקלאות, תרבות וחינוך, בדומה לחלוקה הנהוגה בממשלות של מדינות לאום מודרניות.
סמכות הפיקוח של הנציבות האירופית באה לידי ביטוי במתן כוח לנציבות להגיש תובענה לבית הדין האירופי לצדק, כנגד כל מדינה החברה באיחוד האירופי, אשר הפרה הוראה הכתובה באחת האמנות או כל דין אחר של האיחוד האירופי.
על הנציבות נמתחת ביקורת נוקבת מעת לעת בטענה שמדובר בנציבים, אשר הומלצו לתפקידם על ידי ממשלות של המדינות החברות ואשר קיבלו את אישור הפרלמנט האירופי, ללא שעברו תהליך של בחירה דמוקרטית ראויה.
