הסתדרות ציונית חדשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסתדרות ציונית חדשה (בקיצור: הצ"ח) היא הסתדרות ציונית שהוקמה על ידי הציונים הרוויזיוניסטים ופעלה בין השנים 1935 - 1946.

תוכן עניינים 1 הרקע להקמת הצ"ח 2 פועלה של הצ"ח 3 סוף פועלה 4 ראו גם 5 לקריאה נוספת

[עריכה] הרקע להקמת הצ"ח

התמיכה שהתעוררה כלפי זאב ז'בוטינסקי כמנהיג ציוני וההזדהות עם המשנה הרעיונית שפיתח עם השנים התבטאה בשנות ה-20 של המאה ה-20 ביצירתן של תנועות רעיוניות. הבולטות בהן היו בית"ר, תנועת הצעירים אשר דגלה בחינוך ציוני לאומי והכשרה צבאית לקראת עליה לארץ ישראל, והתנועה "ברית הציונים הרוויזיוניסטים" (הצה"ר), שהייתה הזרוע המדינית של הציונות הרויזיוניסטית והמפלגה אשר יצגה אותה בהסתדרות הציונית העולמית (כסיעה בקונגרס הציוני). באותם ימים הייתה הסתדרות זו הגוף אשר קבע את מדיניות התנועה הציונית כולה, על סניפיה במדינות השונות ומאות אלפי חבריה ותומכיה אשר התפקדו לשורותיה על ידי כך ש"שקלו את השקל" (כלומר שילמו דמי חבר).

חילוקי דעות, שזרעם נטמן עוד בשנים שלפני כן, בין ז'בוטינסקי לבין אנשי מחנה הפועלים והמנהיגות הציונית (תחת שיטתה של הציונות המדינית) דאז החלו מעמיקים בצורה חריפה.

הרוויזיוניסטים דרשו מן ההסתדרות הציונית והנהגתה הגדרה מפורשת כי מטרתה הסופית של הציונות היא הקמת מדינה עברית בארץ ישראל ונקיטת צעדים מפורשים נגד בריטניה בשל המדיניות האנטי ציונית שנקט המנדט הבריטי בדמות פרסומי הספרים הלבנים והגבלות העלייה וההתיישבות. לשיטתם, לא נקטה הנהגת ההסתדרות צעדים משמעותיים ובכך הביאה להחלשה ועמעום בהגשמת המטרות הציוניות וחולשה של היישוב היהודי בארץ בפני הבריטים אל מול דרישות ערביי ארץ ישראל.

ב-1933 נרצח חיים ארלוזורוב והעיונות בין המחנות השונים הגיעה לסיפה של מלחמת אחים. הקונגרס הציוני ה-18 באותה שנה ביטא עוינות קשה של תנועות העבודה כלפי הרוויזיוניסטים. המתיחות הרבה גם הורגשה בישוב וקרה שהתפרצו מעשי אלימות. ב-1934 יזמה הצה"ר תנועת חרם ("תנועת פטיציה") על גרמניה הנאצית, אותו החרימה בתוקף ההסתדרות הציונית. כאשר החליטה ההסתדרות הציונית כי כל חבריה מחויבים שלא יפעלו תחת עצמאות פוליטית ("סעיף המשמעת"), החליטה הנהלת הצה"ר על פרישתה באפריל 1935 ועל הקמת ההסתדרות הציונית החדשה ב-25 באותו חודש. רק מיעוט של רוויזיוניסטים נשאר חבר בהסתדרות הציונית, בדמות מפלגת המדינה של מאיר גרוסמן.

[עריכה] פועלה של הצ"ח

לקראת כינוס היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה עשה ז'בוטינסקי לילות כימים במסעות שכנוע וגיוס תמיכה לטובת ארגון חדש זה. רבים מיהדות אירופה, אשר ז'בוטינסקי היה מנהיג ציוני פופולרי בעיניהם, וביחוד בקרב צעירים, נענו לקריאתו. לקראת כינוס היסוד שהתקיים ב-7 בספטמבר בוינה התפקדו לתוך שורותיה של הצ"ח כ-713,000 חברים מ-32 מדינות (לשם ההשוואה- 635,000 איש שקלו את השקל של ההסתדרות הציונית לקראת הקונגרס ה-19 באותה שנה). באותו מעמד נבחר ז'בוטינסקי לנשיא ההסתדרות הציונית החדשה. בו בזמן של תחילת פעילותה של הצ"ח פרשו אנשי המחנה הרוויזיוניסטי מהסתדרות העובדים הכללית והצטרפו אל הסתדרות העובדים הלאומית שהשתייכה לתנועתם, וכן בדומה הצטרפו אל קופת החולים הלאומית שהוקמה כמקבילה לקופת חולים כללית שהייתה משוייכת למחנה הסוציאליסטי.

הצ"ח קיימה קשרים מדיניים עם ממשלות וגורמי השפעה שונים לצורך קידום רעיונותיה. במסגרתה של הצ"ח היו למעשה חופשיים הרוויזיוניסטים לפעול באופן עצמאי למען קידום דרישותיהם לפתיחת שערי הארץ בפני עליה יהודית לצורך השגת רוב יהודי בארץ ישראל, הקמתו של כוח צבאי יהודי, החייאת התרבות והלשון העברית והקמת מדינה עברית משתי גדות הירדן. בין היתר עבר ז'בוטינסקי בבירות אירופה, ואנשי הצ"ח נפגשו עם מנהיגי קהילות יהודיות וניסו לרתום אותם לטובת רעיון ה"אבקואציה" של ז'בוטינסקי - תוכנית של פינוי המוני יהודים מאירופה ויישובם בארץ ישראל. עם זאת תוכניתם לישוב מיליון וחצי יהודים בתוך עשר שנים לא קנה תמיכה רבה.

[עריכה] סוף פועלה

פטירתו של ז'בוטינסקי ב-1940 היוותה מכה לפעילות המדינית של הרוויזיוניסטים. פעילות מדינית דווקא נתקיימה ביוזמת האצ"ל, לדוגמה בדמות ועדים שונים שפעלו בזמן מלחמת העולם השנייה ואחריה בארצות הברית.

בקונגרס הציוני ה-22 שהתקיים בבאזל בשנת 1946 חזרו חברי ההסתדרות הציונית החדשה אל שורות ההסתדרות הציונית העולמית, כסיעה של הצה"ר, לאחר שזו הצהירה כי מטרת הציונות המיידית היא הקמת מדינה עברית, בין היתר על ידי קבלת תוכנית בילטמור ב-1942.

[עריכה] ראו גם

• ברית הציונים הרוויזיוניסטים
• ההסתדרות הציונית העולמית

[עריכה] לקריאה נוספת

• זאב ז'בוטינסקי, הרוויזיוניזם הציוני במאבקיו (1930-1931), הוצאת מכון ז'בוטינסקי, 1986.