הפלישה לנורמנדי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפלישה לנורמנדי, פלישת כוחות בעלות הברית למערב אירופה (הכבושה על ידי הנאצים) במלחמת העולם השנייה במסגרת "מבצע אוברלורד" (Operation Overlord), שסימלה את התקרבות הקץ של גרמניה הנאצית ואת ניצחונן של בעלות הברית. ניתן להגיד כי הפלישה לנורמנדי הייתה ההתחלה של הסוף עבור הרייך השלישי.
ב-6 ביוני 1944 פלשו כוחות הברית לחוף נורמנדי באמצעות חילות הים, האוויר והיבשה בפעולה משולבת שעודנה הפלישה הימית הגדולה ביותר בהיסטוריה הצבאית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההכנות לפלישה
מסוף שנת 1943, לאחר ההצלחות הבריטיות בצפון אפריקה והפלישה של בעלות הברית לסיציליה ולאיטליה, תוכננה פתיחת חזית מערבית באירופה כנגד גרמניה הנאצית (שנלחמה במזרח כנגד ברית המועצות) בכוונה להחליש את הצבא הגרמני.
הגרמנים, ששלטו בצרפת משנת 1940, ידעו כי בחופי בריטניה רוכזו כוחות אדירים אשר רק מחכים לפקודה בכדי לפלוש לצרפת. לכן, הם הקימו ביצורים ומכשולים רבים לאורך חופיה המערביים של צרפת, וכינו אותם בשם החומה האטלנטית. הגרמנים ציפו, בין היתר בזכות מבצעי הטעייה מורכבים של בעלות הברית, שבעלות הברית יפלשו לצרפת בנקודה הצרה ביותר בין בריטניה לצרפת - מצר דובר. ההטעיה המרכזית כללה הקמת ארמיית רפאים שלמה בראשותו של ג'ורג' פטון. העיר קאלה בוצרה והשטחים מדרום לה הוצפו במים, כדי להופכם לביצות טובעניות שיקשו על צנחני בעלות הברית, אם וכאשר יתקפו.
ההכנות לפלישה נמשכו כשנתיים ימים והיו כרוכות בהתארגנות לוגיסטית בהיקף אדיר, שכללה בניית כלי שיט ומטוסים, והבאת כמויות עצומות של גייסות מארצות הברית, קנדה ומדינות נוספות. הכוחות הפולשים עברו אימונים מפרכים בתנאים שדימו את גזרת הלחימה שלה יועדו. כל ההכנות האלה נעשו תוך שמירה קפדנית על בטחון שדה והסתרת המועד והיעד של הפלישה מן הגרמנים.
בראש מבצע הפלישה עמד המפקד העליון של הכוחות האמריקניים באירופה, הגנרל דווייט אייזנהאואר, וסגנו היה הפילדמרשל הבריטי ברנרד לו מונטגומרי.
[עריכה] הפלישה
בעלות הברית פלשו בנקודה אחרת מזו שלה ציפו הגרמנים - בנורמנדי, שבה המרחק בין אנגליה וצרפת גדול הרבה יותר.
תאריך מבצע הפלישה ה- D-DAY (יום הפלישה) לנורמנדי, אשר בצפון מערב צרפת נקבע בהתחלה לתאריך 5 ביוני אולם עקב מזג האוויר הסוער הוחלט ברגע האחרון לדחות את המבצע ל-6 ביוני 1944. : בלילה שבין ה-5 ל-6 ביוני 1944 הוצנחו אלפי צנחנים והונחתו מאות דאונים (הדיוויזיות המוטסות ה-82 וה-101 של ארצות הברית) אמריקאיים ובריטיים בעורף הגרמני בצרפת כדי לכבוש נקודות אסטרטגיות, כדי לשבש את קווי התקשורת והאספקה הגרמניים וכדי לזרוע בלבול והרס בצד הגרמני.
לשם הטעייה אף הוצנחו בובות גומי המתפוצצות ויוצרות אשליית ירי כאשר הן פוגעות בקרקע. בובות אלו הוצנחו בנקודות רחוקות מן החזית בכדי לפזר ערפל לגבי מקום התקיפה.
באותו הלילה, כעשרת אלפים מטוסים של בעלות הברית הפציצו עמדות גרמניות בכל רחבי צרפת. כוחות המחתרת הצרפתיים, אשר קיבלו את סיסמאות הפלישה דרך רדיו המחתרת המשדר מלונדון, ביצעו חבלות במסילות ברזל ובמחנות צבא מקומיים.
עם עלות השחר, פתחו ספינות בעלות הברית בהפגזה כבדה לאורך כל חופי נורמנדי. לאחר הריכוך הארטילרי. כל ספינה הייתה אחראית לקו החוף שלה וספינות קטנות יותר הוקצו לסיוע ישיר לגיסות. כך כל גדוד קיבל סיוע בגודל של משחתת. כוחות בעלות הברית נחתו בחמישה מוקדים שכונו בשמות הקוד: (ממערב למזרח)
יוטה, אומהה - כוחות אמריקאים.
גולד - כוחות בריטים.
ז'ונו - כוחות קנדים.
סוורד - כוחות בריטים.
באמצעות נחתות עשרות אלפי חיילים נחתו בחופי נורמנדי והחלו הקרבות הקשים.
בשלושת הימים הראשונים פעלו 38 שיירות ובהן 745 אוניות כשהן נתמכות על ידי 4,066 נחתות ו-347 שולות מוקשים. 42 הדיביזיות של חיל היבשה נתמכו על ידי 13,175 מטוסים. בתוך חודש ימים הונחתו בחוף כ-1.1 מיליון חיילים, 200 אלף כלי רכב ו-750 אלף טונות של ציוד. ביום הפלישה נהרגו 2,132 ונפצעו 8,502 מחיילי כוחות הברית.
ציוד הפריצה של חילות ההנדסה של הכוחות האמריקאים כלל טנקים אמפיביים מדגם שרמן DD, דחפורים משוריינים לפריצת מכשולים ומטעני "בנגלור" לפיצוץ ביצורים. הבריטים פיתחו את טנק המחבט - ההולם בקרקע לפניו מפוצץ את המוקשים בקרקע וקורע את גדר התיל.
הביצורים הגרמנים היו חלשים יחסית ברב העמדות. בעמדות מסוימות לא היו אפילו בונקרים מבוצרים. למרות זאת, בחוף אומהה, שהיה מבוצר יותר מהחופים האחרים, "קצרו" החיילים הגרמנים את חיילי בעלות הברית במכונות היריה האוטומטיות באש צולבת וכן בירי מרגמות . חוף אומהה היה חשוב מאוד מבחינה אסטרטגית היות והוא היה בין החופים האמצעים שקישר בין שני חופים נוספים. אם היו כוחות בעלות הברית נהדפים שם, כל המבצע היה נכשל בשל העובדה שהחוף היה תקוע כטריז בין קוי בעלות הברית.
בחוף אומהה היו עמדות ירי מבוצרות רבות של הגרמנים ומכשול עיקרי בינן לבין החיילים האמריקאיים - בטון מזוין בעובי 5 מטרים, כשמעליו עמדות הגרמנים. לאחר קרבות קשים ועקובים מדם, כשבתחילה נהדפו כל נסיונות החיילים האמריקאיים להיכנס אל תוך צרפת ולצאת מהחוף, פוצץ קיר הבטון בנסיון הרביעי, כשבכל נסיון נהרגים חיילים רבים מאש הגרמנים. בסך הכול בחוף אומהה נהרגו 4500 חיילים אצריקאים ביום אחד.
במבצע הזה, שנחשב לצליחה הגדולה ביותר בהיקפה בהיסטוריה הצבאית המודרנית, היו גם אלמנטים של מזל ועיתוי נכון שסייעו לכוחות בעלות הברית: יומיים בלבד לפני הפלישה פוזרו מטוסי ה"לופטוופה" (חיל האוויר הגרמני) ברחבי צרפת מחשש להפצצות. הגרמנים לא יכלו להשתמש במטוסים אלו מכיוון שלא היו מרוכזים (היו בקבוצות של שניים-שלושה מטוסים) והאספקה המיועדת להם אמורה הייתה להגיע לבסיסים החדשים רק כמה ימים לאחר הפלישה.הצנחנים אשר צנחו לילה לפני חתכו וניתקו קווי תקשורת ותפסו גשרים ובתים והמחתרת הצרפתית שיתקה קרונות שעליהם הוטענו טנקי טייגר על ידי הוצאת השמן מהסרנים וחיבלה במסילות הברזל.
בנוסף, מהלכי ההסחה של בעלות הברית גרמו ל"ערפל קרב" כבד ולדיווחים סותרים ומשונים בצד הגרמני. הצנחנים לא הצליחו לגמרי במשימתם היות והיו מפוזרים מדי, למרות זאת הדיווחים במפקדה הנאצית היו כה הרסניים שהקצינים לא ידעו מה לעשות, היות ולא הצליחו לגלות את מוקד המאמץ העיקרי של בעלות הברית. לכן, הגרמנים לא הפעילו את כוח השריון שלהם באזור נורמנדי (דיוויזית הפאנצר ה-21) מכיוון שההוראה להפעלת הדויזיה יכלה לבוא מאדם אחד בלבד- אדולף היטלר- ובאותו לילה אסור היה להעיר אותו. מעבר לכך, במפקדה הראשית (OKW) (בראשותו של היטלר) סברו בטעות שמדובר בפעולת הסחה בלבד לפלישה העיקרית שתבוא בקאלה, שכמובן לא באה. ואם לא די בכך - גם המפקד שמונה והיה אחראי לחומה האטלנטית - הגנרל רומל - היה מוזמן בערב הפלישה לארוחת ערב הרחק מאוד מהעתיד לבוא..
[עריכה] תוצאות הפלישה
הפלישה לנורמנדי הצליחה לפתוח חזית מערבית באירופה, ואילצה את גרמניה לפצל את כוחותיה לשניים - כנגד בריה"מ וכנגד בעלות הברית המערביים (ארצות הברית, בריטניה והדומיניונים שלה, קנדה וכוחות צרפת החופשית)- דבר שהחליש את כוח עמידתה. היה זה ציון דרך חשוב בדרך לכניעתה של גרמניה הנאצית, במאי 1945 כיוון שבזכות הפלישה אפשרו הקמת בסיסים זמניים וכך יכלו בעלות הברית להעביר אספקה לחזיתות האחרות באירופה.
[עריכה] הפלישה לנורמנדי באמנות
הפלישה לנורמנדי והקרב על נורמנדי זכו לאיזכורים רבים באמנות:
- סרט הקולנוע היום הארוך ביותר (1962) בבימויו של קן אנאקין.
- הסרט להציל את טוראי ראיין (1998) בבימויו של סטיבן שפילברג, נפתח עם תיאור גראפי ושחזור קפדני של הפלישה.
- סדרת הטלוויזיה אחים לנשק מספרת על הדיוויזיה המוצנחת ה-101 "נשרים צווחים" משלב האימונים ועד הפלישה ל"קן הנשרים" וכוללת את תיאור תפקידה של יחידה זו בפלישה לנורמנדי.
- משחקי מחשב ידועים המדמים את הפלישה לנורמנדי: Call of duty 2/1, Company of heroes, Medal of Honor.
- השיר Primo Victoria של להקת המטאל השבדית סבטון משנת 2005.[1]
[עריכה] לקריאה נוספת
- יום הפלישה, סטיבן אמברוז, הוצאת זמורה ביתן, מאנגלית: מרדכי ברקאי, 1995 - תיאור מקיף של יום הפלישה משלב ההכנות ועד להשלכות שבעקבותיו.
- שעתם הנאה, צרציל, הוצאת עם הספר, מאנגלית: אהרן אמיר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפלישה לנורמנדי |
