הצרעות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הצרעות היא קומדיה יוונית שנכתבה על ידי המחזאי היווני אריסטופנס והוצגה לראשונה בשנת 422 לפנה"ס.
[עריכה] תקציר העלילה
גיבורי המחזה הם פילוקלאון ("החבר של קלאון") ובנו בְּדֶליקלאון ("השונא של קלאון"). פילוקלאון מכור להליכי בית המשפט האתונאי - ומבלה את כל זמנו כמושבע השופט את בני עירו.
בדליקלאון רוצה לסייע לאביו להיגמל וכולא אותו בביתו. פילוקלאון מנסה להימלט מביתו ולהגיע לבית המשפט באמצעים שונים. חבריו לחבר המושבעים (חברי המקהלה המחופשים לצרעות) מגיעים לעזרתו. בדליקלאון ומשרתיו נלחמים בצרעות, ומגרשים אותן. בדליקלאון מנהל ויכוח עם אביו ומוכיח לו ולמקהלה שכאשר הם משמשים כמושבעים הם בעצם דמגוגים. פילוקלאון משתכנע ונשאר בביתו. על מנת לסייע לאביו להיגמל, מקים בדליקלאון בית משפט בביתם, ובהעדר מועמדים להישפט, שופט את הכלב המשפחתי מאחר שאכל גבינה סיציליאנית - ביקורת על הגנרלים האתונאים המקבלים שוחד מהסיציליאנים, אויבי אתונה.
במשפט דמה זה, מגן בדליקלאון על הכלב, וכשהוא מורשע, מגיעים קבוצת ילדים הלבושים כגורי הכלב לבמה לבקש רחמים. פילקלאון אינו משתכנע, אולם בדליקלאון מחליף את קופסאות ההצבעה של המושבעים (בו החליטו על אשמה או זכאות) וכך שיטה באביו להצביע בעצם "אינו אשם" במקום "אשם". עם ספירת הקולות מתעלף פילוקלאון כשהוא מגלה שהכלב יצא זכאי, מאחר ומעולם לא זיכה איש.
עם תום המשפט הולכים הבן והאב לסימפוזיון ובהיפוך תפקידים מלמד הבן את האב איך להתנהג בסימפוזיון. במשתה משתכר פילוקלאון ומעליב את כל הנוכחים, חוטף את הנערה הנגנית והופך את ארון הלחם. המשתתפים האחרים מגישים נגדו תביעות, אך הוא לועג להם. המחזה מסתיים בכך שפילוקלאון קורא לשלושה סרטנים המייצגים את המחזאים הטרגיקנים של אתונה (בניו של קרסינוס, בנו של קסנוקלס) להשתתף בתחרות ריקודים נגדו.
[עריכה] תרגומים
המחזה תורגם לעברית על ידי זיוה כספי בשנת 2000 ופורסם בהוצאת מאגנס.
[עריכה] תרגומים לאנגלית
- בנג'מין ב. רוג'רס, 1924.
- ארתור ס. ויי, 1934.
- דגלס פארקר, 1962.
