השלום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השלום היא קומדיה יוונית שנכתבה על ידי המחזאי היווני אריסטופנס. ההצגה הוצגה לראשונה בשנת 421 לפנה"ס באתונה וזכתה בפרס שני בתחרות בה השתתפה.
במחזה זה תוקף אריסטופנס את בני תקופתו ובהם אוריפידס ראקינוס וקלאון. המחזה נכתב זמן קצר לאחר חוזה השלום של ניקיאס, ותוקף בציניות רבה את החוזה.
[עריכה] תקציר העלילה
גיבור המחזה הוא החקלאי הזקן טריגאאוס. בעוד אתונה וספרטה לוחמות אחת בשנייה במלחמה הפלופונזית, עולה טריגאאוס על חיפושית זבל ענקית, בסגנון רכיבתו של בלרופון על פגסוס, במטרה לעוף אל השמים ולהיפגש שם עם זאוס. חלק של המחזה רצוף בדיחות נמוכות, באשר חיפושית הזבל ניזונה מיציאות (חרא). משרתיו של טריגאאוס נדרשים לאסוף מספיק חרא על מנת שיהיה לחיפושית מה לאכול במסעה, ואנשי העיר נדרשים שלא לעשות צורכיהם על מנת שלא להסיח את דעתה של החיפושית במעופה.
טריגאאוס מגיע לשמים ומגלה שכל האלים האולימפים למעט הרמס עזבו את השמים והשאירו אותם בשליטת "מלחמה" ו"אי סדר". כמו כן הוא מגלה כי אלת "השלום" נכלאה בתוך בור עמוק מכוסה באבנים כבדות. "מלחמה" ו"אי סדר" ישבו יחד ותכננו תוכניות להרוס את יוון, אחת התוכניות היא לרמוס את כל ערי יוון עם עלי אולם הם לא מוצאים אף עלי.
בעודם מחפשים עלי, מצליח טריגאאוס לקרוא למקהלה (חקלאים של ערים יווניות שונות) העוזרים לו לשחרר את אלת השלום מכלאה. בעלי מלאכות המרוויחים מהמלחמה (כגון יצרני הנשק) מנסים להפריע להם במלאכתם אולם לבסוף הם מצליחים לשחרר את אלת השלום.
אלת השלום מגיעה, מלווית ב"יבול" ו"פסטיבל" אולם היא כועסת על היוונים (מאחר ואלה הפרו הסכמי שלום רבים), והיא מוכנה לדבר עם היוונים רק באמצעות הרמס. לבסוף היא משתכנעת לשוב לאתונה.
טריגאאוס מסכים לשאת את יבול, ופסטיבל נשלח להכין את החגיגה. כבש נבחר כקורבן אולם אלת השלום אינה מוכנה לשפיכות דמים, גם של כבש. אורקל שמגיע ומנבא נגד השלום מגורש מהמקום.
מאחר והמלחמה נגמרה מגיעים סוחרי הנשק ומנסים למכור את מרכולתם במכירת חיסול - אולם איש לא קונה אותה. טריגאאוס מציע לרכוש מגן בתור כיסא, וחניתות בתור תמוכות לגפן, והסוחרים עוזבים את המקום בכעס. המחזה מסתיים בחתונתם של טריגאאוס ויבול.
[עריכה] תרגומים
המחזה תורגם לעברית בשנת 2005 על ידי זיוה כספי ויצא לאור בהוצאת מגנס.
[עריכה] תרגומים לאנגלית
- בנג'מין ב. רוג'רס, 1924.
- ארתור ס. ויי, 1934.
- ג'ורג' תיאודוריטיס, 2002: טקסט מלא.
