התנגשות הציביליזציות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התנגשות הציביליזציות, ספר מאת פרופ' למדע המדינה, סמואל הנטינגטון. יצא לאור בארצות הברית בשנת 1996.
בישראל, יצא ספר זה לאור בעברית בשנת 2003 על ידי הוצאת שלם, שמטעם "מרכז שלם", בתרגום של דוד בן-נחום עם הקדמה מאת דן מרגלית.
ספר זה מציג את התאוריה כי חלוקת העולם לציביליזציות שונות מהווה גורם מניע חשוב בהיסטוריה האנושית, ובפרט בעידן שלאחר המלחמה הקרה. הבסיס לספר זה היה מאמר בשם זהה שנכתב על ידי הנטינגטון בקיץ 1993, ובו נטען כי הקונפליקטים הבאים בין מדינות בעידן שלאחר המלחמה הקרה לא יהיו בעיקרם על בסיס כלכלי או אידאולוגי, אלא בעיקר התנגשויות בין תרבויות. זאת, בניגוד למאמר בשם קץ ההיסטוריה שפורסם על ידי פרופ' פרנסיס פוקויאמה בשנת 1989, ובו נטען כי העולם שלאחר המלחמה הקרה יהיה ביסודו אחיד ורגוע, עם לא יותר ממספר מועט של "כיסי" סכסוכים.
[עריכה] חלוקת העולם לציביליזציות לפי הספר
על פי הנטינגטון, ציבילזציות העולם נחלקות ביסודן לשמונה (אם מחשיבים גם קיומה של ציביליזציה אפריקנית). הספר קובע כי הדת היא קריטריון מפתח בחלוקה לציביליזציות (להוציא את זו האפריקנית, בעלת החשיבות הקטנה היחסית, שיש סימן שאלה לגבי עצם קיומה) עם זאת, הספר מסתייג וטוען שרק דתות גדולות מספיק במספר מאמיניהן (כשהקטנה בהן היא דת שינטו, של הציביליזציה היפנית, המונה בערך 120 מיליון מאמינים). לגבי השאלה האם היהדות היא ציביליזציה ישנה התיחסות בהערת שוליים.
שמונה הציביליזציות לפי הנטינגטון הן:
- המערבית, כלומר של הנצרות הקתולית והפרוטסטנטית. ציביליזציה זו כוללת את מדינות אירופה הקתוליות והפרוטסטנטיות, כמו גם העולם האנגלו-סקסי, שכידוע הינו פרוטסטנטי וקתולי. ברמת דיוק גבוהה יותר, הנטינגטון מעביר את קו הגבול בין הציביליזציה המערבית לזו האורתודוכסית בקו השבר שבין נוצרים מערביים לאורתודוכסיים בתוך בלארוס, אוקראינה, רומניה ומה שנשאר מיוגוסלביה.
- לטינו-אמריקנית. ציביליזציה זו דומה למערבית בדת (נצרות מערבית), אך בשל היסטוריה משלה נחשבת לנפרדת. מיקומה בארצות אמריקה הלטינית.
- אורתודוכסית. כוללת את הארצות של הנצרות האורתודוכסית לגווניה.
- איסלמית.
- הינדית.
- קונפוציונית. כוללת בעיקר את סין.
- יפנית.
- אפריקנית (בסימן שאלה).
לגבי הבודהיזם בחר הנטינגטון שלא להחשיב אותה כציביליזציה בפני עצמה, למרות מספר מאמיניה.
עם זאת, רק לגבי הציביליזציה המערבית המחבר נתן הסבר מפורט למדי של עקרונותיה, אף כי לא פרט את הנחות היסוד שלה. לגבי שאר הציביליזציות, אין לנו על עקרונותיהן והנחות היסוד שלהן, אלא מידע דל הכתוב גם הוא באופן לא מסודר ומרוכז. במידה רבה, ניתן להשלים חסרים אלו בפרק 16 בספרו של ד"ר יגאל אריכא - "מה צופן לנו העתיד?"
[עריכה] הרעיונות המובאים בספר
לפי הנטינגטון עשוי כל אדם לראות בהשתיכותו הציביליזציונית את דרגת הזהות המקיפה והגבוהה ביותר שבתוכה הוא "מרגיש בבית" - כך, דרך משל, רומאי עשוי לזהות עצמו קודם כל כרומאי, אח"כ כאיטלקי, אירופאי, קתולי, נוצרי , אירופאי ומערבי. ציביליזציה היא דרגת הזהות הגבוהה ביותר של האדם המבדילה ביו קבוצות שונות של בני אדם.
כאמור, הנטינגטון רואה בעידן שלאחר המלחמה הקרה את הציביליזציות ככח המניע הראשי במערכת היחסים הבינלאומיים. אולם, לא רק זאת. ציביליזציות, כפי שאכן ההיסטוריה מראה לנו, הן אותו "כח על" בהיסטוריה ששורד את שלל המהפכים שתרבויות , עמים ומדינות יכולים לעבור - אידאולוגיים, התנהגותיים, שלטוניים וכו'. ציביליזציות נבדלות זו מזו בערכיהן הבסיסיים ובהשקפותיהן הבסיסיות והנחות היסוד במגוון שאלות ורעיונות. בסופו של דבר, לפי הנטינגטון, ציביליזציות יכולות להסביר בצורה הטובה ביותר הבדלי התפתחות בין מדינות.
