וישב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרשת וישב היא פרשת השבוע התשיעית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ל"ז פסוק א, ומסתיימת בפרק מ' פסוק כג.

את פרשת וישב קוראים בדרך כלל בשבת שלפני חנוכה. בשנים שבהן יש בחנוכה שתי שבתות, קוראים את פרשת וישב בשבת הראשונה.

תוכן עניינים

1 תוכן הפרשה וחלוקתה
2 הפטרה
3 ראו גם
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] תוכן הפרשה וחלוקתה

פרשת וישב מהווה את פתיחתו של קובץ סיפורי יוסף ואחיו, החלק האחרון בסיפור תולדותיו של יעקב ומשפחתו והחלק האחרון בספר בראשית בכלל. בפרשה זו מתחילים להשתלשל האירועים אשר יביאו לירידת יעקב ובניו למצרים, ובשלב מאוחר יותר לשעבודו של עם ישראל שם. עם זאת, כל אחד מן הפרקים בפרשה מהווה סיפור עצמאי שבו דמויות שונות והוא מתרחש במקום גאוגרפי אחר.

מכירת יוסף: בסיפור זה מתוארת השנאה ההולכת ומתרקמת בין יוסף ובין יתר האחים. ברקע שנאה זו עומדים כמה מרכיבים - העדפתו של יעקב את יוסף וכתונת הפסים שנתן לו, הוצאת דיבת האחים רעה על ידי יוסף, והשיא - חלומותיו של יוסף, הממחישים את שאיפותיו לבכורה ועליונות על פני יתר אחיו. שנאה זו מובילה בסופו של דבר לכך שבעת שהאחים רואים את יוסף מתקרב אליהם בשליחותו של אביהם, הם זוממים להורגו. לאחר שראובן מונע מהם להרוג אותו, הם משאירים את יוסף בבור סמוך ונפנים לאכול לחם. כאשר הם פוגשים בשיירת ישמעאלים בדרכם מצרימה הם מחליטים, בעצתו של יהודה, למכור להם את יוסף. האחים מכתימים את כותנתו של יוסף בדם ומביאים אותה ליעקב, והוא מזהה אותה וסבור כי יוסף נטרף על ידי חיה רעה. סצינה זו מסתיימת בכך שיוסף נמכר כעבד לפוטיפר, סריס פרעה, שר הטבחים.

יהודה ותמר: המספר מניח את סיפור יוסף ופונה לתיאור קורותיו של יהודה. בנו הבכור, ער, נישא לאישה בשם תמר, ואחר כך מת. בנו השני של יהודה, אונן, מקיים את מצוות הייבום, נושא את תמר, אך מת גם הוא. יהודה חושש לתת את בנו האחרון, שלה, לתמר, ומנמק זאת בהיותו צעיר מכדי להינשא. תמר נאלצת לחזור לבית אביה ולהמתין ימים רבים בלי יכולת להינשא לאיש. כאשר נודע לתמר על בואו של יהודה לתמנה היא ממתינה לו בדרך הראשית, בתחפושת של זונה. יהודה, שאינו מזהה אותה, שוכב איתה ומפקיד בידיה כעירבון, את סימני ההיכר שלו - חותמו, פתילו ומטהו. כאשר הוא מבקש לשלם לה, כבר לא ניתן למוצאה ויהודה מוותר על הערבון שהפקיד. לאחר שנודע ליהודה שתמר בהריון, הוא מצווה לשורפה. כאשר מוציאים אותה לשרפה מציגה תמר את סימני ההיכר של יהודה. יהודה מזהה את רכושו ומודה בטעותו במילים "צדקה ממני". ליהודה ותמר נולדו תאומים, פרץ וזרח; מצאצאיו של פרץ יוולד לימים דוד המלך.

יוסף בבית פוטיפר: יוסף נמכר לסריס פרעה פוטיפר. הוא מוצא חן בעיני אדוניו ומופקד על הבית. ברכת ה' שורה בבית פוטיפר בזכותו של יוסף. אשת פוטיפר מבקשת לפתות את יוסף שישכב עמה אך הוא מסרב פעם אחר פעם. באחד הימים, כאשר שניהם מצויים לבדם, אשת פוטיפר מפצירה בו שוב ואף אוחזת בבגדו. יוסף נמלט ומניח את בגדו בידי אשת פוטיפר. אשת פוטיפר רוקמת האשמה נגד יוסף וטוענת כי הוא ניסה לאונסה. פוטיפר כועס ומשליך את יוסף לבית הסוהר של אסירי המלך, שם חינו של יוסף ממשיך להיות ניכר גם בעיני שר בית הסוהר.

שר המשקים ושר האופים: בבית הסוהר פוגש יוסף שני שרים שהודחו על ידי פרעה - שר המשקים ושר האופים. יוסף מופקד לשרת אותם. כאשר הוא מבחין בוקר אחד בכך שהם זועפים, הם מספרים לו כי שניהם חלמו חלום ואינם יודעים כיצד לפותרו. הם מספרים ליוסף את החלום ויוסף מציע פתרון לפיו שר המשקים יוצא בעוד שלושה ימים מכלאו וישוב למעמדו ואילו שר האופים ייתלה בעוד שלושה ימים. יוסף מבקש משר המשקים שיזכיר את עניינו לפני פרעה לכשיצא מבית הסוהר. שני הפתרונות מתקיימים כדברי יוסף - שר האופים נתלה ושר המשקים שב לתפקידו, אולם איננו מקיים את בקשת יוסף, ושוכח אותו.

[עריכה] הפטרה

מפטירים בספר עמוס שבתרי עשר, מפרק ב' פסוק ו עד פרק ג' פסוק ח. בראשית ההפטרה מופיע הפסוק "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים", הרומז לפי המפרשים למכירת יוסף.