חנוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חגי ישראל ומועדיו: חנוכה
חג:	חנוכה
נחגג ב:	כ"ה בכסלו ונמשך שמונה ימים
סיבה:	נצחון היהודים על היוונים, טהרת המקדש וחנוכת והמזבח, נס פך השמן, חלופה לחג הסוכות שלא נחוג.
סמלים:	חנוכייה, אור, לביבות וסופגניות, סביבונים.
מתקשר ל:	פורים, שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל

ימי החנוכה הם שמונה ימי הודאה שתיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, המצוינים החל מכ"ה בכסלו.

חנוכה איננו מצווה בתורה שבכתב, ומקורו מדברי סופרים.

ההסבר הפשוט למקור שמם של ימי החנוכה הוא חנוכה מלשון חנוכת המזבח. הסבר אחר אומר חנוכה = חנו כ"ה, כלומר בכ"ה בחודש חנו ישראל מאויביהם. רמז נוסף מצוי בשם החג (ע"פ ר"ת): ח (8) נרות והלכה כבית הלל (שבלילה הראשון מדליק נר אחד, ובכל לילה מוסיף והולך). שם נוסף לימים הללו, מקובל פחות, הוא "חג האוּרים" הבא מהתרגום של השם הלועזי Festival of lights.

תוכן עניינים 1 אזכור ימי החנוכה במקורות קדומים 2 מרד החשמונאים וקביעת החנוכה 3 הדלקת נר חנוכה 3.1 ברכות ההדלקה 3.2 הידור בהדלקה 3.3 שמש 4 דינים נוספים בחנוכה 4.1 הוספות בתפילה 4.2 איסור הספד ותענית 5 ממנהגי החנוכה 6 החנוכה בגלות ובמדינת ישראל 7 גבורת הנשים 8 לקריאה נוספת 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] אזכור ימי החנוכה במקורות קדומים

המקורות הראשוניים לחנוכה הם שלושה: ספרי חשמונאים א' - ב' וספר דניאל.
המקור הקדום ביותר הוא ספר דניאל בחציו השני (פרקים ז-יב), בו נמצאים "חזיונות" של אדם שהיה ככל הנראה עד לאירועים ואף הכיר את תולדות התקופה (סביבות 165-164 לפנה"ס). חלק מהחזיונות של דניאל מדויקים לפרטי פרטים עד לגזירות אנטיוכוס ומכאן והלאה החזיונות אינם מתגשמים. לכן ניתן לתארך את הספר בדיוק מרבי.

ספר חשמונאים א' חובר, ככל הנראה, בסוף המאה ה-2 לפנה"ס. הספר נכתב על ידי היסטוריון החצר של המכבים כשיר תפארת לבית חשמונאי.
ספר מכבים ב' הוא עיבוד לספר שנכתב על ידי יאסון איש קירנֵה. תקופתו של יאסון היא שנת 100 לפנה"ס לערך והמקור שלו רחוק מבחינה כרונולוגית ומבחינה גאוגרפית.

מקורות נוספים נמצאים בתלמוד. חלק גדול מההלכות הקשורות לימי החשמונאים נאספו למגילת תענית, אולם לעתים החלקים ההיסטוריים שבהן סתומים בגלל הזמן שעבר בין המרד לכתיבת מגילת תענית וניתן להבינם רק על רקע המצע של שלושת הספרים דלעיל.

[עריכה] מרד החשמונאים וקביעת החנוכה

בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות כנגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה מרד החשמונאים.

בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הגיע המרד לשיאו בשחרור ירושלים ובית המקדש מעול היוונים.

הסברים לכך שימי החנוכה נמשכים שמונה ימים מופיעים בספרי חשמונאים. לפי ספר חשמונאים א', ד' חנוכת המזבח שעשו המכבים במשך שמונה ימים (כמו חנוכות המשכן ובית ראשון שנמשכו שמונה ימים) נקבעה לדורות.

לפי ספר חשמונאים ב', י', ניתן הסבר נוסף – כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות חגגו אותו לאחר שחרור ירושלים:

"ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה."

מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש הוא יוסף בן מתתיהו, בספרו "קדמוניות היהודים" (ספר י"ב), שקורא לחנוכה 'חג האורים':

"ולאחר שטיהרו בקפדנות הכניס בו כלים חדשים: מנורה, שולחן, מזבח, עשויים זהב... אף הרס את המזבח ובנה חדש מאבנים שונות שלא סותתו בברזל. ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס, הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח...

וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים באותו יום, שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. כי בית המקדש שהושם על ידי אנטיוכוס, עמד בשממונו שלוש שנים: שאותם דברים אירעו בבית המקדש בשנת מאה ארבעים וחמש, בעשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, באולימפיאדה המאה וחמישים ושלש, ובית המקדש נחנך באותו יום, עשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, בשנת מאה ארבעים ושמונה, באולימפיאדה המאה וחמישים וארבע...

ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים, ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.

ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=חג האש). ונראה לי, שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיע לנו בלי שקיווינו לה."

תיאור נוסף של מקור החג מופיע בתפילת "על הנסים" שנאמרת בו. בתפילה זו, כבמקורות האחרים, מודגשת עזרת האל לניצחון על היוונים, שלכבודה נקבעו ימי החנוכה כימי הודיה והלל.

המאורעות שקדמו לימי החנוכה מוזכרים בספר דניאל, ברמז:

"וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם לב וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת; וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ. וּמַשְׂכִּילֵי עָם יָבִינוּ לָרַבִּים וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים. וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת. וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד עֵת קֵץ כִּי-עוֹד לַמּוֹעֵד" (פרק יא,לא-לה)

כאשר נכנסו החשמונאים להיכל, לא מצאו שמן טהור להדלקת המנורה אלא פך אחד, שיכול היה להספיק ליום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות במשך שמונה ימים עד שכתשו זיתים והפיקו שמן טהור. לכבוד נס זה קבעו חכמים את חג החנוכה, שנמשך שמונה ימים. תיאור זה של מקור ימי החנוכה מופיע בתלמוד הבבלי (שבת, כא, ב). הסיפור על נס פך השמן מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי. ככל הנראה הסיבה לכך היא שלאחר הכיבוש הרומאי קשה לחגוג חג מדיני ולכן הבליטו חז"ל פן נוסף של ימי החנוכה.

[עריכה] הדלקת נר חנוכה

הדלקת נר חנוכה היא המצווה העיקרית בחנוכה וזו המאפיינת אותו במיוחד, ולפיה יש להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב, ואילך). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים. מצווה זו מופיעה כבר באופן מרומז במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד.

המצווה היא לפרסם את הנס בכל שמונת ימי החנוכה, לכן יש להניח את החנוכייה בפתח הפונה לרשות הרבים. המניח את החנוכייה בפתח הדלת, יניח את החנוכייה בצד שמאל כך שיהיה מוקף במצוות, מימין מזוזה ומשמאל החנוכייה. כמו כן, מצווה להדליק נר חנוכה גם במקומות ציבוריים כבתי כנסת, כדי לפרסם את הנס. מצווה זו היא משנית לעומת ההדלקה בבית ואין יוצאים בה ידי חובה; כלומר, גם מי שמדליק במקום הציבורי צריך להדליק שוב בביתו. בבית הכנסת מדליקים את הנרות בצד דרום, זכר למנורת המאור בבית המקדש שעמדה בצד דרום.

[עריכה] ברכות ההדלקה

לפני ההדלקה מברכים:

• בָּרוּך אַתָּה ה', אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בּמִצוׂתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנוּכָּה. (נוסח אחר: נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה או שֶׁלַּחֲנוּכָּה)
• בָּרוּך אַתָּה ה', אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוׁתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה (נוסח אחר: וּבַזְּמַן הַזֶּה).

בערב הראשון מברכים גם את ברכת הזמן:

• בָּרוּך אַתָּה ה', אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִּעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

[עריכה] הידור בהדלקה

מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה. הידור המוזכר בתלמוד הוא שהמדליק ידליק נר על כל אחד מבני הבית. הידור נוסף המוזכר בתלמוד בשם "מהדרין מן המהדרין" הוא הוספת נר בכל ערב מימי החנוכה; החל מנר אחד בערב הראשון של החנוכה, וכלה בשמונה נרות בערב האחרון של החנוכה. יש שפירשו הידור זה בנפרד מהקודם, ויש שפירשוהו כתוספת לקודם, בשני אופנים; הראשון - בלילה הראשון כמספר בני הבית, בשני פי שניים ממספר בני הבית, בשלישי פי שלושה וכן הלאה; השני - בלילה הראשון כמספר בני הבית, בלילה השני נר נוסף על מספר בני הבית, ובשלישי עוד אחד וכן הלאה.

מנהג הוספת הנרות הוא כנפסק להלכה על פי בית הלל - "מוסיף והולך", אמנם על פי בית שמאי ההידור בהדלקה מתבטא בהדלקת הנרות בצורת "פוחת והולך", כלומר שמונה נרות ביום הראשון, שבעה ביום השני, עד לנר אחד ביום השמיני.
בתלמוד הבבלי במסכת שבת מובאים שני טעמים למנהגי בית שמאי ובית הלל:

• בית הלל - מעלים בקודש ואין מורידים, ובית שמאי - כנגד פרי החג.
• בית הלל - כנגד הימים הנכנסים (שכבר היו), ובית שמאי - כנגד הימים היוצאים (שעוד יהיו).

הרבי מלובביץ' נהג להסביר, ששורש מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל על פי ההסבר השני, הוא האם יש להחשיב את הימים שכבר באו לידי ביטוי ( - מוסיף והולך), או שיש להתיחס לכח שטמון עוד בפוטנציאל ( - פוחת והולך).

[עריכה] שמש

מכיוון שנרות החנוכה הם תשמיש מצווה, אסור להפיק מהם תועלת שאינה חלק מהמצווה, כגון שימוש באורם. הלכה זו מובאת בתפילת "הנרות הללו" הנאמרת לאחר ההדלקה. להלן מובאת התפילה לפי נוסח אשכנז:

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת

שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה

עַל יְדֵי כּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים

וְכָל שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קדֶשׁ

וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם

אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד

כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ

משום כך, אסור להשתמש בנרות החנוכה כאמצעי תאורה לשום צורך, כקריאה למשל. זה המקור למנהג להדליק נר נוסף לנרות החנוכה, המוכר בשם "שמש". נרות חנוכה שדולק לידם שמש - מותר להשתמש באור המופק מהם ביחד, משום שהשמש מהווה סימן לכך שאין נעשה שימוש של חול בנרות המצווה. שמש אחד יכול לשמש כמה נרות חנוכה (או סדרות של נרות, על פי המנהג "מוסיף והולך") הנמצאים במקום אחד. על מנת להמחיש את ההבדל בין השמש לנרות המצווה, יש להקפיד לא להדליק אותו כחלק מסדרת נרות המצווה אלא בנפרד מהם, בהבדל של גובה או של מרחק אופקי, הניכר לעיני המתבונן מרשות הרבים.

בעת הקדומה השמש היה חיוני ביותר, ואז נפוץ השימוש בו. אולם מאז תחילת עידן התאורה חשמלית הפך למעשה השמש למיותר, משום שהאור החשמלי שקיים כמעט בכל מקום ממלא את תפקידו. רק במקום שנרות החנוכה הוא האור היחיד, וקיים חשש שהם ישמשו לצורך חול, שאינו הנאה טהורה מממצוותם ומשמעותם - יש צורך להדליק שמש.
סופרים, משוררים ומחזאים רבים לא עמדו על פרט זה, ומחוסר הבנה במשמעותו הזוטרה של השמש, שילבו אותו כבעל תפקיד "חשוב" לכאורה בהדלקת נרות חנוכה, בתוך יצירותיהם.

לאחר הדלקת הנרות נהוג לשיר את השיר "מעוז צור".

[עריכה] דינים נוספים בחנוכה

[עריכה] הוספות בתפילה

בתפילת "שמונה עשרה" ובברכת המזון נוסף בכל ימי החנוכה הקטע "על הניסים - בימי מתתיהו...", וכן אומרים הלל כבראשי חודשים ושלוש רגלים. בכל אחד מימי החנוכה קוראים בתורה בקרבנות הנשיאים שבפרשת "נשא".

[עריכה] איסור הספד ותענית

שמונת ימי חנוכה נחשבים ל"ימים טובים" מדרבנן, ולפיכך אסורים בהספד ובתענית, ואולם מותרים בעשיית מלאכה. ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים.

[עריכה] ממנהגי החנוכה

• משחק בסביבון, שעליו מופיעות אותיות בשתי גרסאות:
  • בישראל: נגה"פ, שפירושן "נס גדול היה פה",
  • בגולה: נגה"ש, שפירושן "נס גדול היה שם" (ויש אומרים שאין אלה אלא כללי המשחק בסביבון בשפת יידיש).

• מתן "דמי חנוכה" לילדים.

• אכילת לביבות וסופגניות: מאכלים אלה מטוגנים בשמן רב, ויש בהם כדי להזכיר את נס פך השמן.

• יש הנוהגים להרבות באכילת מאכלי חלב לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של נבוכדנצר בעזרת האכלתו במוצרי חלב.

[עריכה] החנוכה בגלות ובמדינת ישראל

חנוכה הפך לחג מרכזי בתרבות היהודית, במפנה ההיסטורי שחל עם התעצמותו של תהליך הציונות. מוסדות החינוך הציוניים החליטו לאמץ את החנוכה משום מה, והפכו אותו לאחד מעמודי התווך של היהדות המודרנית.

ההסבר המקובל לעובדה זו הוא שימי החנוכה מצוינים לכבוד נצחון החשמונאים על היוונים והמתיוונים. אם כך, מרד החשמונאים הינו פעולה אקטיבית אשר נקט הפלג היהודי המסורתי, כנגד שלטון חיצוני וכנגד מגמות ההתבוללות.

פעולה אקטיבית שכזו, מנוגדת לאתוס הגלותי בדבר האיסור על פעולה אקטיבית לשינוי המצב. היהדות הגלותית אימצה דפוסי פעולה פאסיביים במכוון, מתוך תפיסה כי יש להשאיר לאל את הזכות לעצב את תהליכי ההיסטוריה. אם כן, רעיון המרד הפעיל נחשב לרעיון פגום מבחינה חינוכית.

על פי הסבר זה, נדחק החנוכה לתודעה משנית, שכן הוא מסמל נסיון אקטיבי לשינוי היסטורי, באופן המנוגד לתפיסת העולם הגלותית. כמו כן, עבר משקלו של נס פך השמן להיות המשמעות העיקרית של החנוכה, שכן הוא מבטא את מעורבותו של האל במרד, ומוריד ממשקלה של הפעולה האקטיבית.

יש הטוענים שחז"ל כאשר תקנו את חגיגת חג החנוכה ועצבו את דמותו עד הציונות, עשו זאת לאחר נסיון של ארבע מרידות כושלות של יהודים באימפריה הרומית, שהאחרונה שבהן, מרד בר כוכבא, הביאה לשואה בקרב העם היהודי היושב בציון. אותן מרידות נערכו בין היתר בהשראת זכר הנצחון של מרד החשמונאים, ייתכן וכאן נעוץ ההסבר מדוע חז"ל ניסו לטשטש את עקבות ערכי המרד בחג.

לעומת דפוס החשיבה הגלותי, האתוס הציוני התמקד בנסיון אקטיבי להביא ליישוב ארץ ישראל, מתוך החלטה מודעת. על פי ההסבר המקובל, אימצה הציונות את ימי החנוכה בשל ערכם החינוכי, כמסמל תהליך בנייה מכוון של העם היהודי, על מנת לשרת את הציונות כתנועה חברתית פעילה ויוצרת.

הדיכוטומיה הבאה לידי ביטוי במקור הימי החנוכה, נס דתי וניצחון לאומי, משתקפת באופן ציון הימים האלו בישראל. יש המדגישים את הנס הדתי: נס פך השמן ועזרת ה' בהשגת הניצחון, ולעומתם יש המדגישים את הניצחון הלאומי. דוגמה להדגשת הבחינה הלאומית שבחנוכה היא השיר "אנו נושאים לפידים" (מלים: אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא), שהפך לאחד מסמלי החנוכה המודרניים (ומושר גם בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות). שיר זה מעלה על נס את האקטיביות של המורדים היהודים, ומדגיש כי "נס לא קרה לנו", באופן מנוגד לרעיון הנס פך השמן:

אנו נושאים לפידים בלילות אפלים:

זורחים השבילים מתחת רגלינו:

- ומי אשר לב לו הצמא לאור

ישא את עיניו ויבוא אלינו לאור

ויבוא!

נס לא קרה לנו פך שמן לא מצאנו

לעמק הלכנו ההרה עלינו

מעינות האורות הגנוזים גילינו

נס לא קרה לנו פך שמן לא מצאנו

בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור.

דוגמה דומה מצויה בשירה של נעמי שמר "שבחי מעוז" - שיר הלל למעוזי צה"ל שנכתב לאחר מלחמת ששת הימים.

מעוז צור ישועתי

לך נאה לשבח

הרחק הרחק ליד ביתי

הפרדסים נתנו ריח

שמר משתמשת בביטוי "מעוז צור ישועתי", שבמקורו בפיוט "מעוז צור" מתייחס לה', ומכוונת אותו לצה"ל.

בגולה, ובמיוחד בקהילות ישראל שחיות במדינות נוצריות, החנוכה הפך לחג מרכזי בגלל שהוא מתרחש בערך באותה תקופה של חג המולד, המרכזיות נובעת מרצון המשפחות היהודיות להתחרות בחוויה שמספק חג המולד לילדהם, כמו כן בשנים האחרונות התפתח במשפחות יהודיות-נוצריות (בעיקר בארצות הברית) חג בשם כריסמוכה, שהוא סינקרטיזם של חג המולד וחנוכה.

[עריכה] גבורת הנשים

ביום השביעי של חנוכה נהוג לציין את גבורת הנשים כי "גם הן היו באותו הנס". מזכירים כמה מן הגיבורות הקשורות לחג, מביניהם יהודית, שלפי מסורות אחדות הייתה אחותם של החשמונאים, שהתחילה את המרד. נהוג גם להזכיר את יעל שהרגה את סיסרא, ועוד.

[עריכה] לקריאה נוספת

• יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר.
• "ספר התודעה", הוצאת "א" מכון להוצאת ספרים.
• שלום עליכם, "מעות של חנוכה"- סיפור המתאר את אווירת החנוכה ומנהגיו.
• שביד, אליעזר, ספר מחזור הזמנים, הוצאת עם עובד 1984- ניתוח על משמעות החג והתפתחותו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חנוכה
טקסט בוויקיטקסט: הלכות חנוכה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חנוכה

• הלכות החנוכה של הרמב"ם - הרקע, ההלל, ההדלקה וחשיבות המצוה
• מאמרים, סיפורים אישיים ואפילו מתכונים בנושא ימי החנוכה,באתר aish.co.il
• דף המכיל שיעורים, שאלות, ספרים ועוד - הכול על חנוכה ,בYeshiva.org.il
• חנוכה באתר של חב"ד
• חנוכה שמח באתר "חג שמח"
• חנוכה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
• חנוכה, באתר "חגיגה של חגים"
• חנוכה, באתר אמי"ת.
• קבצים להאזנה: הדלקת הנרות, מעוז צור ועוד, בנוסחים ובמסורות שונות, מאוספי הפונותיקה הלאומית
• מאכלי חנוכה Ynet
• אוֹר או אוּר, הרב ש"י זוין
• חירות ואור, על משמעויותיו השונות של חנוכה לאורך ההיסטוריה, אורי שרקי, אתר מוריה
• סדרי הדלקת נרות חנוכה א. כתוב ו-ב. מעוצב - Yeshiva.org.il
• פוגה לשמונה נרות חנוכה, מאמר מאת הרב דניאל אפשטיין, לאור גישתו של הפילוסוף עמנואל לוינס
• חנוכה, מכבים - מסלול טיול מפורט מאתר טיולים מסלולי טיול
• שיעור וידאו על חנוכה
• יוסף יהלום, "לבשר בחוצות יבנית כי קיצצה חנית כל לשון יוונית", בעיתון הארץ