יס (להקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יס (Yes) היא להקת רוק מתקדם פופולרית שנוסדה בלונדון ב-1968. למרות השינויים הרבים שחלו בהרכבה, ההתפרקויות הזמניות והשינויים בתחום המוזיקה הפופולרית, הלהקה שומרת במשך יותר מ-30 שנה על קהל אוהדים מגוון ונאמן. להקת יס נחשבת לאחת מחלוצות ז'אנר הרוק מתקדם והשפיעה על להקות רבות שהלכו בעקבותיה.

תוכן עניינים 1 הרכב הלהקה 1.1 חברי הלהקה כיום 1.2 מייסדי הלהקה 1.3 חברי להקה אחרים 2 השנים הראשונות 3 התקופה ה'קלאסית' 4 דיסקוגרפיה 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] הרכב הלהקה

חברי הלהקה המייסדים ג'ון אנדרסון וכריס סקווייר נחשבים לגרעין הלהקה. סקוויר היה שותף בהפקת כל אלבומי יס הרשמיים וגם אנדרסון תרם את תרומתו לכל האלבומים פרט לאחד. ריק וויקמן, לעומת זאת, היה חבר בלהקה בחמש תקופות שונות לסירוגין.

הרשימה הבאה מסבירה את ההרכבים המגוונים בהיסטורית הלהקה. בין השנים 1981-1982, כפי שניתן לראות, התפרקה הלהקה.

[עריכה] חברי הלהקה כיום

• ג'ון אנדרסון – סולן (1968-1979, 1983 ואילך)
• כריס סקווייר – גיטרה בס/שירה (1968 ואילך)
• סטיב האו – גיטרה/שירה (1970-1980, 1991-1992, 1996 ואילך)
• ריק וויקמן – קלידן (1971-1974, 1977-1979, 1991-1992, 1996, 2002 ואילך)
• אלן ווייט – תופים (1972 ואילך)

[עריכה] מייסדי הלהקה

• ג'ון אנדרסון – סולן (1968-1979, 1983 ואילך)
• כריס סקוויר –גיטרה בס/שירה (1968 ואילך)
• טוני קיי –קלידן (1968-1971, 1983-1995)
• פטר בנקס –גיטרה (1968-1970)
• ביל ברופורד – תופים (1968-1972, 1991-1992)

[עריכה] חברי להקה אחרים

• פטריק מורז – קלידן (1975-1976)
• גיאוף דאונס – קלידן (1980)
• טריוור הורן – שירה (1980)
• טריוור רבין – גיטרה/שירה (1983-1995)
• בילי שרווד – גיטרה/שירה/קלידן (1994-1995, 1997-1999)
• איגור קורושוב – קלידן (1998-2000)

[עריכה] השנים הראשונות

יס נוסדה ב-1968 על ידי הסולן ג'ון אנדרסון והבסיסט כריס סקוויר. ההרכב המייסד כלל גם את הגיטריסט פטר בנקס, הקלידן טוני קיי והמתופף ביל ברופורד. המופע הראשון שלהם היה במחנה קיץ באנגליה ב-2 באוגוסט 1968. בתקופה זו הוציאה הלהקה מוניטין על 'גניבת' שירים של אמנים מפורסמים אחרים (כמו דיפ פרפל, הביטלס ועוד) וביצועם מחדש, תוך כדי הרחבות ושינוים מודרניים. כבר באלבום הבכורה שיצא ב-1969 שנקרא גם הוא (Yes) הוכיחו חברי הלהקה את כישרונם ואת מטרותיהם השאפתניות. פטר בנקס הפך מיידית לכוכב עולה בקרב מעריצים וכותבי ביקורות, והקולות ההרמוניים של אנדרסון וסקוויר הפכו עד מהרה לסמל המסחרי של יס.

ב-1970 יצא אלבומם השני – Time and a Word שכלל 30 קטעי תזמורת סימפונית. האלבום זכה להצלחה אמנם, אבל הושמעו טענות (בעיקר מכיוון הגיטריסט – פטר בנקס) על השימוש המוגזם בתזמורת שלא איפשר ביטוי הולם לכישרון של שאר חברי הלהקה. עוד לפני פרסום האלבום פוטר פטר בנקס.

[עריכה] התקופה ה'קלאסית'

בתחילת שנות ה-70 נחשבו עדיין התקליטים של יס כקלאסיים בקרב מעריצי הלהקה. האלבומים אופיינו ביצירות בעלות סידור קלאסי מורכב, משקלים ומקצבים מורכבים, וירטואוזיה מוזיקלית, שינויים דרמטיים ומילים שנכתבו בהשפעת זרם התודעה, ללא סדר כרונולוגי או תחבירי. היצירות נמשכו מעבר למבנה הסטנדרטי של שירי פופ והגיעו לעתים לקטעים בני 20 דקות ויותר. קטעי השירה התחלפו לסירוגין בנעימות אינסטרומנטליות, מעברים מהירים ואמנותיים ואלתורי גיטרה, בס וקלידים. המאפיינים הווקאליים המזוהים ביותר עם 'התקופה הקלאסית' של יס הם הקול הגבוה והמיוחד של אנדרסון, צלילי ההרמוניה החזקים, הסולו גיטרה והקלידים השקטים יחסית של ריק וויקמן וסטיב האו, התיפוף הפוליריתמי (שימוש בשני משקלים, או יותר, בו זמנית) של ביל ברופורד והסאונד המיוחד של הגיטרה (Rickenbacker מודל 4001) שהפיק כריס סקוויר.

סקוויר היה אחד מאמני הבס הראשונים שעיבד את האפקטים של הגיטרה החשמלית, כמו טרמולו, פסינג (שלב אחר שלב) ועוד, לכדי ביצוע אינסטרומנטלי. החיתוך הריתמי של סקוויר וברופורד נחשב, לדעת רבים, לטוב ביותר במוזיקת הרוק באותה תקופה.

שני התקליטים הראשונים שהוציאה יס היו מעורבים בחומרים מקוריים של הלהקה יחד עם חומרים של אמנים משפיעים מפורסמים באותה תקופה, כמו: הביטלס, הבירדס וסימון וגרפונקל. עזיבתו של פטר בנקס ב-1970 והחלפתו בגיטריסט להקת תומורוו (Tomorrow) לשעבר – סטיב האו הביאו את יס לעידן חדש. האלבום השלישי של יס, The Yes Album, הציג את יס במלוא תפארתה וזכה לביקורות נלהבות. חלק מן ההצלחה של אלבום זה ניתן לזקוף לעובדה שלאלבום זה הוכנסו רק יצירות מקוריות של הלהקה וכן לזכותו של אדי אופורד, טכנאי אולפן מבריק במיוחד, שמומחיותו המקצועית הייתה גורם המפתח להצלחת הלהקה. מעריצים של אותה תקופה נוהגים לכנות את עצמם כ"Troopers" בעקבות הקטע השלישי באלבום: "Starship Trooper".

ב-1971 עזב הקלידן טוני קיי את יס על מנת ליצור להקה חדשה משלו, "באדגר" (Badger). את מקומו החליף ריק וויקמן הכריזמטי שבדיוק אז עזב את להקת The Strawds ואשר היה כבר מוזיקאי מפורסם בעבודתו עם דייוויד בואי, לו ריד ושורה של אמנים מפורסמים אחרים.

בקטעי הסולו, היה וויקמן ניגוד מושלם לסטיב האו. הוא גם הביא שני חידושים מרעננים ללהקה – את המלוטרון (מקלדת מתוכנתת להפקת צלילים של כלי תזמורת) ואת הסינתיסייזר האנלוגי (מינימהוג). מוקף בשורות של קלידים, שיער בלונדיני גולש וחליפת נצנצים (שהפכה לנושא לבדיחות במקומות מסוימים) היה וויקמן מוקד להתעניינות רבה על הבמה.

עם וויקמן בהרכב הלהקה, יס נכנסה לתקופה שנחשבת לפורייה ולמוצלחת ביותר שלה וקצרה שבחים רבים על שני אלבומיה החדשים: Fragile מ-1971, שנכנס לרשימת עשרת הנבחרים של אמריקה, וClose to the Edge מ-1972, שהפך גם הוא לרב מכר. יס נהנתה מהצלחה מסחרית גדולה ברחבי העולם והפכה לאחת מהאטרקציות המוזיקליות בזמנה. הלהקה עשתה שימוש מרשים בפירוטכניקה שאפיינה את אותה תקופה, והתפרסמה בשל האיכות הגבוהה של הסאונד והתאורה בהופעותיה. התקליט Fragile סימן גם את שיתוף הפעולה ארוך הטווח בינה לבין האמן רוגר דין, שעיצב את הלוגו של הלהקה, את עטיפות האלבומים ואת התאורה בהופעות.

ישנם אנשים שמחשיבים את Close to the Edge כנקודת שיא של כל ז'אנר הרוק מתקדם. למרות זאת, מעט לאחר פרסום האלבום, בשיא הצלחת הלהקה, הודיע ביל ברופורד המתופף על עזיבתו לטובת להקת קינג קרימזון. ברופורוד הוחלף על ידי אלן ווייט, מתופף לשעבר בלהקת Plastic Ono Band. ווייט ביצע את הופעת הבכורה שלו באלבום Yessongs, אלבום הופעה שהוקלט במהלך מסע הופעות שערכה הלהקה בסוף 1972 ותחילת 1973.

Yessongs נחשב לפרויקט שאפתני במיוחד וללא ספק הימור רציני לחברת ההפקה, Atlantic Records. מדובר באלבום משולש שמכיל יצירות אולפן של הלהקה משלושת האלבומים הקודמים בביצוע חי. עטיפת האלבום הייתה אחת מיצירות האומנות המפורסמות של רוג'ר דין והיא המשיכה את תפיסת העיצוב הקוסמי – אורגני של שני האלבומים הקודמים. גם אלבום זה הפך לרב מכר וזכה להערכות רבות לאחר שהגיע למקום השביעי בבריטניה ולמקום השנים-עשר בארצות הברית.

אלבום הסטודיו הבא של יס - Tales from Topographic Oceans גרר אחריו ביקורות חלוקות. האלבום היה שאפתני אף יותר מקודמיו, והורכב מארבע רצועות בלבד, שכל אחת מהן מכסה צד שלם של תקליט, והקצרה שבהן עוברת את 18 הדקות (זמן שהיה אורך היצירה הראשונה ב-Close to the Edge, שהייתה הארוכה ביותר של יס עד אז). הדבר גרם למבקרים ומעריצים רבים לחוש שיס עברו את הגבול, ושהאלבום ארוך, פומפוזי ומתיש מדי. ניתן לתלות חלק מהאשמה באורכו של האלבום באילוצים הטכניים של אותה תקופה: קיצור של האלבום לשישים דקות היה מותיר צד ריק באחד משני התקליטים של האלבום. למרות הביקורת הרבה, האלבום זכה גם להצלחה בקרב חלק מהמעריצים, ולא חסרים כאלו שרואים אותו בתור האלבום הטוב ביותר של הלהקה.

במהלך יצירת Tales, הסתכסך ריק וויקמן עם חברי הלהקה ובפרט עם ג'ון אנדרסון, ופרש. לאחר נסיון כושל לגייס את הקלידת היווני ואנגליס, צורף אליה הקלידן פטריק מוראז, ואיתו יצרה הלהקה את אלבום האולפן הבא שלה, Relayer. האלבום הלך לכיוון שונה מקודמו, והיצירות בו היו פראיות, רועשות וכאוטיות הרבה יותר. בדומה ל-Close to the Edge, גם אלבום זה נפתח ביצירה אפית ארוכה, שאחריה שני שירים שאורכם בסביבות ה-10 דקות. היצירה הפותחת, Gates of Delirium, שאורכה כמעט 23 דקות, נחשבת בעיני רבים ליצירה הטובה ביותר של הלהקה, אף שסגנונה התוקפני והרועש (עד כדי מהומה וקולות פיצוצים בחלקה האמצעי, המתאר קרב) שונה מעט מסגנונה הרגיל של הלהקה.

Relayer נחשב לנקודת השיא האחרונה של הלהקה, שאחריה החלה התדרדרותה ההדרגתית.

[עריכה] דיסקוגרפיה

שנה	שם האלבום	משתתפים באלבום
1969	Yes	אנדרסון, סקוויר, ברופורד, קיי, בנקס
1970	Time and a Word	אנדרסון, סקוויר, ברופורד, קיי, בנקס
1971	The Yes Album	אנדרסון, סקוויר, ברופורד, קיי, האו
1971	Fragile	אנדרסון, סקוויר, ברופורד, וויקמן, האו
1972	Close to the Edge	אנדרסון, סקוויר, ברופורד, וויקמן, האו
1973	Yessongs	אנדרסון, סקוויר, ווייט, וויקמן, האו, ברופורד (שני שירים)
1973	Tales from Topographic Oceans	אנדרסון, סקוויר, ווייט, וויקמן, האו
1974	Relayer	אנדרסון, סקוויר, ווייט, מורז, האו
1975	Yesterdays	אוסף משני התקליטים הראשונים
1977	Going for the One	אנדרסון, סקוויר, ווייט, וויקמן, האו
1978	Tormato	אנדרסון, סקוויר, ווייט, וויקמן, האו
1980	Drama	הורן, סקוויר, ווייט, דאונס, האו
1980	Yesshows	אנדרסון, סקוויר, ווייט, וויקמן, האו, מורז (שני שירים)
1981	Classic Yes	אוסף
1983	90125	אנדרסון, סקוויר, ווייט, קיי, רבין
1985	9012Live: The Solos	אנדרסון, סקוויר, ווייט, קיי, רבין
1987	Big Generator	אנדרסון, סקוויר, ווייט, קיי, רבין
1991	Union	אנדרסון, סקוויר, ברופורד, ווייט, קיי, וויקמן, האו, רבין
1991	Yesyears	אוסף
1992	Yesstory	אוסף Yesyears מקוצר
1993	The Very Best of Yes	אוסף
1994	Talk	אנדרסון, סקוויר, ווייט, קיי, רבין
1996	Keys to Ascension	אנדרסון, סקוויר, ווייט, וויקמן, האו
1997	Keys to Ascension 2	אנדרסון, סקוויר, ווייט, וויקמן, האו
1997	Open Your Eyes	אנדרסון, סקוויר, ווייט, קיי, רבין
1997	Something's Coming / Beyond and Before	אוסף מהשנים 1968-1970
1999	The Ladder	אנדרסון, סקוויר, ווייט, שרווד, קורושוב, האו
2000	House Of Yes - Live from the House of Blues	אלבום מהופעה - אנדרסון, סקוויר, ווייט, שרווד, קורושוב, האו
2000	The Best of Yes	אוסף
2001	Keystudio	אוסף מההקלטות של Keys to Ascension
2001	Magnification	אנדרסון, סקוויר, ווייט, האו
2002	Yestoday	אוסף
2002	In a Word — Yes	אוסף
2003	Yes Remixes	אוסף בעיבוד ווירגיל האו, הבן של סטיב האו
2004	The Ultimate Yes: 35th Anniversary Collection	אוסף

[עריכה] קישורים חיצוניים

• להקת יס - האתר הרשמי
• להקת יס - תולדות הלהקה באתר "רוק מתקדם"
• להקת יס, באתר MOOMA
• יס ב-Allmusic