ירדנה ארזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ירדנה ארזי

ירדנה ארזי (נולדה ב-25 בספטמבר 1951), זמרת ומנחת טלוויזיה ישראלית.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
2 דיסקוגרפיה
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ההתחלה

ארזי נולדה כירדנה פיינבאום ב-25 בספטמבר 1951. שמה הפרטי בא לרמוז לביטוי "שתי גדות לירדן". אביה, דוד, היה איש אצ"ל, שעלה לארץ מגרמניה ואף ישב בכלא בתקופת המנדט הבריטי. אימה, איבט, ילידת שטרסבורג בצרפת, היא אשתו השלישית. בתחילה גרה המשפחה בקיבוץ כברי שבגליל המערבי, ולאחר מכן עברה להתגורר בחיפה, שם פתח האב חנות קטנה למוצרי חשמל בפרברי העיר. לקוח קבוע של אותה חנות היה אפי נצר, מנהל להקת "בית רוטשילד". הוא הציע לדוד לשלוח את בתו לבחינות ללהקה שהוא מנהל. ברבות השנים הפכה ירדנה להיות סולנית הלהקה ואף הוציאה במסגרתה את הסינגל הראשון שלה "בואי אימא". אל אחת מהופעות הלהקה הגיע סא"ל ישי עמרמי, ראש אגף חינוך של הנח"ל דאז. הוא התרשם מארזי הצעירה ושריין במיוחד עבורה מקום בלהקה הצבאית שתחת פיקודו, הלא היא להקת הנח"ל.

[עריכה] שנות השבעים

ארזי החלה את שירותה הצבאי בלהקת הנח"ל בתוכניתה שא לשלום (בהיאחזות הנח"ל בסיני) אשר הניבה להיטים כמו "הבן יקיר לי", "בהיאחזות הנח"ל בסיני", וכמובן שיר לשלום. הסולו הראשון שלה בתוכנית היה בשיר "סלח המפקד". במהלך שירותה הסדיר הכירה את בעלה עמוס טל שיר שהיה מפקד הלהקה, אך הם התגרשו כעבור תקופה קצרה. לאחר סיום התוכנית ארזי החלה לבלוט בתור סולנית הלהקה ואף חתמה על הארכת שירותה הצבאי. בין היתר ביצעה את "חופים" ו"יונתי בחגווי הסלע". התוכנית הבאה של הלהקה בהשתתפותה הייתה הפלמ"חניק אשר ציינה חצי יובל להקמת הפלמ"ח. בתוכנית זו ארזי הפכה למפקדת הלהקה. בין השירים בתוכנית בהם בלטה ארזי ניתן למנות את "שיר הרעות", "מי היה החולם", "הפרוטה והירח" ועוד.

עוד במהלך שירותה הצבאי החתים אותה המפיק אברהם (דשא) פשנל על חוזה ניהול אישי לחמש שנים ולאחר שחרורה היא השתתפה במופע שנקרא שוקולד מנטה מסטיק - קונגרס הצחוק הציוני. ההצגה, אשר עסקה בחיי תל אביב הקטנה, הייתה להצלחה גדולה. לצידה של ארזי השתתפו בהצגה גם חברותיה ללהקת הנח"ל, רותי הולצמן ותמי עזריה, בעלה דאז עמוס טל שיר והשחקנים עזרא דגן וציפי שביט. בין השירים אותם ביצעה במופע ניתן למנות את "בין פרחי הגן", "והיה בחשכת הערב" ו"שבת אחרונה". ארזי יחד עם הולצמן ועזריה הפכו לשלישיית שוקולד מנטה מסטיק ונשלחו לפסטיבל שירי הילדים עם השיר "אברא קדברא". בעקבות הצלחת השיר (מקום שני) הוחלט להמשיך בפעילות ההרכב. התחנה הבאה הייתה בפסטיבל הזמר 1973 בו ביצעו יחד עם שלישיית אף אוזן גרון את השיר "נצח ישראל לא ישקר". באותו פסטיבל ביצעה ירדנה ארזי יחד עם חנן יובל ואפרים שמיר את "ליל חניה", מהשירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל. זמן לא רב לאחר מכן החליפה לאה לופטין, אף היא בוגרת אותו המחזור של הנח"ל, את עזריה בהרכב "שוקולד מנטה מסטיק". ארזי, לופטין והולצמן חלקו יחד אוהל בטירונות ולהן מספרים אישיים עוקבים.

בשנת 1974, השתתפה ארזי בסרט "שרית" של ג'ורג' עובדיה לצידם של יגאל בשן ודליה פרידלנד. באותה תקופה זכתה שלישיית שוקולד מנטה מסטיק להצלחה גדולה, הן השתתפו בפסטיבלים השונים ("חגיגת אביב", "מי המנטה מי המסטיק מי השוקולד", "ישנוני" ו"בית האגדות" בפסטיבל שירי הילדים, "משיח" ו"שיר היין" בפסטיבל הזמר המזרחי והשיר "ובאו האובדים" שכתב להן שלמה קרליבך לפסטיבל הזמר החסידי), בתכניות טלוויזיה רבות ובשיאן ייצגו את ישראל בתחרות האירוויזיון בשנת 1976 בשיר "אמור שלום" שהגיע למקום השישי. לאחר ההופעה המוצלחת באירוויזיון יצאה השלישייה להופעות בכל העולם, הקליטה שירים בגרמניה וזכתה לביקורות מפרגנות. שנה מאוחר יותר נעשה ניסיון להעלות מחזמר של הלהקה, "הלילה הראשון", קברט המבוסס על שירים אמריקאיים מסוף המאה ה-19 בתרגום אהוד מנור, בבימויו של צד צרפתי ובניהולו המוזיקלי של אלדד שרים, אך הוא נכשל בקופות. לאחר מכן הקליטה השלישייה את התקליט "הפרוטה והירח" לצד אריק לביא. זה היה הפרויקט המשותף האחרון שלהן. ב-1 באוגוסט 1978 כינסה ארזי מסיבת עיתונאים, בה הודיעה על פרישתה מהשלישייה לטובת קריירה עצמאית. הלהקה הוציאה ארבעה אלבומים (בניהולם המוזיקלי של יצחק גרציאני ומתי כספי) והשתתפה באין ספור תקליטים ומופעי בידור. את מקומה של ארזי בשלישייה תפסה עפרה חזה, אולם חודשים ספורים לאחר הצטרפותה, פרשה.

בשלב זה הייתה לארזי תקופת דעיכה בקריירה שלה. נדמה היה כי היא אינה מצליחה למתג את עצמה כזמרת סולנית. לאחר הזכייה הגדולה של ישראל באירוויזיון 1978, כשהאירוויזיון הגיע להתארח בירושלים בשנת 1979 הציע אותה שי נשר, מנהלה האישי באותה תקופה, להנחיית התחרות. המפיק אלכס גלעדי שכנע אותה לקבל על עצמה את המשימה הואיל והיא דוברת צרפתית. ארזי זכתה לשבחים רבים על הנחיית התחרות (לצד דניאל פאר). אחד המתרשמים היו מרשל הנס, מנהל חברת התקליטים העולמית "אריולה אריסטה", שהציע לארזי חוזה ארוך טווח בשווי מיליוני דולרים. היא לא הסכימה לעבור לחו"ל ולכן דחתה את החוזה. עם זאת, באותה תקופה הקליטה שירים בגרמנית, בצרפתית ובאנגלית ויצאה לסיבוב הופעות באירופה.

[עריכה] שנות השמונים

בשנת 1981 השתתפה ארזי בהפקה חדשה שעלתה על בימות הבידור בארץ, מחזמר בשם ברנשים וחלומות, שהעלה שירים מצליחים ממחזות זמר בינלאומיים בתרגום לעברית של אבי קורן ובבימויו של צדי צרפתי. לצדה השתתפו בהצגה אילי גורליצקי, ששי קשת, חנה לסלאו ושולה חן שהפכה מאז לחברתה למשך שנים רבות. המופע זכה להצלחה גדולה. באותן שנים השתתפה ארזי בתכניות טלוויזיה שונות, זכורה במיוחד הופעתה בתוכנית קרוסלה כמחליפה של חווה אלברשטיין.

בשנת 1982 הוציאה ארזי את תקליטה הראשון ירדנה ארזי, שהתאפיין במקצבי רוק ובעיבודים של אריק רודיך. התקליט נחל כשלון חרוץ. בין השירים באלבום "בלי דמעות", "אני לא גרטה גרבו", "אהלי קידר", "השתנית בן לילה", "שיר צועני" ו"מחול מערבולת".

באותה שנה עלתה לראשונה על במת הקדם אירוויזיון עם השיר "מוזיקה נשארת" (שמרית אור/הנרי ברטר). לראשונה נפטרה ארזי מתדמית הילדה הטובה עם שתי הצמות. השיר זכה במקום השני והפך להיט גדול. עוד באותה שנה זכתה במקום הראשון בפסטיגל עם השיר "מילה קטנה" (שמרית אור/הנרי ברטר).

לאחר כשלון תקליטה הראשון ניסתה ארזי למצוא את עצמה מחדש. היא נישאה למהנדס נתן תומר שהפך להיות המפיק שלה, החלה ללמוד פיתוח קול אצל רחל הוכמן וחברה לגברי מזור, איש יחסי הציבור של פסטיבל שירי הילדים, שהפך להיות יועצה האמנותי ומי שסלל לה את הדרך אל שירי ארץ ישראל והפופולריות העצומה לה זכתה.

בשנת 1983 יצא האלבום מה נשמע ובו השיר "הביתה", שיר מחאה נגד מלחמת לבנון. שירים נוספים מהאלבום - "חפץ חיים (גשם עומד לרדת)", "שיר הערב מצלצל"] ו"תאורת חצר".

ארזי הייתה זמרת פופולרית ביותר לאורך כל שנות השמונים ואף זכתה בתואר "זמרת העשור" ופרס כינור דוד. ב-1984 כבשה לראשונה את תואר "זמרת השנה" מעפרה חזה, וזכתה בשנים לאחר מכן שלוש פעמים נוספות בתואר זמרת השנה במצעדים השנתיים (1985, 1987, 1988). בין להיטיה באותה תקופה - "אתה לי ארץ", "שהשמש תעבור עלי", "יש ונדמה", "שוב בתמונה", "ההצגה הגדולה", "באתי אליך", "קו האהבה", "אגדת לדילה" ועוד.

ב- 1985 הקליטה ארזי את שיר השירותרום "דרישת שלום" יחד עם חברי להקת הנח"ל של אותה שנה. באותן שנים הייתה ארזי מזוהה עם האגודה למען החייל. היא נהגה להשתתף בפסטיבל שירי הילדים וניצחה בו פעמיים ברציפות - "לא נעצור" ב-1984, ו"שובי הרמוניקה" ב-1985. שירים נוספים אותם שרה במסגרת הפסטיבל - "הדובון הלך לישון" (1980), "אבל חבל" (1981), ו"הזמר" (מקום שלישי 1983). בפסטיבל 1980 השתתפה הן כזמרת והן כמנחה לצד שלמה ניצן ומנחם עיני. ארזי זכתה להצלחה גם בתחרות המתחרה, הפסטיגל, בו זכתה עם השיר "מילה קטנה" (1982) וכיכבה כזמרת אורחת בשנת 1988.

בקיץ 1985, במהלך הופעה באמפי וואהל, ניגשה אליה נערה, מעריצה של עפרה חזה, וירתה על שמלתה דיו מאקדח מים. מעשה זה היה השיא של "מלחמת המעריצות" בין מעריצותיהן שתי הזמרות וזו זכתה לסיקור תקשורתי, אם כי שתי הזמרות מעולם לא הודו ביריבותן. היו שראו ב"יריבות" זו מעין סממן תרבותי של הקיטוב העדתי בין אשכנזים למזרחים, שזכה לתהודה רבה בשנות השמונים.

בשנת 1986 נולדה בתה היחידה אלונה. באותה שנה הוציאה תקליט אוסף בשם "שוב בתמונה" שנמכר במהרה בלמעלה מ-20 אלף עותקים.

ב-1987 הוציאה ארזי תקליט שאפתני המבוסס על שירים צועניים מתורגמים לעברית, על ידי אהוד מנור, בעיבודים של מתי כספי בשם נשמה צוענית. התקליט הפך רב-מכר והגיע למעמד של פלטינה כפולה. זה היה גם האלבום העברי הראשון בארץ שהופק גם בפורמט של CD. במילים אחרות זהו בעצם הדיסק הישראלי הראשון. בין השירים באלבום - "הכינור הנאמן", "רוח ואש", "מה יש לי", "יריד האהבה", "כשהצועני אוהב" ועוד.

בין השנים 1987-1989 הוחתמה ארזי על קמפיין ענק לבנק לאומי, שלווה בפרסומות ברדיו ובפרסומים בעיתונות הכתובה. במקביל נבחרה ארזי בסקר מקיף של קול ישראל כזמרת הפופולרית ביותר בישראל. יחד עם יהורם גאון היא יצאה לסיבוב הופעות מיוחד לרגל שנת ה-40 למדינה. השניים הקליטו שיר חדש במסגרת זו - "אדם אחר". בטקס פרס ישראל בשנת 1988 שרה ארזי את "עגילי דמאר", שיר שנכתב עבור כלת פרס ישראל לאותה שנה שושנה דמארי. באותה שנה הוציאה ארזי את הדיסק הישראלי הראשון - הוצאה מחודשת של האלבומים "שוב בתמונה" ו"נשמה צוענית".

לאחר ההצלחה הגדולה, בשנת 1989, הוציאה ארזי אלבום המבוסס על שירים ערביים מתורגמים לעברית דמיון מזרחי. האלבום מכר למעלה מ-30 אלף עותקים ונמכר היטב גם באירופה ובארצות ערב אך הוא סימן את תחילת דעיכת כוכבה של ארזי. ארזי קבלה ביקורות נוקבות על כך שהוציאה אלבום בעל אופי ערבי דווקא בתקופה בה האינתיפאדה הגיעה לשיא. למרות זאת אלבום זה נחשב לאבן דרך בהתפתחות המוזיקה המזרחית בארץ, ובין השירים בו ניתן למנות את "אל תאמר", "מה נתת לי", "חליל הנצח" ו"אלף לילה ולילה". באותה שנה היא נקלעה למשבר ביחסיה עם מנהלה האישי גברי מזור, ולקראת סוף אותה שנה החליטה לקחת פסק זמן של שנתיים. תקליטה האחרון בשנות השמונים היה "תחנה בדרך" אשר כלל גרסאות כיסוי לשירי שנות החמישים בהם "בין פרחי הגן", "בת הדייג", "שאני עמך במחול", "מול הר סיני", "רק אלומה" ועוד וכן מבחר מלהיטיה. לצורך הקלטת הדיסר התאחדה שלישיית שוקולד מנטה מסטיק וביצעה את השירים "ונצואלה" ו"נערה ממש אוצר".

[עריכה] תחרויות הקדם אירוויזיון והאירוויזיון

לאחר שהשתתפה באירוויזיון 1976 כחלק משלישיית שוקולד מנטה מסטיק ובהמשך הנחתה את אירוויזיון 1979 השתתפה ארזי בתחרויות הקדם אירוויזיון בניסיון לייצג את ישראל בפעם השלישית בתחרות. בשלהי 1982 השתתפה ארזי לראשונה בתחרות הקדם אירוויזיון, היא שרה את השיר "מוזיקה נשארת" (שמרית אור - הנרי ברטר), איתו הגיעה למקום השני. היא ניסתה את כוחה בקדם אירוויזיון פעמיים נוספות, בשנת 1983 כתבו לה אהוד מנור ואבי טולדנו את השיר "חי", אך היא העדיפה להתחרות עם השיר "שירו שיר אמן" (שמרית אור-הנרי ברטר) שהביא אותה למקום השני, בהפרש של נקודה אחת מהשיר הזוכה "חי". בשנת 1985 השתתפה עם שירם של מנור וטולדנו "עוד נגיע" שהגיע למקום השלישי. שנה קודם לכן הוצע לארזי לייצג את ישראל באירוויזיון ללא תחרות ואף נכתב עבורה השיר "בללייקה", אך התחרות נערכה ביום הזיכרון לחללי צה"ל וישראל ביטלה את השתתפותה. בשנת 1986 הוצע לה השיר "יבוא יום" אך היא ויתרה עליו, עם זאת בהקלטה המקורית היא מבצעת את קולות הרקע. ב-1987 הנחתה ארזי את תחרות הקדם האירוויזיון יחד עם יורם ארבל והשתתפה בחלק האמנותי. בשנת 1988 נבחרה לייצג את ישראל בתחרות והוצע לקיים עבורה מעין קדם אירוויזיון פרטי בו יתחרו ארבעה שירים בביצועה על ייצוג המדינה. ארזי, שניסתה את כוחה בשלוש "קדמים" בשנות השמונים והייתה קרובה בכולם לזכייה, הסכימה. הבחירה בארזי לא הפתיעה אף אחד שכן היא הייתה זמרת פופולרית מאוד. ארבעת השירים המתחרים היו "כמו בהתחלה", "קרוב לים", "היא רוקדת", והשיר "בן אדם" שנבחר ונשלח לייצג את ישראל באירוויזיון, שם הגיעה ארזי אל המקום השביעי. אגב, הזמרת שזכתה בתחרות הייתה סלין דיון שייצגה את שווייץ. מאז מסרבת ארזי לקחת חלק בתחרות האירוויזיון. ב- 1991 נכתב עבורה השיר "כאן" על ידי עוזי חיטמן ובשנת 1999 הוצע לה להנחות בשנית את תחרות האירוויזיון שנערכה בישראל לאחר שזכתה בסקר דעת קהל מקיף כמועמדת המועדפת להנחיית התחרות. ארזי סירבה. בשנת 2007 השתתפה בוועדה מטעם רשות השידור שבחרה בלהקת טיפקס כנציגת ישראל לאירוויזיון.

[עריכה] שנות התשעים והאלפיים

בשנת 1992 חזרה עם תקליט חדש, אנשים זרים, שעורר ציפיות גדולות בעיקר לאור הבחירה ביעקב גלעד ויהודה פוליקר כמנהלים אמנותיים. הקהל והמבקרים ציפו לראות האם ארזי תוכל לחדש ימיה ולשוב אל מרכז הבמה, אך האלבום לא נחל הצלחה בחנויות ומכר פחות מ-20 אלף עותקים. בין להיטי הדיסק "ילדה יחפה", "אולי אני אבודה" ו"שיר אישה בחורף".

בשנת 1994 חוותה ארזי משבר בחייה האישיים, כשאביה ואמה נפטרו ממחלת הסרטן בתוך שבוע אחד. באותה שנה השתתפה במשלחת ראש הממשלה יצחק רבין לרוסיה ונוצר קשר אישי קרוב ביניהם. יומיים לפני הירצחו בשנת 1995 הופיעה ארזי בטקס חנוכת תחנת הכוח של חברת החשמל בחדרה במעמד רבין. זו הייתה הופעתו הפומבית האחרונה לפני עצרת השלום.

בשנת 1995 הוציאה ארזי את אלבום האולפן האחרון שלה, מתוך שאהבתי, שנמכר בלמעלה מ-15,000 עותקים וברוח התקופה, נחשב להצלחה מבחינה מסחרית. מאז הקליטה שירים בודדים בהם "ושמה לא תבוא" שנכתב במלאת שנה לרצח רבין, ביצוע מחודש ל"שיר של יום חולין" (בדואט עם אבי פרץ) שהוקלט בדיסק לזכרו של המלחין יאיר רוזנבלום, "כשהארץ תירגע" שנכתב בזמן האינתיפאדה השנייה ואחרים.

בשנות התשעים קיבלה ארזי מספר הצעות לעבור להנחיית טלוויזיה ובשנת 1997 החלה להנחות את תוכנית בוקר בערוץ 2 בשם "קפה טלעד", תפקיד בו התמידה במשך 9 שנים עד הפסדה של הזכיינית המשדרת טלעד במכרז של ערוץ 2 בשנת 2005. ארזי מילאה את תפקיד המנחה בצורה שעוררה פליאה בקרב אנשי תקשורת רבים. בקיץ 1997 הנחתה תוכנית בפריים טיים בשם "מעורב תל אביבי".

ב-1998 הוציאה ארזי אלבום אוסף כפול משיריה יש ונדמה ובו ארבעים מלהיטיה הגדולים.

בשנת 2003 החליטה ארזי לצאת בסיבוב הופעות חדש, מלווה במשפחת אלייב. סיבוב ההופעות הצליח ונמשך עד היום (2006). בשנת 2006 הנחתה ארזי את טקס פרס ישראל והחלה לאסוף חומרים לאלבום חדש. היא חברה אל אילנית, שלומית אהרון, מרגלית צנעני ורותי נבון במסע הופעות לקהילות היהודיות בקנדה ובארצות הברית. מופע זה נחל הצלחה גדולה. בעקבות מלחמת לבנון השנייה שפרצה באותה השנה, היא חידשה את השיר "הביתה" בקריאה להשבת החטופים. בביצוע המחודש היא הוסיפה בית שני ופזמון נוסף שאהוד מנור כתב לה במיוחד זמן לא רב לפני מותו, אך הם נשארו גנוזים עד לאותו הרגע.