כריסטוף ויליבלד גלוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטוף ויליבלד (פון) גלוק (2 ביולי, 1714 - 15 בנובמבר, 1787) היה מלחין בוהמי-גרמני. הוא נחשב לאחד החשובים במלחיני האופרה בתקופה הקלאסית וזכור ביותר באופרה אורפיאו ואוארידיצ'ה, שחלקה הנודע ביותר הוא מן הסתם "מחול הרוחות הטובות", מלודיה איטית וחרישית לחליל ותזמורת. גלוק נולד באראסבאך,בוואריה, לאב יערן, שעבד בשירותו של בן אצולה. הוא למד מוזיקה ופילוסופיה בפראג מגיל שמונה-עשרה. את האופרה הראשונה שלו, "ארטאסרסה" (ארתחשסתא), כתב בשנת 1741 והחל בכתיבה פורה מאוד לבימה. יצירותיו בשנים אלה היו בסגנון האופרה סריה האיטלקית, השמרנית באופיה. הוא יצא למסעות ברחבי אירופה ובשנת 1754 קיבל משרת מנצח מקהלה בחצר מריה תרזה קיסרית אוסטריה והתיישב בוינה.
בשנת 1756 העניק לו האפיפיור בנדיקט ה-14 את תואר אביר מסדר דורבן הזהב (מסדר האצולה של הותיקן, שבו היה חבר גם מוצרט). מאז ואילך השתמש גלוק בתואר "האביר מגלוק".
בתקופת שהותו בוינה חיבר גלוק את אורפיאו ואאורידיצ'ה (הנודעת גם בשם "אורפיאוס ואאורידיקה") (1762), אחת מיצירותיו הנודעות ביותר, ואת הבאלט דון חואן (1761). שתי אלה מציגות כמה משינויי הסגנון, שיגיעו למלוא ביטוים ב"אלצ'סטה" (1767), שכללה הקדמה המציגה את רעיונותיו על סגנון חדש לאופרה. הרעיון של גלוק היה להגביר את חשיבות הדרמה של היצירה מעבר לזו של הזמרים הכוכבים המבצעים אותה ולהיפטר מן הרצ'יטאטיב, שקטע את התפתחות העלילה. הסגנון הזורם והדרמטי יותר, שצמח כתוצאה מהתפתחות זו, נחשב למבשר הדרמות המוזיקליות של ריכרד וגנר.
בתקופת גלוק, מכל מקום, היו הרפורמות שלו שנויות במחלוקת. אחרי שעבר בשנת 1773 לפאריז, שם נהנה מחסות המלכה מרי אנטואנט ושם הופקו "איפיגניה באאוליס" וכמה מיצירותיו האחרות, נחלקו מבקרי המוזיקה לשני מחנות: האחד שיבח את סגנונו החדש של גלוק, השני גינה אותו ותמך, לעומת זאת, ביצירותיו המסורתיות יותר של ניקולו פיצ'יני. המלחינים עצמם לא התערבו בפולמוס, אבל כאשר פיצ'יני התבקש לכתוב מוזיקה לליברטו, שגלוק עצמו עבד עליו אותו זמן, השמיד גלוק את מה שהספיק לכתוב.
גלוק הכניס שינויים הן ב"אורפיאו ואורידיצ'ה" והן ב"אלצ'סטה" כדי להתאימן להפקות הפריזאיות, ואף תרגם אותן מן האיטלקית המקורית לצרפתית. אחרי הצגת הבכורה של "ארמידה" בשנת 1777 ו"איפיגניה בטאוריס" ב-1779, חזר גלוק לוינה. הוא כתב שם יצירות קטנות יותר, אך בעיקרו של דבר פרש מעבודתו. גלוק מת בשנת 1787 והותיר אחריו כ-35 אופרות גמורות, כמה באלטים ויצירות אינסטרומנטליות. לגלוק הייתה גם השפעה חשובה על הקטור ברליוז, שהעריץ אותו.
כריסטוף ויליבלד גלוק קבור בצנטראלפרידהוף (בית הקברות המרכזי) בווינה, אוסטריה.
[עריכה] ניתוח יצירתו
חשיבותו של גלוק היא בכך שהביא לסיום תקופה בתולדות כתיבת האופרות ותחילת תקופה חדשה. הוא הביא לסיום תקופת כתיבת ה"גרנד אופרה" האיטלקית, שהתאפיינה בעלילה סבוכה והושם בה דגש על בלטים ותהלוכות פאר ולא על ההתפתחות הדרמטית של העלילה. גלוק התחיל תקופה חדשה בכתיבת אופרות בכך שהשיג אחידות בין הטקסט לבין המוזיקה כאשר הליברית פשוט וחופשי מעלילות מסובכות. המוזיקה מדגישה את הדרמה ומטרתה להדגיש את הרגשות שבמחזה. כך פתח גלוק תקופה חדשה ומבשר את האופרות הגדולות של וגנר.
