לגיון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לגיון הוא שמה של היחידה הצבאית הבסיסית שהרכיבה את הצבא הרומי. הלגיון הורכב מגרעין גדול של חיל רגלים כבד, מלווה בכוחות עזר של פרשים וחיילות קלים.
גודלו של לגיון טיפוסי השתנה באופן דרסטי לאורך ההיסטוריה הרומית. הלגיון בימיה הראשונים של רומא מנה, לפי המסורת הרומית, כ-3,300 איש. בתקופת הרפובליקה הרומית מנה הלגיון בין 5,000 ל-6,000 חיילים. בתקופת הקיסרות הרומית המוקדמת והאמצעית הוא מנה כ-5,400 חיילים (אם כי במקרים מסוימים מספר זה חרג אף ל-8,000 איש) ובתקופה הקיסרית המאוחרת עמדה מצבת הלגיון על בין 1,000, ל2,000 איש.
כיוון שעד הרפורמות של גאיוס מריוס בסוף המאה ה-2 לפנה"ס הלגיון לא היווה יחידה צבאית סדירה, אלא יחידה שגויסה ופוזרה לפי הצורך, היו קיימים מספר רב מאוד של לגיונות רומים לאורך ההיסטוריה הרומית.
בתקופת האימפריה הרומית היו קיימים כ-28 לגיונות קבע, כאשר לגיונות נוספים היו מגויסים לפי הצורך או היכולת של האימפריה.
בשל הצלחתה הצבאית האדירה של המדינה הרומית, מבנה הלגיון נחשב לבין המודלים העתיקים המוצלחים ביותר של יעילות ויכולת צבאית.
[עריכה] רשימת לגיונות ידועים
 |
|---|
|
העת העתיקה: מניפול | קוהורטה | לגיון | מורה העת החדשה: חוליה | כיתה | מחלקה | פלוגה | גדוד | רגימנט | חטיבה | אוגדה / דיביזיה | גיס / קורפוס | ארמיה | קבוצת ארמיות | זירה |
