מארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מארי עיר עתיקה בסוריה, שכנה במיקום שכיום הינו תל חרירי, על גדתו המערבית של נהר הפרת. הייתה מיושבת כבר באלף החמישי לפנה"ס, שיא פריחתה היה בין 2900 לפנה"ס - 1759 לפנה"ס, אז נחרבה על ידי חמורבי. בשיאה הייתה מרכז מדיני, כלכלי, ותרבותי חשוב בעולם העתיק.

תוכן עניינים 1 גילוי וחפירות 2 היסטוריה 2.1 תור הזהב הראשון 2.2 החורבן הראשון 2.3 תור הזהב השני 2.4 החורבן הסופי 3 כלכלה 4 תרבות ודת 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] גילוי וחפירות

מארי נתגלתה ב-1933 במזרח סוריה, קרוב לגבול עם עיראק. אנשי שבט בדואי חפרו בתל בחיפוש אחר אבן למצבה לאחד מאנשיהם שמת, כשנתקלו לפתע בפסל חסר ראש. כשהגיעה השמועה לשליטים הצרפתים הדיווח נחקר, וארכיאולוגים מטעם הלובר בפריז החלו בחפירה ב-14 בדצמבר 1933. במהרה החלו להחשף מימצאים, וכבר בחודש הראשון התגלה מקדש עשתר. מארי סווגה על ידי הארכיאולוגים כ"מאחז המערבי ביותר של התרבות השומרית".

מתחילת החפירות התגלו למעלה מ-25,000 לוחות חרסית בשפה האכדית, כתובים בכתב יתדות. הלוחות הינם מסמכים בנושאים משפטיים, כלכליים, מינהלתיים, חוזיים וכדומה. המסמכים הרבים והמגוונים מעידים הן על אירועים מדיניים רבי היקף והן על שגרת החיים של השליטים ופשוטי העם.

בתעודות מארי כלול גם מידע רב על שבטי האמורים, ומעט מילים בשפה האמורית. למימצאים אלו ערך רב בחקר קדמוניות ישראל ובחקר המקרא, בשל מקורם של האמורים באזור הפרת התיכון והעליון המיוחס במסורת המקראית למוצא האבות, קירבתה הלשונית של האמורית לעברית - שתיהן שפות שמיות צפון-מערביות, והתקופה בה נוצרו המסמכים, הרלוונטית למחקר תקופת האבות ותקופת ההתנחלות בכנען.

בתעודות מארי קיימים איזכורים לחצור המקראית.

מארי נחפרה בכל שנה מאז 1933 (מלבד בתקופה שבין 1939 - 1951). נכון ל-2005, נחשף פחות ממחצית משטחה של מארי, המשתרע על 1000 כפול 600 מטר. למרות הנסיונות להעריך כמה שכבות מרובדות באתר, אי אפשר היה לוודא זאת. לדברי הארכיאולוג הצרפתי אנדרה פארו: "בכל פעם שהחלו בגישוש אנכי על מנת לעקוב אחר היסטוריית האתר עד לקרקע בתולה, נמצאו מימצאים כה חשובים עד כי היה הכרח להתחיל שוב בחפירה אופקית."

[עריכה] היסטוריה

מארי הייתה מיושבת מאז אלף החמישי לפנה"ס, אך עיקר חשיבותה הייתה באלף השלישי והשני לפנה"ס. יושבי מארי היו עם שמי, נחשבים כחלק מההגירה האכדית והאבלית.

[עריכה] תור הזהב הראשון

החל מ-2900 לפנה"ס העיר שיגשגה אודות להיותה נקודת מעבר בין הערים השומריות של מסופוטמיה תחתית לבין הערים שבצפון סוריה. שומר נזקקה לחומרי בניין כגון עץ ואבן מצפון סוריה, שהועברו דרך מארי.

[עריכה] החורבן הראשון

לאחר תקופת השיגשוג חרבה מארי בסביבות 2350 לפנה"ס. חורבן זה גרם לירידה בחשיבות האזור והעיר קטנה עד לכדי כפר. דעות ההיסטוריונים חלוקות באשר לזהות המחריב; יש הסוברים כי היה זה סרגון מאכד (אשר הצהיר על מעבר במארי במסעו המפורסם מערבה), אחרים סבורים כי היו אלו בני אבלה, היריבים המסחריים המסורתיים של מארי.

[עריכה] תור הזהב השני

מעמד העיר שוקם תחת שילטון השושלת האמורית. תור הזהב השני החל בסביבות 1900 לפנה"ס. שתי תגליות ארכיאולוגיות משמעותיות מתוארכות לתקופה זו. תגלית אחת הינה ארמונו של זימרי-לים, מלך מארי, שהכיל למעלה מ-300 חדרים. ארמון זה היה כפי הנראה הגדול בתקופתו והיה מוכר בממלכות ובערים השכנות. כפי הנראה, הן יחמד מלך חאלב והן מלך אוגרית הביעו את תשוקתם לבקר בארמון כדי לחזות בתפארתו במו עיניהם. הארמון המפואר הכיל מגוון חדרים, אגפים ואולמות ששימשו למטרות שונות, בין השאר מקדש, מחסנים, חדרי רחצה ועוד. בארמון נמצאו גם ציורי קיר גדולים בנושאים דתיים.

תגלית נוספת היו גנזכי המדינה שנבנו בתקופה זו. נתגלו 25,000 לוחות בכתב יתדות מגנזכים אלו. לדברי אנדרה פארו הלוחות "הביאו לבדיקה מחודשת של התיארוך ההיסטורי של המזרח הקרוב בעת העתיקה וסיפקו למעלה מ-500 שמות מקומות חדשים, די כדי להתוות מחדש את המיפוי הגיאוגרפי של העולם העתיק."

[עריכה] החורבן הסופי

מארי נחרבה בשנית בסביבות 1759 לפנה"ס בידי חמורבי. עדות לכך נמצאה בלוחות רבים מגנזכי המדינה, שמגוללים את בגידתו של חמורבי בבן בריתו לשעבר זימרי-לים ובהבסתו בקרב. לאחר חורבן זה היו התיישבויות פזורות, של אשורים ובבלים, אך מארי נותרה כפר עד הגעת היוונים, ולאחר מכן נעלמה מעל בימת ההיסטוריה.

[עריכה] כלכלה

צמיחתה של מארי מכפר למרכז מסחרי חשוב נבעה מכלכלתה המגוונת בעולם העתיק. העיר שלטה בנתיבי הסחר בין אזורים שונים כגון מערב איראן, מסופוטמיה, כרכמיש וחלקים מאנטוליה. בין הערים עימם סחרה מארי: אור כשדים, חאלב ואוגרית. הסחורות שעברו דרכה כללו תמרים, זיתים, קדרות, חרסינה, דגן, עץ ואבן.

[עריכה] תרבות ודת

לתושבי מארי היה סגנון לבוש ותסרוקות מורכב. נחשבו כחלק מהתרבות המסופוטמית, למרות ריחוקם כ-250 ק"מ במעלה הנהר מבבל. ישנה תאוריה כי מארי הייתה נקודת סחר חליפין לדרום מסופוטמיה.

תושבי מארי סגדו למגוון אלים שומריים. מיקדשים הוקדשו בלעדית לאלים כגון דגון, אל הסערות, עשתר, אלת הפריון ושמש אל השמש. על פי אמונתם שמש היה רואה-כל וכל-יודע ובחותמות רבים הוא נראה ניצב בין שתי דלתות גדולות. לפי עלילות גילגמש דלתות אלו נמצאות בהר משו והן הדלתות המזרחיות לגן עדן. באמצעות רשת המסחר העניפה של מארי, הובאו האלים השומריים לערים לא שומריות כמו אבלה ואוגרית ושולבו בדתותיהן.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מארי

• מארי, גשר מפעלים חינוכיים
• משה ענבר, תעודות מארי וההתנחלות, מאתר "מקראנט", פורסם ב"עת-מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל", אוקטובר 1985 , גליון 63