אכדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אכדית (לִישַׁאנֻם אָכַּדִּיתֻּם) היא שפה ממשפחת השפות השמיות השייכת לענף השמי-מזרחי. שפה זו הייתה בשימוש במסופוטמיה בקרב האשורים והבבלים בין השנים 2500-100 לפני הספירה. גם בתקופה שהדיבור בה דעך, היא עדיין שימשה כשפה כתובה. בשיאה הייתה האכדית לינגואה פרנקה (שפת תקשורת בין עמים דוברי שפות שונות) של המזרח הקדום. דוגמה לכך אפשר למצוא באוסף המסמכים הקדומים המכונה מכתבי אל-עמארנה, שחובר במאה ה-14 לפני הספירה. המסמכים כתובים באכדית אף על-פי שנשלחו ממלכים דוברי שפות שמיות אל מלך מצרים.

בשל ריבוי החומר הכתוב באכדית, שפה זו נחקרה ונלמדה היטב ואף נעשה בה שימוש כדי לפענח שפות עתיקות אחרות. למשל, בחפירות העיר אוגרית נתגלו מילונים אוגריתיים-אכדיים. מילונים קדומים אלה סייעו בפענוח השפה האוגריתית, כיוון שהשפה האכדית מוכרת היטב. המיתוסים הכתובים באכדית מושווים לעתים קרובות לסיפורי התנ"ך (בפרט לסיפורי ספר בראשית), ומספקים מקור חשוב להבנת הרקע לסיפורי התנ"ך וכן לפענוח מילים לא-ברורות בעברית מקראית. יתרון חשוב אחר של השפה האכדית נובע מכך שהיא נכתבה באלפבית הברתי, שכולל סימון לתנועות. רוב השפות השמיות העתיקות נכתבו באבג'ד (אלפבית עיצורי), ולכן קשה לשחזר את הפונולוגיה (תורת ההגה) ואת המורפולוגיה (תורת הצורות) שלהן. הטקסטים האכדיים נותנים מידע רב-ערך על האופן שבו נהגו השפות השמיות הקדומות.

כיום, לצורכי מחקר, מקובל לכתוב את השפה האכדית באותיות לטיניות לפי תעתיק מוסכם. לפעמים משתמשים בתעתיק המשקף את החלוקה לסימנים בכתב יתדות, כך שכל סימן מתועתק בנפרד, למשל: ak-ka-du-ú (כל סימן מתועתק פונטית ומופרד במקף). לפעמים מתעתקים את הגיית המילה בלי התחשבות בחלוקה לסימני הכתב המקוריים, למשל: Akkadû (פירוש המילה: אכדי).

תוכן עניינים 1 ניבים 2 כתב 3 פונולוגיה 4 דקדוק 5 תחביר 6 תעודות מרכזיות הכתובות באכדית 7 מילים באכדית שנשאלו לעברית 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] ניבים

עם התפשטותה, נוצרו בשפה האכדית ניבים שמשתקפים גם בשפה הכתובה. שני הניבים העיקריים הם:

• בבלית - הניב הדרומי. נקרא כך כיוון שהיה בשימוש באזור העיר בבל.
• אשורית - הניב הצפוני. נקרא כך כיוון שהיה בשימוש בממלכת אשור, שבירתה הייתה נינוה.

מבחינה היסטורית מחלקים החוקרים את התפתחות השפה האכדית לתקופות הבאות:

• 2500 - 1950 (לפנה"ס): אכדית עתיקה
• 1950 - 1530 (לפנה"ס): בבלית עתיקה/אשורית עתיקה
• 1530 - 1000 (לפנה"ס): בבלית תיכונה/אשורית תיכונה
• 1000 - 600 (לפנה"ס): בבלית חדשה/אשורית חדשה
• 600 (לפנה"ס) - 100: בבלית מאוחרת

[עריכה] כתב

ככל הנראה, אכדית הייתה בין השפות הראשונות שהועלו על הכתב, והשפה השמית הראשונה בהן. הלבלרים האכדים כתבו את השפה האכדית באמצעות כתב יתדות. שיטת כתיבה זו פותחה בידי השומרים והיא בין שיטות הכתב הראשונות בעולם. כתב זה כולל סימנים דמויי יתדות אשר הוטבעו בלוחות חימר רך.

באכדית, סימנים אלו סימלו:

1. סימניות שומריות - לוגוגרמות, כלומר סימנים המייצגים מילים שלמות, שנשאלו מהכתב השומרי (יש חוקרים המכנים אותם "שומרוגרמות").
2. הברות שומריות - סימניות שנשאלו מהכתב השומרי לסימון הברות ולא לסימון מילים. בשומרית, רוב המילים הן בנות הברה אחת, ולפיכך, ברוב המקרים סימן להברה הוא גם סימן למילה. בכתב האכדי, סימניות שומריות מציינות לעתים קרובות רק את הערך הפונטי, ולא את המילה עצמה.
3. הברות אכדיות - סימניות שיש להן ערך פונטי מיוחד לאכדית. לעתים קרובות אלה הברות שכוללות עיצורים שלא היו קיימים בשומרית, ולפיכך האכדים לא מצאו סימנית מתאימה להן בכתב השומרי.
4. מגדירים - סימני עזר שאינם מייצגים מילה ואף לא כל ערך פונטי שהוא, אלא הם מציינים את הקטגוריה שאליה שייכת המילה הכתובה לפניהם. המגדירים נועדו להקל על הקריאה ולהבחין בין הומוגרפים.

השפה השומרית, שדובריה פיתחו את כתב היתדות, שונה מאוד מן השפות השמיות. לפיכך, כתב היתדות לא התאים לאכדית במובנים רבים. בין חסרונותיו היה חוסר יכולתו לייצג פונמות האופייניות לשפות שמיות, וביניהן סותם סדקי, עיצורים לועיים ועיצורים נחציים. יש חוקרים המשערים שהשפה האכדית איבדה את העיצורים הלועיים, אולם ייתכן שדוברי אכדית פשוט לא מצאו דרך לייצג את העיצורים האלה בכתב היתדות. מבנה ההברה באכדית מגוון יותר מאשר בשומרית. לפיכך השתמשו דוברי אכדית בטכניקות שונות לסימון עיצורים כפולים (דגושים), ולסימון תנועות ארוכות. למשל, צירוף הסימניות ‍ak-ka מציין שהעיצור k מודגש. צירוף הסימניות du-u מציין שהתנועה u ארוכה. סימון העיצורים הכפולים הוא עקבי. לעומת זאת, במקרים רבים מסומנת תנועה ארוכה כאילו הייתה קצרה (כלומר סימנית אחת: du במקום שתי סימניות: du-u).

לוחות חימר מתקשים בשריפה, ולפיכך הם השתמרו על אף הצתות שהתרחשו במהלך מלחמות או עקב אסונות. לוחות רבים אשר נכתבו באכדית התגלו בחפירות ארכיאולוגיות בעיראק, בסוריה, בתורכיה, בלבנון ובמצרים, בעיקר במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. רוב הלוחות כוללים ניהול מסים וחשבונות. חלק מהם כוללים מכתבים דיפלומטיים ואף מכתבים אישיים. יש לוחות רבים המתארים מיתוסים (סיפורים על האלים), אפוסים, תפילות ולחשים דתיים וכדומה. לוחות אלה עוררו עניין רב, בפרט בקרב חוקרי המקרא.

[עריכה] פונולוגיה

על פי האורתוגרפיה האכדית של כתב היתדות, מספר פונמות פרוטו-שמיות אבדו באכדית. הסותמים הסדקיים והלועיים הפרוטו-שמיים אל"ף ועי"ן והעיצורים החוככים הי"א, חי"ת וע'ין אבדו כהברות, בין על ידי שינוי צליל ובין במובן אורתוגרפי, אך הם מגבירים את השימוש בתנועה e, אשר אינה מוכרת בפרוטו-שמית. העיצורים החוככים הצדיים התוך שיניים והאטומים (צאד וצ'אד) התלכדו עם עיצורים שורקים כבכנענית, והותירו 19 פונמות הברתיות: בּ', ג', ד', ז', ט', י', כּ', ל', מ', נ', ס', פּ', ק', ר', ש', ת', ח'א, צאד, ו-וואו.

ישנן ארבע תנועות בעלות אורך משתנה: a, e, i, u, ā, ē, ī, ū.

[עריכה] דקדוק

כשפה שמית, לאכדית סממנים דקדוקיים בעלי דמיון רב לאלו אשר לערבית הקלאסית. באכדית שני מינים (זכר ונקבה); שלוש יחסות עבור שמות עצם ועבור שמות תואר (נושא, מושא ישיר ושייכות); שלושה מספרים (יחיד, זוגי ורבים); ובניינים ייחודים עבור כינויי שם בשלושת הגופים.

שמות העצם באכדית נוטים על פי מין, על פי מספר ועל פי יחסה. ישנם שלושה מינים: זכר, נקבה ושכיח, אם כי מספר שמות העצם השכיחים מועט. כמו כן, ישנן שלוש יחסות (נושא, מושא ישיר ושייכות) ושלושה מספרים (יחיד, זוגי ורבים). שמות תואר נוטים כמו שמות עצם.

באכדית שלושה עשר בניינים. שלושת השינויים החלים בבניין הקל (הממוספר כ-I או נקרא גְרוּנדסטאם, ג-סטאם) הם הכפלת אות השורש השנייה (II או דוֹפּלוּנגסטאם, ד-סטאם), תחילית ש' (III או ש-סטאם) או תחילית נ' (IV או נ-סטאם). סדרה שנייה נוצרת באמצעות שיבוץ ההברה "טה" בין שתי אותיות השורש הראשונות, היוצר מערכת בניינים רפלקסיבית. שתי מערכות אלה - כל מערכת בת ארבעה בניינים - הן הנפוצות באכדית. מערכת שלישית נוצרת באמצעות שיבוץ ההברה "טאנ" בין שתי אותיות השורש הראשונות. בבניין האחרון חלה הכפלה של אות השורש השנייה והוספת התחילית ש'. להלן הבניינים, הנומנקלטורה שלהם ודוגמות מהפועל paresum (פ.ר.ס: "להחליט, להבדיל, להפריד"):

זיהוי הבניין	סימון	תבנית	שימוש	הערות
1.I	"G"	paris	בניין קל (unmarked), משמש ליצירת פעלים יוצאים ופעלים עומדים	מקביל לבניין קל בעברית
1.II	"D"	purrus	אות השורש השנייה מוכפלת ("בניין כבד")	מקביל לבניין פיעל בעברית
1.III	"Š"	šuprus	צורן š (ש), מעיד על פועל גרימה (קוזטיבי)	מקביל לבניין הפעיל בעברית
1.IV	"N"	naprus	צורן n, מעיד על פועל חוזר (רפלקסיבי)	מקביל לבניין נפעל בעברית
2.I	"Gt"	pitrus	בניין קל עם תוכית t לאחר אות השורש הראשונה, מעיד על פועל הדדי או חוזר	מקביל לבניין אִפְתַעַלַ (בניין 8) בערבית
2.II	"Dt"	putarrus	אות השורש השנייה מוכפלת ולפניה תוֹכית (infix)t, מעיד על פועל חוזר ב"בניין כבד"	מקביל לבניין התפעל בעברית
2.III	"Št"	šutaprus	צורן š (ש) עם תוֹכית t, מעיד על פועל גרימה חוזר	מקביל לבניין אִסְתַפְעַלַ (בניין 10) בערבית
2.IV	"Nt"	itaprus
3.I	"Gtn"	pitarus	בנוי כמו בניין קל עם תוֹכית "tan" לאחר אות השורש הראשונה
3.II	"Dtn"	putarrus	אות השורש השנייה מוכפלת ולפניה תוֹכית "tan"
3.III	"Štn"		צורן š (ש) עם תוֹכית "tan"
3.IV	"Ntn"	itaprus	צורן n עם תוֹכית "tan"

לרוב, הפעלים באכדית מורכבים משורשים בני שלושה עיצורים, אך קיימים גם שורשים בני שני עיצורים ובני ארבעה עיצורים. ישנם שלושה זמנים: הווה, עבר פשוט ומצב. הווה משמש לציון פעולה אשר לא נשלמה, ועבר פשוט משמש לציון פעולה אשר נשלמה.

הריבויים באכדית רגילים לרוב, אם כי קיימות מילים ממין זכר אשר ריבוין נקבי. במובן זה, אכדית דומה לעברית.

[עריכה] תחביר

הדפוס התחבירי הנפוץ באכדית הוא נושא-מושא-נשוא, אשר איננו אופייני למרבית השפות השמיות, המאופיינות בסדר המילים נשוא-נושא-מושא. בעבר הועלתה הטענה כי סדר מילים זה נוצר בהשפעת השפה השומרית, המאופיינת בתחביר זהה לזה האכדי. ישנן עדויות לכך שדובריהן הילידיים של שתי השפות היו במגע קרוב אלו עם אלו והיוו חברה משותפת במשך 500 שנים לכל הפחות; לכן, ייתכן כי נוצר ביניהן קשר הדדי.

עדות נוספת לשימוש בדפוסי נשוא-נושא-מושא או נושא-נשוא-מושא היא העובדה, כי כינויי מושא ישירים ועקיפים נוספים לפועל. נראה כי סדרי מילים אלו נכנסו לשימוש בין האלף הראשון לפני הספירה לבין האלף הראשון לספירה, ככל הנראה תחת השפעת הארמית.

[עריכה] תעודות מרכזיות הכתובות באכדית

• אנומה אליש (Enûma Elish) - מיתוס הבריאה הבבלי, שהועלה על הכתב במאה ה-18 לפני הספירה.
• אטרה-חסיס (Atra-Hasis) - אפוס בבלי על אודות הבריאה והמבול מהמאה ה-18 לפני הספירה.
• מכתבי אל-עמארנה - אוסף מכתבים דיפלומטיים שנשלחו ממלכי כנען אל מלך מצרים אחנתון ששלט בכנען ובמלכיה, ונמצאו בחפירות שנערכו במצרים במאה ה-19. המכתבים עוסקים בענייני שלטון ומנהל ושופכים אור רב על התקופה הטרום-ישראלית של ארץ ישראל ועל ההיסטוריה של המזרח הקדום בכלל.
• עלילות גילגמש - אפוס על-אודות מלך אגדי שמלך על העיר ארך (אורוכ). אפוס זה היה פופולרי מאוד במזרח הקדום, ונמצא במספר גדול של עותקים כתובים בשפות השומרית והאכדית. העותק המלא ביותר באכדית מתוארך בין המאות ה-13 ל-11 לפני הספירה.
• חוקי חמורבי - קובץ חוקים בבלי המתוארך לשנת 1780 לפני הספירה בערך.

[עריכה] מילים באכדית שנשאלו לעברית

• היכל (ekallu, במקור משומרית: e-gal - "בית גדול")
• סולם (simmiltu - "כבש מדרגות")
• תהום (חוקרים מקשרים את המילה לשם "Tiamat", שמציין באפוס "אנומה אליש" את אלת מי-הים והפך מאוחר יותר למילה שפירושה "עומק הים" או "מקום עמוק").
• תשרי (tišritu - "התחלה")
• מרחשון (מצירוף המילים הבבלי "warh šman" - "החודש השמיני")
• ניסן (nisano - "ניצן")
• אלול (Ululu או Elulu - "קציר")

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אכדית

• אכדית, באנציקלופדיה של מקראגשר