מבצע מצפן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע מצפן | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
חלק מהמערכה בצפון אפריקה, מלחמת העולם השנייה | |||||||
|
|||||||
הצדדים הלוחמים | |||||||
כוח המדבר המערבי | הארמיה האיטלקית העשירית | ||||||
מפקדים | |||||||
ריצ'רד אוקונור | רודולפו גרציאני פייטרו מלטי |
||||||
כוחות | |||||||
36,000 חיילים 120 תותחים 275 טנקים |
200,000 חיילים 1,600 תותחים 600 טנקים קלים |
||||||
אבדות | |||||||
494 הרוגים 1,225 פצועים |
130,000 שבויים 400 טנקים 1,292 תותחים |
מבצע מצפן (Operation Compass), המבצע הצבאי הגדול הראשון של בעלות הברית במסגרת המערכה במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. במבצע הצליחו הכוחות הבריטים להשתלט על שטחים נרחבים בלוב ולתפוס מעל מאה אלף חיילם איטלקים, עם אבידות מעטות בלבד לבריטים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקדמה
לאחר הכרזת המלחמה האיטלקית על בריטניה וצרפת ב-10 ביוני 1940, דחף מוסוליני את הגנרל רודולפו גרציאני, מפקד הארמיה העשירית האיטלקית בלוב, להשתמש בכוחותיו כדי לפלוש למצרים שהייתה בשליטת הבריטים. גרציאני העלה ספקות באשר ליכולתו של הכוח שהיה ברובו לא נייד להביס את הבריטים. למרות הספקות ביצע גרציאני את ההוראות שהטיל עליו הדוצ'ה, והארמיה העשירית החלה בהתקפה על מצרים ב-13 בספטמבר. במתקפה הצליחה הארמיה לתפוס את סידי באראני.
[עריכה] המתקפה הבריטית
ב-8 בדצמבר 1940 תקפו כוחות הצבא הבריטי והצבא ההודי תחת פיקודו של ריצ'רד אוקונור את העורף האיטלקי דרך פרצה בהגנות מדרום לסידי באראני. תכנון המבצע וגילוי הפרצה מיוחסים בדרך כלל לאריק דורמן-סמית, אשר שירת כיועץ לאוקונור, עם כי עובדה זה שנויה במחלוקת.
כאמצעי נגד ריגול, רבים מן הכוחות המעורבים לא ידעו שהמבצע לא היה תרגיל, עד לזמן מועט ביותר לפני הקרבות. המתקפה נתמכה על ידי ארטילריית 25 פאונדר ומפציצי בלנהיים והתבססה על טנקי מטילדה Mk II, מטרה שהייתה בלתי חדירה לכל התותחים האיטלקיים נגד טנקים. תוך שעה מתחילת הקרב מת הגנרל האיטלקי פייטרו מלטי ו-4,000 חיילים איטלקים נכנעו. תוך שלושה ימים נתפסו או הושמדו 237 ארטילריות, 73 טנקים ו-38,300 חיילים. הכוחות המתקיפים נעו מערבה לאורך ויה דלה ויטוריה, דרך מעבר אלפיה ותפסו את מבצר קפוזו שבלוב.
האיטלקים לא ציפו למתקפת נגד. מספר יחידות איטלקיות גדולות כותרו ונותקו מאספקה, וכתוצאה מכך נכנעו לאחר מספר קרבות קשים.
אוקונור רצה בהמשך המתקפה, לפחות עד בנגאזי, אולם גנרל ארצ'יבלד ויוול הורה לדיביזיית הרגלים ההודית ה-4 לקחת חלק במתקפה נגד הכוחות האיטלקיים במזרח אפריקה האיטלקית ובעקבות כך נאלצה הדיביזיה האוסטרלית ה-6 להחליף את ההודים, החלפה שחייבה הפוגה בקרב. המתקפה חודשה ב-9 בינואר. ב-12 בינואר כותרה מצודת טובורק, שהייתה בעלת חשיבות אסטרטגית, וזו נפלה לידי הבריטים ב-22 בינואר.
[עריכה] קרב בדה פום
בסוף ינואר 1941, נודע לבריטים שהאיטלקים שחששו מפני התקדמות בריטית נסוגים לקירנאיקה דרך בדה פום; הדיביזיה הבריטית המשוריינת ה-7 נשלחה לעצירת הצבא האיטלקי. באמצע הדרך ליעדה, היה ברור כי הדיביזיה בשלמותה נעה לאט מדי, ולפיכך נשלח "טור ממונע" בדרך ישירה לאורך המדבר. ב-5 בפברואר 1941 הגיע הטור לעיר המטרה לעצור את שארית הנמלטים מהארמיה העשירית. ביום שלמחרת הגיעו האיטלקים ותקפו, אך לא עלה בידם לשבור את המצור. במשך יומיים בלם כוח בעלות הברית שכלל 500 רובאים, אסקדרון טנקים ומספר תותחי שדה ותותחים נגד טנקים, כוח איטלקי שכלל 20,000 חיילים, מאה טנקים קלים ומאתיים תותחים. הלחימה הייתה מטווח קרוב ולעתים אף בקרב מגע; במקרה אחד תפס רב סמל בריטי טנק איטלקי קל באמצעות הכאה על ראשו של מפקד הטנק בקת רובה. הניסיון האחרון בא ב-7 בפברואר כש-20 הטנקים הקלים האיטלקים האחרונים מסוג פיאט M13/40 פרצו דרך חגורה דלילה של רובאים ותותחים נגד טנקים ונעצרו רק באמצעות אש של תותחי השדה הבריטים, כמה יארדים ממפקדת החטיבה.
[עריכה] סיכום
לאחר עשרה שבועות התקדמו בעלות הברית 1300 ק"מ, השמידו 400 טנקים, 1,292 כלי ארטילריה, תפסו 130 אלף שבויי מלחמה והביאו לחיסולה המוחלט של הארמיה העשירית האיטלקית שכללה 10 דיביזיות. לבעלות הברית היו 494 הרוגים ו-1,225 פצועים. את הצלחת המבצע תיאר קצין בריטי "תפסנו בשבי 5 אקרים [כ-20,000 מ"ר] של קצינים ו-200 אקרים [כ-800,000 מ"ר] של חיילים בדרגות אחרות". לאחר ההפסד כתב גרציאני למוסוליני "בזירת מבצעים זו דיביזיה משוריינת אחת חשובה יותר מארמיה שלמה [של חי"ר]". למרות הניצחון הבריטי, המתקפה הסתיימה ללא גירושם של האיטלקים מצפון אפריקה. כשהגיעו הכוחות התוקפים לאל אגאילה הורה צ'רצ'יל על עצירת המתקפה, כדי שכוחות ישלחו להגנתה של יוון. מספר שבועות אחרי כן התחילו להגיע הכוחות הראשונים של קורפוס אפריקה הגרמני לטריפולי (מבצע סוננבלום).