מטוס ריגול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטוס ריגול הוא מטוס שמטרתו לבצע איסוף מודיעין צבאי.
מטוסי ריגול יכולים לאסוף שני סוגי מודיעין:
- מודיעין אותות - באמצעות יירוט אותות אלקטרונים.
- מודיעין חזותי באמצעות צילום שטח או מבנה.
מטוסי ריגול הם לעתים מטוסים שתוכננו מלכתחילה למשימה זו, כגון לוקהיד SR-71, ולעתים מטוסי קרב-הפצצה שהותאמו למשימות ריגול באמצעות התקנת ציוד מתאים.
כדי לחמוק ממערך ההגנה של האויב, נעזר המטוס במספר תכונות:
- גובה רב, גובה בו מטוסי הירוט של האויב או טילי הקרקע- אוויר אינם מגיעים.
- מהירות גבוהה, המקשה על הרדיפה אחריו.
- מערכות איסוף נתונים שאינם מצריכות טיסה מעל המטרה, למשל, יכולת צילום הצידה. מה שמאפשר למטוס לשייט מעל שטח מדינה ידידותית ולצלם מדינות שכנות.
דוגמאות למטוסי ריגול אמריקניים:
- לוקהיד U-2 - מטוס מדגם זה הופל בשנת 1960 על ידי טיל קרקע אוויר במהלך טיסת ריגול מעל ברית המועצות. טייסו נפל בשבי הסובייטי, והוחזר כעבור 21 חודשים בעסקת חילופי מרגלים (ראו משבר מטוס הריגול U-2).
- לוקהיד SR-71 ("הציפור השחורה") - המטוס שאוחז בשיא המהירות למטוס סילון סדרתי מאוייש: 3,529 קמ"ש (בשנת 1976).
גם חיל האוויר הישראלי הפעיל מטוסי ריגול שונים. רובם היו גרסאות צילום של מטוסי קרב רגילים. כגון: מוסקיטו ומיראז'. כדי לאפשר את נשיאת ציוד הצילום, מוסרים מן המטוס חלקים שלא הכרחיים לביצוע המשימה (מכ"ם, במקרה של המיראז'). חיל האוויר המצרי הפעיל גם הוא טיסות צילום בעומק שטח ישראל. אחד המטוסים שהצליחו לחדור ולתעתע במערך ההגנה האווירית היה המיג 25 שנעזר במהירות גבוהה ובטיסה בגובה רב.
