מסטיק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסטיק או גומי לעיסה הוא סוג של ממתק הנועד ללעיסה. המסטיק מיוצר בדרך כלל משרף או מממוצרי פלסטיק מבוססי נפט, שמכילים בתוכם תמציות בטעמים שונים, בדרך כלל ממומתקות. תוך כדי תהליך הלעיסה משחררת תכולת המסטיק לתוך החיך, ומעוררת את פעילות יצור הרוק. מסטיק נלעס בדרך כלל למטרות הנאה.
מקורו של גומי הלעיסה כנראה הינו בעץ הספודיליה (Sapodilla), הגדל ביערות הטרופיים של מרכז אמריקה, בני המאיה נהגו ללעוס את שרף הגומי המופק ממנו. (שמו באזור המצוי היום בתחומי מקסיקו היה צ'קלה).
רוב המסטיקים כיום מבוססים על חומרים מבוססי נפט, אולם ישנם מספר שווקים (למשל השוק היפאני) וחברות שעדיין משתמשות בשרף. בעבר הכינו חומר לעיסה מהשרף או העלים של עץ אלת המסטיק (וזהו מקור השם המודרני של העץ). חיקוי סינתטי של החומר ללעיסה מצמח זה משמש כמרכיב מרכזי במסטיק המודרני. מסטיקים ללא סוכר נועדים לעורר את הפרשת הרוק בפה ועל ידי כך לנקות את משטח השן משיירי מזון ובכך לסייע במניעת עששת. ישנם סוגים מסוימים של מסטיקים המתוכננים במיוחד לאפשר ללועס להפריח בועות (לדוגמה מסטיק בזוקה). ישנם גם מסטיקים המכילים ניקוטין שיעודם הוא לעזור בגמילה מעישון סיגריות.
תוכן עניינים |
[עריכה] המסטיק – נתונים היסטוריים
ממצאים ארכאולוגיים מרמזים כי בני האדם מצצו ולעסו שרפים של עצים, שעווה, שורשים עוד מהתקופה הפרהיסטורית: בגופות שנחשפו בשבדיה מהאלף התשיעי לפנה"ס, נתגלו שיירים של זפת אשר הופקה מקליפה של עץ לבנה.
- היוונים לעסו את שרף עץ אלת המסטיק במאות הראשונות לפני הספירה.
- במאה ה-1 לספירה הופק באי היווני ח'יוס (Khíos) שרף חריף וריחני, שהפיג ריחות לא נעימים מהפה.
- במאה ה-17 לעסו מתיישבים אירופאים בניו אינגלנד שבצפון אמריקה שרפים ריחניים של עצים מחטניים (בעיקר עצי אשוח ), כמנהג השבטים האינדיאנים.
- ב־1848 ג'ון קרטיס (John Curtis) היה לראשון ששיווק שרף עצים ללעיסה,
- ב־1869 ויליאם סמפל (William Semple), רופא שיניים אמריקאי, רשם פטנט על גומי לעיסה.
- ב־1928 המציא ולטר דיימר (Walter Diemer) את ה"בבל גאם" (Bubble Gum). הוא הוסיף לצ'יקלה חומרים נוספים אשר הפכו אותו לאלסטי יותר ואפשרו "ניפוח בלונים".
[עריכה] הרכב המסטיק
כ-20% - 30% מכיל גומי : שרפי גומי טבעיים כגון צ'יקלה או שרפים מעצי שסק (Loquat), ג'לוטונג (jelutong) וסורבה (sorva) או מחומרים סינתטיים: בעיקר סטירן בוטדיאן (styrene butadiene), פוליויניל אצטט (polyvinyl acetate) ופוליאתילן (polyethylene).
כ-70% - 80% מכיל ממתיקים: סוכרים טבעיים או מלאכותיים: סוכרלוז (Sucralose}, אססולפם (Acesulfame), אספרטיים (Aspartame), מליטילול (Maltilol), סורביטול (Sorbitol), קסיליטול (Xylitol) וסכרין (saccharin).
כ-1% מכיל חומרי טעם וריח כגון מנטה, תות לימון וכדומה.
בנוסף מוסיפים לגומי הלעיסה חומרים מרככים כגון גליצרין, שמנים צמחיים מזוקקים, המעניקים לגומי הלעיסה לחות, רעננות ומרקם עדין. לעתים מוסיפים לגומי הלעיסה חומרים משמרים וחומרים מעכבי חימצון.
[עריכה] תהליך ייצור המסטיק
בשלב הראשון כותשים את הגומי הטבעי או הסינתטי ומחממים אותו עד להמסתו בטמפרטורה של כ-110 מעלות צלזיוס. העיסה שמתקבלת עוברת תהליך זיקוק וטיהור, ולאחר מכן מוסיפים לה חומרים מרככים וחומרי טעם וריח. בשלה השני קוצצים את העיסה לחתיכות וכדי למנוע הידבקות של החתיכות אחת לשנייה בוזקים עליהן אבקת סוכר או טלק.
בשלב הבא מרקעים את הגושים לתוך לצורות הרצויות. את התבניות מקררים במשך 48 שעות, מצפים ומתבלים את גומי הלעיסה בחומרי טעם וריח נוספים. לאחר מכן מפרידים את פיסות גומי הלעיסה ועוטפים אותן בנייר וחותמים אותן באריזות.
[עריכה] המסטיק ואיכות הסביבה
המסטיק מהווה מפגע סביבתי שיכול לפגוע בבעלי חיים, ולרוב מהווה גם מפגע אסתטי. הזמן שלוקח למסטיק להתפרק הוא כחמש שנים. בשנת 2004 הוציאו הרשויות בבריטניה כ-150 מיליון ליש"ט על ניקוי המסטיק מרחובות ומבניינים ציבוריים. מסיבות דומות אסר ב-1992 השלטון בסינגפור, את יבוא גומי הלעיסה, ועל הצורכים את הממתק הוטלו עונשים כספיים כבדים. ב-2004 בוטל בסינגפור האיסור על יבוא גומי לעיסה הנועד לצרכים רפואיים.
הדבקת מסטיקים על חפצים היא דרך להיפטר מהם במהירות, ונחשבת להרגל מגונה. ניתן למצוא מסטיקים מודבקים לצד התחתון של שולחנות וכיסאות בבתי ספר, בתחתית מושבים בתחבורה הציבורית, בקולנוע, ומקומות אחרים בהם נוצר צורך להיפטר ממסטיק ואין פח אשפה סמוך.
בישראל ישנם מספר אתרים בהם יש "סלעי מסטיק", שהם סלעים שעליהם הודבקו במהלך השנים עשרות ומאות של מסטיקים לעוסים על ידי מטיילים שונים. גם גזעי עצים הפכו למטרה להדבקת מסטיקים. התופעה מגונה על־יד רשויות שמירת הטבע בישראל, ורבים חושבים שהמראה של מסטיק ישן מודבק על סלע הוא לא נעים ולא מתאים לאווירת הטבע.
במספר מקומות בעולם ישנם "קירות מסטיק", שהם קירות ברחובות או סימטאות שעליהם הודבקו מסטיקים על ידי הציבור הרחב. תופעה זו עשויה להפוך קיר פשוט למעין אטרקציה תיירותית.
[עריכה] מסטיק ומיתוסים אחרים
הדבקת מסטיק לעוס לשערותיה של נערה עם שיער יפה נחשבת כשיטה להפגין מורת רוח משחצנות, או כנקמה בין נערות עקב סכסוך. הדבקת המסטיק מחייבת לרוב את הנערה לגזור את השערות שכן המסטיק נוטה להסתבך ולהידבק ליותר שיערות ככל שמנסים לשחרר אותו.
אגדה אורבנית החביבה בדרך כלל על "אמהות שם" טוענת שלוקח למסטיק שבע שנים להתעכל לחלוטין בגוף האדם. בנוסף מציינת האגדה שהמסטיק יכול להיתקע בקנה הנשימה ולגרום לחנק. אגדה זו לא מדויקת, ולמרות שהמסטיק לא מתעכל לחלוטין בגוף האדם, הוא נפלט מגוף האדם כמו שאר החלקים במזון שלא מתעכלים. ישנו סיכון קטן מאוד שמסטיק יתקע בקנה הנשימה ויגרום לחנק, אולם יחד עם זאת מומלץ לא לתת לילדים קטנים ללעוס מסטיק. בנוסף, לעיסת מסטיק במשך תקופה ארוכה עלולה לגרום להתכווצות שרירי הלסת.
הסרת מסטיק שנדבק לבגד או לתיק תיעשה בקלות רבה לאחר הקפאת הבגד והמסטיק במקפיא.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסטיק |
