מקסימיליאן הרמן מקסי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקסימיליאן הרמן מקסי, התפרסם יותר בראשי התיבות "מ. ה. מקסי", (1895 - 1971), צייר ומאייר יהודי רומני, פרופסור לאמנות במכון לאמנות פלסטית בבוקרשט, רומניה, מנהל המוזיאון לאמנות של רומניה.
מקסי נולד בבראילה, אך במהרה עברה משפחתו לבוקרשט, שם עשה את לימודיו. בין השנים 1913-1916 למד בבית הספר לאמנויות יפות אצל הפרופסורים פרידריך סטורק וקמיל רסו. הוא נלחם במלחמת העולם הראשונה ולאחריה, בשנת 1918, יחד עם האמנים י. רוס וי. שטוירר, ארגן ביאשי תערוכה עם מוטיבים מהחזית. בשנת 1920 הוא הציג את תערוכת היחיד הראשונה על נושאי המלחמה ובשנת 1921 לקח חלק בתערוכת "החברה לאמנות רומנית".
בין השנים 1922-1923 למד בברלין יחד עם ארתור סגל והשתתף בהקמת קבוצת נובמבר. הוא הציג בגלריות של "דר שטורם" לצד P. Klee ו-L. Marcoussis ובשנת 1924 השתתף בתערוכה הבינלאומית של הקבוצה Contimporanul (בן זמננו) לצד קונסטנטין ברנקושי, מרסל ינקו, ויקטור בראונר, ארתור סגל, מ. פטרשקו ק. מיכאילסקו, Klee, והנס ארפ. באותה שנה פתח את "האקדמיה לאמנות מודרנית ומעטרת" ברוח הבאוהאוס. האקדמיה הופכת בשנת 1928 ל"סטודיו לאמנות מעטרת" המקדם את סגנון הארט דקו.
מקסי ייסד את כתב העת האוונגארדי "אינטגרל" שבו השתתפו גם ברבו פונדויאנו, אילריה וורונקה ואחרים. הוא המשיך בניהול כתב העת עד 1928. בשנת 1926, בהיותו בפריז עבד מקסי על תמונות הרקע והתלבושות של שני מחזות, אחד של פירנדלו והשני של אנדרה ז'יד. בשנת 1929, לאחר ששב לרומניה, השתתף בתערוכה של הקבוצה "אמנות חדשה" וזכה למדליית הזהב בתערוכה הבינלאומית של ברצלונה. בין השנים 1930-1938 המשיך להציג עם קבוצת Contimporanul, בתערוכה של רומא ובהפגנות של הקבוצה האומנותית "קריטריון".
משנת 1939 התחיל לעבוד עבור התיאטרון היהודי "באראשאום" בבוקרשט ומשנת 1941, לאחר שנכנסו לתוקף חוקי הפרדת העיסוק הגזעניים, היה לאחד ממנהלי התיאטרון והתחיל ללמד בבית ספר חדש לאמנויות שפתחו למען היהודים שסולקו מבתי הספר הרומניים. לאחר המלחמה ארגן תערוכה בשם "עבודה ואמנות" שבה הוצגו מעבודות התלמידים והמורים גם יחד.
בשנת 1949 מונה לתפקיד מנהל המוזיאון לאמנות של רומניה וקיבל תפקיד של פרופסור אוניברסיטאי במכון לאמנות פלסטית על שם ניקולאה גריגורסקו. הוא לימד שם עד שנת 1951. נפטר בשנת 1971.
עבודתו המוקדמת של מקסי הושפעה מאוד מהקונסטרוקטיביזם, אך בהמשך ניכרת פנייה למודרניזם מתון.
