מקס ובר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקסימיליאן קארל אמיל ובר (21 באפריל 1864 - 14 ביוני 1920) (Maximilian Carl Emil Weber), כלכלן פוליטי, סוציולוג ופילוסוף גרמני, ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית ותורת המנהל הציבורי, ממנסחי חוקת ויימאר.
ובר, אשר השתייך לזרם הרציונליסטי, עסק בעיקר בתחום הדת והממשל ושאף להסביר את ההתפתחויות המטריאליות-כלכליות המתרחשות בעולם, כפונקציה של השינויים שחלו בתרבות ובתפיסה האנושית. בחיבורו הידוע, "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", הוא מנתח את הקשר בין הנצרות הפרוטסטנטית לבין תפיסת העולם העומדת בבסיס הכלכלה הקפיטליסטית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
ובר נולד בארפורט שבגרמניה ב21 באפריל 1864, כבכור משבעת ילדיהם של מקס ובלנה ובר. אחיו הצעיר היה הסוציולוג אלפרד ובר.
בשנת 1882 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת היידלברג, ובשנת 1889 הגיש את הדוקטורט שלו, שעסק בהיסטוריה של ארגונים עסקיים בימי הביניים. בשנת 1893 התחתן עם מריאן שניטגר, סוציולוגית ופעילה פמיניסטית, הידועה בזכות עצמה. בשנת 1894 התמנה לפרופסור לכלכלה באוניברסיטת פרייבורג. שנתיים אחר-כך חזר ובר לאוניברסיטת היידלברג.
בשנת 1897 נאלץ להפחית ואחר כך להפסיק לחלוטין את פעילותו האקדמית, כתוצאה ממחלה שכנראה נבעה ממשבר נפשי שנוצר בעקבות מות אביו. ובר שב לפעילות אקדמית רק בשנת 1902, אך בשנה שלאחר מכן פרש מן האוניברסיטה, והחל לעבוד בכתיבת יצירתו העצמאית, שהובילה לפרסומו העיקרי.
במלחמת העולם הראשונה שירת בתפקיד מינהלי בבית חולים בהיידלברג, ולאחריה, בשנת 1918, מונה כיועץ לוועדת שביתת הנשק הגרמנית, שמונתה במסגרת חוזה ורסאי, ולוועדה לניסוח חוקת ויימאר.
בשנה זו אף שב ללמד, תחילה באוניברסיטת וינה ולאחר מכן במינכן, שם הקים את המכון הגרמני הראשון לסוציולוגיה.
נפטר מדלקת ראות ב-14 ביוני 1920.
[עריכה] תרומות אקדמיות
[עריכה] האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם
בשנת 1905 לערך פרסם ובר את חיבורו המפורסם "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", העוסק בשיטה הקפיטליסטית. בספר זה מתאר ובר את הקפיטליזם כגישה חברתית שלמה, ולא רק במובנה הכלכלי. הוא מנסה למצוא את "רוח הקפיטליזם", ולחקור את התפתחותה.
לפי ובר, הקפיטליזם שונה מצורות אחרות של עשיית רווח בשיטתיות שלו ובהשקעה חוזרת של ההון במגמת צמיחה מתמדת, והוא מנסה להסביר הבדל זה דרך חקירת הרפורמציה, אשר יצרה את הנצרות הפרוטסטנטית . בספרו טען כי החידוש העיקרי בתפיסת העולם הפרוטסטנטית, נובע מוויתור על הקשר הישיר בין האדם לאל, כפי שהתקיים בתפיסה הנצרות הקתולית. במקום תפישה זו העמידה הרפורמציה, לפי ובר, את התפיסה הטרנסצנדנטלית של האל, לפיה נחתך הגשר בין הארצי לאלוהי- לא ניתן ליצור קשר עם האל או להבין את רצונו. בכך מתוארת הגישה הפרוטסטנטית (ובמיוחד בגרסתה הקלוויניסטית) כפסימית או כעשויה להוביל לפסימיות, שכן אין בה ערך לווידוי, לכפרה ולמחילה הקיימות בנצרות הקתולית. גורלו של אדם נגזר מראש, בלא יכולת השפעה עליו, ונכפית עליו גישה פטאליסטית לקיום האנושי.
ובר מציב את הפתרון הפרוטסטנטי לבעיית הקיום האנושי בכך שגם בלא יכולת השפעה על הגורל, יכול האדם למצוא אישור לכך שהוא נבחר על ידי האל. אישור זה, הסימן לבחירתו של האדם, הוא עצם הצלחתו בחיים. לפי עיקרון זה על האדם להתאמץ ללא הרף על מנת לשפר את הישגיו , כדי להוכיח את הבחירה בו. בזרמים קיצוניים של הנצרות הפרוטסטנטית אף נוצרה גישה בה כל זמן שלא מנוצל לקידום הצלחתו של האדם הוא זמן מבוטל. צורת חשיבה זו מכנה ובר האתיקה הפרוטסטנטית.
ובר מתאר את האתיקה הפרוטסטנטית כתובעת קיום של צבירה, חסכון, קמצנות ועבודה מאומצת, כמטרות הקיום ולא ככלים להשגת דבר מה אחר. ובר משווה גישה זו לגישה הקפיטליסטית הבסיסית, בה בבסיס ניהול ההון (שהוא יסוד הכלכלה הקפיטליסטית) עומד רווח. לטענתו בקפיטליזם, הצבירה השיטתית של הון מהווה מטרה בפני עצמה, ואינה מחייבת את מימושה הכלכלי, בקניית נכסים. הספר נפתח בנתונים המעידים כי אכן הפרוטסטנטים עשירים יותר מהקתולים.
תיאור זה מדגיש אלמנט חשוב בתפיסה התיאורטית של ובר - חשיבותם של גורמים תרבותיים ואידאולוגיים בניתוח תופעות חברתיות, וזאת בניגוד ברור לקרל מרקס, השם את הדגש על גורמים חומריים.
[עריכה] הרציונליזם על-פי ובר
ובר הבחין בין שלושה סוגי פעולות חברתיות:
- פעולות אמוציונליות, הנובעות מספונטניות ואימפולסיביות ומושפעת במידה רבה מכריזמה.
- פעולות מסורתיות, הנובעות מהרגלים, יסודות נלמדים ומ'טבע שני'.
- פעולות רציונליות, פעולות מודעות המכוונות אפריורית (באופן שאינו נובע מההתנסות) להשגת מטרות שונות.
בחקירתו מעלה ובר כי האתיקה הפרוטסטנטית הסירה את אשליית 'הקסם' שהייתה בימי הביניים, והעמידה במקומה את הרציונליזם - גישה שיטתית למציאת מטרות ופתרונן באופן האופטימלי. גישה זו דחקה את מקום האמוציונליות והמסורת, ויצרה את המבנים החברתיים המתאימים לחתירה התכליתית להגשמת המטרות האישיות של כל אדם.
לדברי ובר לרציונליזם ביטויים רבים. ביטוייה העיקריים הם:
ובר, כהמשך לחקירותיו, מעביר ביקורת על הרציונליזם, וטוען כי חלק מן האנושיות אבד. לטענתו, התקופה המודרנית הרציונליסטית הפכה את האמצעים למטרות, ובכך נושלה ממטרותיה ומערכיה המהותיים והלא אינסטרומנטליים. גישה זו הוא מסכם במשפט שטבע: אנו חיים בתוך כלוב הברזל של הרציונליות
[עריכה] הביורוקרטיה על-פי ובר
ביטוי בולט במיוחד לצמיחת הרציונליזם מוצא ובר בהתפתחות הביורוקרטיה והמדינה הביורוקרטית.
מושג חשוב במחקריו של ובר הוא הסמכות: שינוי התנהגותו של אדם בהתאם לרצונותיו של אדם אחר בלא הפעלה ישירה של כוח. בהתאם לחלוקה הקודמת (לפעולות אמוציונליות, מסורתיות ורציונליות), מחלק ובר את הסמכויות על פי הבסיס עליהן הן נשענות. ובר טוען כי סמכות על בסיס אמוציונלי (שעיקרה דמות מנהיג כריזמטי) היא ארעית, וכי עשוי להתקיים תהליך רוטיניזציה של הכריזמה – מיסוד של הסמכות האמוציונלית לבסיס קבוע. בסיס זה יכול להיות מסורת (בדומה לסמכותה של אצולה), או סמכות חוקית-רציונלית.
על-פי ובר, הסוג האחרון של סמכות, המכונה ביורוקרטיה הוא המקובל ביותר בעולם המודרני, שכן הוא נבחר כחוק בארגונים ומשטרים שונים, ומכיוון שהוא משרת מטרות מוסכמות באופן יעיל. בהתאם לכך העמיד את הסמכות הרציונלית כעליונה עבור ניהול החברה, ועל סמך קביעה זו פיתח את המודל הטהור של הביורוקרטיה: ניסוח אוניברסלי להתנהגות רציונלית יעילה בחברה. כדוגמה למודל זה מתייחס ובר לביורוקרטיה הפרוסית.
לטענתו, עליונות זו של הביורוקרטיה נובעת משני גורמים: הפרדה בין אינטרס הארגון לבין האינטרס האישי של עובדיו, ושימוש בשיטות עבודה אפקטיביות להשגת מטרות ברורות, המייצגות את כוונתה הרציונלית המודעת של החברה. מסיבות אלו יתרחב תהליך הביורוקרטיזציה עד שיקיף את כל תחומי הכלכלה.
לביורוקרטיה הטהורה מספר מאפיינים עיקריים המגדירים אותה, אותם ניסח ובר לראשונה במודל המכונה המודל הטהור של הביורוקרטיה.
[עריכה] המשפט על-פי ובר
ובר מחלק את תחום החוק והמשפט לארבע שיטות, וקובע את המשפט המודרני כשיטה הראשונה:
- פורמלי רציונלי
- פורמלי אי-רציונלי
- מהותי רציונלי
- מהותי אי-רציונלי
המונח פורמאלי, מציין כי המשפט מתעניין בצורה ולא בתוכן. מערכת המשפט הפורמלית אינה עוסקת במשמעויות של הנושאים השונים (בניגוד למשפט המהותי), אלא רק בתבניות המסמנות אותן.
עקרונות המשפט הפורמאלי, לפי ובר, הם:
- מערכת סגורה: למערכת המשפט כללי דקדוק יסודיים משלה, שאינן מאפשרות עירוב של פוליטיקה או של חשיבה ערכית ומהותית, ולכל תחום בתוך המשפט כללים משלו.
- מערכת עצמאית: כל הכלים הנחוצים למציאת פתרונות לבעיות משפטיות מצויות בגבולות בית-המשפט, ואין צורך במעורבות חיצונית.
- שימור החוק: על השופט למצוא תמיד את הפתרון הקרוב ביותר לחוק הקיים, ולא מוטל עליו לפתחו מעבר לנדרש.
- לקוניות: על השופט להיצמד ללשון החוק, ולא לחשיבה המהותית העומדת מאחוריו.
- התרחקות מחשיבה ערכית: השיפוט הערכי נדחק בפני הפרוצדורות הפורמאליות.
[עריכה] ממשיכי דרכו
לאחר מותו של מקס ובר, עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה העולמית לארצות הברית, שם לא הכירו את עבודתו. מצב זה נמשך עד שנת 1937, אז תירגם הסוציולוג טלקוט פארסונס את כתביו לאנגלית, הביא לפרסומם באקדמיה האמריקאית וחשוב מכל - השתמש ביסודות מהם, בשילוב עם יסודות ממשנתו של אמיל דורקהיים, כדי לבנות גישה סוציולוגית חדשה - הפונקציונליזם. פארסונס הדגיש אצל ובר את האלמנטים ההסכמיים ואת חשיבותה של התרבות, והתייחס פחות לאלמנטים של הקונפליקט בתורתו של ובר.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 הפך הפונקציונליזם לגישה המובילה בסוציולוגיה האמריקאית בפרט והעולמית בכלל, ובעקבותיו גם פרשנות זו של ובר. עם זאת, בשנות ה-70 החלה התנגדות לגישה זו. מתנגדים אלו קראו לעצמם נאו ובריאנים, והשתמשו באלמנטים אחרים בתורתו של ובר, במיוחד באלמנטים של הקונפליקט, תוך שילוב של משנתו עם זו של קרל מרקס.
