מרטין בורמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרטין בורמן - (17 ביוני 1900 - 2 במאי 1945) מראשי המשטר הנאצי בגרמניה. מזכירו האישי של אדולף היטלר.
בורמן נולד בעיירה ווגלבן בגרמניה. בנו של עובד דואר מן המעמד הבינוני, נשר בורמן מן הלימודים על מנת לעבוד בחווה חקלאית במקלנבורג. במלחמת העולם הראשונה שירת זמן קצר, ולאחר מכן הצטרף לארגון הפרייקורפס במקלנבורג. ארגון זה היה מיליציה ימנית קיצונית אשר פעלה בכח כנגד מועצות הפועלים שקמו בגרמניה לאחר המלחמה, ואחראית למעשי רצח רבים, וביניהן רצח רוזה לוכסמבורג ודיכויה האלים של התקוממות הספרטקיסטים ב 1919.
בחודש מרץ 1924 נדון בורמן לשנה מאסר על השתתפותו (לצד ידידו רודולף פרנץ הס, שיהפוך בעתיד למפקד מחנה ההשמדה אושוויץ) ברצח פוליטי, על רקע הכיבוש הצרפתי של חבל הרוהר.
לאחר שחרורו הצטרף בורמן למפלגה הנאצית בחבל תורינגיה, ולמרות העדרם הבולט של כישורים, ומנהגו הגס והברוטלי, הפך למזכיר העיתונות של המפלגה במחוז, ולאחר מכן מנהל העסקים שלה, בשנת 1928. בנובמבר 1933 נבחר לרייכסטאג. מיולי 1933, ועד אוקטובר 1941 שימש בורמן כמזכירו האישי של רודולף הס.
הס היה בין הנאיבים שבמנהיגים הנאצים, וכפי הנראה אדם מאוד לא יציב מבחינה נפשית. לאחר שראה עצמו נדחק על ידי בעלי שררה כהיינריך הימלר והרמן גרינג החליט הס במאי 1941 לצאת ביזמה דרמטית, ולטוס לאנגליה על מנת לנהל שם שיחות שלום, לאחר כיבוש צרפת, והבליץ, מתקפות הטרור של המפציצים על ערי אנגליה. יזמה זו נכשלה, שכן האנגלים סירבו לדבר עמו, וכלאו אותו עד יומו האחרון.
בורמן, מצידו, ניצל הזדמנות זו על מנת לקבל את כל תפקידיו של הס, ובמיוחד את ראשות "לשכת המפלגה". במסגרת זו היה לבורמן כח מכריע כלפי היטלר עצמו. הוא שהיה אחראי על "קרן אדולף היטלר" במסגרתה היו תעשיינים עשירים תורמים כספים באופן אישי להיטלר. הוא שניהל את יומנו של היטלר, וקבע את סדר היום שלו ואת פגישותיו. במשטר דיקטטורי, בו יקום או ייפול דבר על פי גחמתו של ה"פיהרר" הייתה זו עמדת כוח משמעותית. בורמן קבע למעשה מה ידע היטלר, ומה לא ידע. מיהו שיזכה לפגוש את היטלר ולפרוש בפניו את השקפותיו, ומיהו שלא יזכה לכך. חצרו של היטלר הייתה חצר ביזנטית, שבה ניתנו סמכויות במקביל ולפי גחמה, ותפקידו של בורמן הפך אותו לבעל עוצמה השנייה לזו של היטלר.
בחורף 1942 החליטו בורמן, הגנרל וילהלם קייטל והנס לאמרס שהיה מזכיר המדינה, כי רק שלושתם רשאים להגיש להיטלר מסמכים לחתימה. הסדר זה, שקיבל את ברכתו של היטלר, הופר עד מהרה. אנשי הצי והלופטוואפה סירבו לקבל את מרותו של קייטל בעניין זה, ואילו לאמרס, נאלץ להכנע לרצונו של בורמן, ולמסור לו חלק מסמכויותיו. כך אירע כי בכל עניין אזרחי, היחיד שהיה מסוגל להחתים את היטלר על מסמך כלשהו היה בורמן. בדרך זו היה מסוגל בורמן להחתים את היטלר על מסמכים בעלי חשיבות עצומה, כשהוא מסתיר אותם בין שאר עניינים בעלי חשיבות פחותה. כך החתים אותו, ב12 באפריל 1943 על מסמך שבו הוענק לו מינוי של "מזכיר הפיהרר" והעניק לו סמכויות מפליגות.
בורמן נמנה עם האחראים הראשיים לשואה. בועידת ואנזה שהתקיימה ב20 בינואר 1942 נכח נציגו האישי, אס אס אוברפיהרר גרהרד קלופפר, שהיה מנהל לשכת המפלגה. לא רק שבורמן ידע על השמדת היהודים, אלא שהיה לו בה עניין, והוא פעל לקידומה במסגרת תפקידיו.
בורמן היה בעל תפקיד מפתח בפשעי המלחמה של הנאצים כנגד עמים רבים, ולא רק כנגד היהודים. ב 16 ביולי 1941 השתתף בורמן בפגישה עם היטלר בה נדונו האמצעים שיינקטו כנגד האוכלוסייה האזרחית ברוסיה - שיעבוד, עבודת כפייה, רצח עם וניצול.
בורמן היה בין נאמניו האחרונים של היטלר שנשארו עמו בבונקר בברלין עד התאבדותו, והיה בין העדים החתומים על תעודת נישואיו של היטלר לאווה בראון ביום מותו. עם התאבדותו של היטלר ניסה בורמן להשאיר את השליטה בעניינים בידיו. כאשר הודיע לגרוס אדמירל קרל דניץ על מינויו כיורשו של היטלר, על פי צוואתו של היטלר, לא הודיע לו באותה הזדמנות על מותו של היטלר וכי הצוואה נכנסה לפועל. לאחר מכן ניסה לנהל משא ומתן עם נציגי הצבא האדום, אך משמשא ומתן זה נכשל, עזב בורמן את הבונקר ב30 באפריל 1945 ביחד עם איש האס.אס. ד"ר לודוויג שטומפפגר. איש מהם לא נראה עוד בחיים. ישנן גירסאות שונות באשר למהלך האירועים, וישנם מספר אנשים שטענו כי ראו את בורמן מת אם מפגיעת פגז טנק רוסי, ואם מבליעת רעל.
בורמן נדון למוות בהיעדרו במשפטי נירנברג באוקטובר 1946, על אף שסניגורו טען (וללא הצלחה) כי לא ניתן לשפוט אותו מכיוון שהוא כבר מת.
מדי פעם נטען כי נראה בחיים במקומות שונים בדרום אמריקה ובאירופה. שמועות טענו כי הוא עבר ניתוח פלסטי בלתי מוצלח שהשחית את פניו.
זוג שלדים שנמצאו ליד לשכת הרייך הישנה בעת עבודות בניה בברלין בשנת 1972 זוהו כבורמן ושטומפפגר. בדיקת DNA שנערכה בשלד אישרה כי זהו שלדו של בורמן.
בורמן היה נשוי לגרדה בוך (בתו של ראש בית הדין של המפלגה, ולטר בוך) ולזוג היו עשרה ילדים.
