ועידת ואנזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ועידת ואנזה היא התכנסות נציגים מכל משרדי הממשל הנאצי, שהתקיימה ב-20 בינואר 1942 ב"ווילה ואנזה" שברחוב Am Grossen Wannsee בברלין. בוועידת ואנזה התקבלה ההחלטה על צורת יישום הפתרון הסופי - התוכנית להשמדת יהודי אירופה, שתוצאתה היא השואה.

וילה ואנזה, הבניין בו התנהלה הוועידה

[עריכה] הרקע לוועידה

מכתב גרינג

השמדת יהודים על ידי הנאצים התבצעה כבר קודם לוועידת ואנזה. עם פלישת גרמניה לברית המועצות התבצע רצח המוני של יהודים על ידי עוצבות המבצע המיוחדות (איינזצגרופן) של המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA) שבראשו עמד ריינהרד היידריך. ב-31 ביולי 1941 הגיש היידריך להרמן גרינג מסמך לחתימה. המסמך מינה את היידריך לאחראי על ביצוע הפתרון הסופי לבעיית כל יהודי אירופה. הרמן גרינג היה במקום השני (יש כאלה הסוברים כי גרינג היה במקום השלישי ולו קדם היינריך הימלר, הזכור בעיקר כראש ה-אס אס אך לקראת סוף המלחמה קיבל יותר ויותר סמכויות מהיטלר) בסולם הפיקוד של המפלגה הנאצית ומונה על ידי אדולף היטלר להיות אחראי לכל הפעילות האנטי-יהודית. היידריך השתמש במסמך החתום בתכתובת עם שאר המשרדים בממשל הנאצי ללגיטימציה של מעשי הרצח שבוצעו על ידי היחידות שבפיקודו, ולהדגשת תפקידו כאחראי על ביצוע הפתרון הסופי. עותק מהמסמך נשלח יחד עם ההזמנות לוועידת ואנזה, ואחריה הם הופצו לכל הרמות הפיקודיות של ה-אס אס.

ב-29 בנובמבר 1941 שלח היידריך באמצעות מחלקה IV B 4 ב-אס אס (המחלקה שבראשה עמד אדולף אייכמן ואשר טיפלה ביהודים) הזמנה לוועידה בנושא הפתרון הסופי לקבוצה של אישים מה-אס אס, המפלגה הנאצית והמשרדים השונים הקשורים בנושא. הוועידה נקבעה תחילה ל-9 בדצמבר 1941 ואחר כך הוזזה ל-20 בינואר 1942. היידריך היה מעוניין באווירה שתקל עליו לקבל החלטות ולפיכך בחר בבית ההארחה שבווילה ואנזה. האורחים הוזמנו קודם לארוחת בוקר בשעה 9, והדיונים עצמם היו עתידים להתחיל בשעה 12.

[עריכה] מהלך הוועידה

חדר האוכל שבו נערכו הדיונים

על פי הזמנתו של היידריך, התכנסו ארבעה עשר נציגים בכירים מה-אס אס, המפלגה הנאצית, ומשרדי ממשלה שונים. הנושא היה "הפתרון הסופי (בגרמנית Endlösung) של הבעיה היהודית". המשתתפים היו בכירים בדרג הביצועי-מנהלי. הם לא היו מקבלי ההחלטות, ולא ראשי המדינה הגרמנית. ההחלטה כבר התקבלה, והדיון נועד לתאם דרכי-ביצוע. היידריך רצה להשיג שתי מטרות בוועידה: לקבל הכרה במעמדו כאחראי ראשי בנושא גירוש יהודי אירופה (קרי, השמדתם) ובנוסף לשתף את משרדי הממשלה והמפלגה בבצוע הרצח המתוכנן. המשתתפים הבטיחו את שיתוף הפעולה המלא של המשרדים והמחלקות בראשם עמדו. ובעשותם כך, הפכו את כל הנהגת המשטר לשותפה לפשע.

המשתתפים דנו בנושאים מיוחדים בלבד. החשוב שבהם היה שאלת "בני התערובת" אנשים שלהם הורה נוצרי והורה יהודי או סב יהודי, כמו גם נישואי תערובת יהודי-נוצרי. האם גם אותם יש לכלול בגירוש. לא נתקבלה החלטה בנושא והוא נדחה לכינוסים עתידיים.

אדולף אייכמן ערך את פרוטוקול הישיבה ועל פיו היידריך אמר למשתתפים כי על בסיס "אישור קודם" שניתן על ידי היטלר, יש להתחיל מייד בגירוש כל יהודי אירופה למזרח אירופה. הפרוטוקול אינו מדבר בגלוי על השמדה אלא על "עבודת כפיה שבה יש לקוות ימותו הרוב", אבל רומז שאסור להשאיר בחיים את הנותרים משום שיהוו גרעין להתחדשות. הפרוטוקול שוכפל לכל המשתתפים, והם השמידו את העותקים שבידיהם לקראת סוף המלחמה. אף על פי כן נמצא עותק בארכיון משרד החוץ בשנת 1947 משום שבעליו היה כלוא בסוף המלחמה (ראו להלן).

[עריכה] תמצית הפרוטוקול

מספרי היהודים בארצות השונות ע"פ הוועידה.

הוועידה היא דיון משותף מוקדם בין כל הגורמים לגבי התוכנית לפתרון הסופי למען תיאום קווי הפעולה. האחריות העליונה נמצאת בידי הימלר.

היידריך סקר בקצרה את המדיניות הנאצית עד אז: המרכיבים העיקריים היו דחיקת היהודים מתחומי החיים ומרחב המחיה של העם הגרמני. לביצוע שאיפות אלו הוחשה ההגירה של היהודים מהרייך. לשם כך הוקמה ב-1939 הלשכה המרכזית להגירת יהודים על ידי גרינג בפיקוד היידריך שתפקידיה להכין, לכוון ולהחיש את ההגירה. המשימה נועדה לטהר מיהודים את מרחב המחייה על בסיס חוקי. המגרעות היו ברורות, אך בהעדר אלטרנטיבות השלימו עמן.

הוצגו הבעיות הטכניות שבפעולות ההגירה – קשיים כספיים, חוסר מקום באוניות, צמצום קבלת יהודים של מדינות שונות. הוצגו מספרי המהגרים היהודים שעזבו (סה"כ 537,000). נאמר שמימון ההגירה נעשה על ידי יהודים או הארגונים הפוליטיים שלהם, והדבר פורט. כמו-כן נאמר שהימלר אסר את ההגירה היהודית לאור הסכנות שבכך בימי מלחמה, והאפשרויות במזרח.

מוצג הפתרון החדש במקום ההגירה - פינוי היהודים למזרח (זהו למעשה שם קוד להשמדה), "לאחר הסכמה מוקדמת מתאימה של הפיהרר". מדובר על 11 מיליון יהודים בארצותיהן השונות ומצורפת סקירה מספרית לפי ארצות, כולל ארצות שטרם נכבשו על ידי הנאצים. בסקירה נראים גם 200 יהודי אלבניה, שגם הם להשמדה. זה מראה את הטוטאליות שבפתרון הסופי "עד היהודי האחרון..." יש לגייס את היהודים לעבודה במזרח. במהלך העבודה יתרחש "תהליך התמעטות טבעי" שבסופו יישארו החזקים שלהם "יינתן טיפול מתאים". "תוך כדי הביצוע המעשי של הפתרון הסופי, אירופה תיסרק ממערב למזרח. יש להתחיל בשטח הרייך". היהודים יפונו ברכבות לגטאות-מעבר, ומשם למזרח.

חוקי נירנברג ישמשו חלקית כבסיס לתהליך הפתרון הסופי, אך יש לפתור את שאלת נישואי התערובת ובני התערובת. מרבית בני התערובת מדרגה ראשונה ייחשבו כיהודים, ויטופלו בהתאם. השאר יעוקרו ולאחר מכן יהיו חופשיים מהגבלות. פינוי יהודים המועסקים במפעלים החיוניים למאמץ המלחמתי הוא בלתי אפשרי כל עוד אין להם תחליף, כך שהוא לא יתבצע. נאמר שהגנרלגוברנמן (פולין הכבושה) רוצה שהפתרון הסופי יתחיל בו ובמהירות גדולה, מכמה נימוקים - אין בעיית הובלה, רוב היהודים אינם מתאימים לעבודה, היהודים הם סכנה בתור נושאי מגפות, היהודים גורמים לנזק כלכלי (על ידי מסחרם בשוק השחור).

[עריכה] תוצאות הוועידה

ב-31 בינואר 1942 שלח אדולף אייכמן מכתבים דחופים לכל דרגי הפיקוד של המשטרה, המשטרה החשאית ושירות הביטחון (SD), ובהם הוראות להכין את גירוש יהודי גרמניה, אוסטריה והשטחים הכבושים בצ'כיה. אייכמן פירט בדקדקנות את סוגי האנשים שיש לגרש, ואלו מקרים נחשבים יוצאי דופן. עם ביצוע הוראות אלו המבוססות על הדיונים שהתנהלו בוועידת ואנזה, החל הגירוש השיטתי והשמדת העם של יהודי אירופה.

[עריכה] הקמת מחנות השמדה והפעלתם

בראשיתם שימשו מחנות הריכוז למעצרם של מתנגדי המשטר הנאצי, ועמם יהודים רבים, שנאסרו במסגרת המדיניות הנאצית האנטי-יהודית. עם פרוץ המלחמה הוקמו מחנות ריכוז נוספים, ובהם נכלאו מיליוני יהודים. בפולין הוקמו 300 מחנות עבודה ליהודים בלבד, במטרה לנצל את כוח עבודתם ועל מנת להחיש את מותם. קצת לפני הוועידה הוקם מחנה ההשמדה הראשון ואחריו הוקמו חמישה מחנות נוספים - כולם על אדמת פולין וכולם מיועדים להשמדה תעשייתית של בני אדם.

[עריכה] חיסול הגטאות (אקציה)

החל מאביב 1942 החלו הנאצים בחיסול הגטאות, ויושביהם היהודים נשלחו למחנות ריכוז או למחנות השמדה. חיסול הגטאות נעשה באמצעות "אקציה", קרי, פעולה שהגרמנים היו נוקטים בגטו לריכוז תושבי רובע כלשהו או קבוצת גיל אקראית, ושליחתם להשמדה ללא הודעה מוקדמת. באמצע 1942 קיבל החיסול קידום רציני והפך לפעולה מרוכזת בשם "מבצע ריינהארד". כך חיסלו הגרמנים את רוב גטאות פולין, ועד 1943 חוסלו כמעט כל הגטאות באירופה.

[עריכה] גירוש יהודים ממערב אירופה והשמדתם

עד ועידת ואנזה היה מצבם של יהודי מערב אירופה טוב מזה של יהודי מזרח אירופה. רובם לא כונסו לגטאות, אם כי נערך רישום מדויק של מיקומם לצורך גירוש בעתיד. מעטים בלבד גויסו לעבודות כפייה. בקיץ 1942, בהתאם להחלטות ועידת ואנזה, גורשו יהודי מערב אירופה אף הם למזרח היבשת להשמדה.

[עריכה] המשתתפים בוועידה וגורלם

ריינהרד היידריך

יוזף בילר סגנו של הנס פרנק, שליט פולין הכבושה. נשפט ונתלה על ידי הפולנים ב-1948.
אדולף אייכמן ראש משרד IV B 4 ב-אס אס (עניינים יהודיים וגירושים) אחראי למשלוח הוראות הגירוש וניהל אישית את גירוש יהודי הונגריה לאושוויץ. ברח אחרי המלחמה לארגנטינה, נתגלה ונחטף על ידי המוסד, נשפט בישראל, והוצא להורג בשנת 1962. (ראו גם משפט אייכמן)
רולנד פרייזלר נציג משרד המשפטים של הרייך (המשרד האחראי לחוקי נירנברג) אחראי למותם במשפטי ראווה של אלפי אנשים. נהרג בהפצצת ברלין ב-3 בפברואר 1945.
ריינהרד היידריך ראש המשרד הראשי לבטחון הרייך (RSHA) שכלל את הגסטפו וה-SD. אחראי לגירוש והשמדת יהודי מזרח אירופה. נפצע קשה בנסיון חיסול על ידי לוחמי מחתרת צ'כים בפראג ב-27 במאי 1942 ומת מפצעיו ב-4 ביוני 1942.
אוטו הופמן ראש המשרד הראשי לענייני גזע והתיישבות של ה-אס אס. אחראי לביצוע תוכניות גרמניזציה - הפיכת שטחים ל"גרמנים" על ידי גירוש (והשמדת) האוכלוסייה המקומית ה"נחותה" ויישוב גרמנים במקומה. בוועידת ואנזה הופמן דרש בתוקף לעקר את כל בני התערובת. נשפט ב-1948 ל-25 שנות מאסר בגין פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. קבל חנינה ב-1954 ושימש כמזכיר בווירטמברג עד מותו בשנת 1982.
ד"ר גרהרד קלופפר מזכיר קבוע בהנהגת המפלגה הנאצית. סגנו של מרטין בורמן. בין השאר עסק בהלאמת רכוש יהודי. נכלא עם סיום המלחמה ושוחרר ממאסר ב-1949 . שימש כיועץ מס וכעו"ד באולם. החקירה בענינו עקב השתתפותו בוועידת ואנזה על ידי התובע באולם הופסקה ב-1962. מת ב-1987.
וילהלם קריצינגר סגנו של לאמארס בממשל הרייך. בין השאר עסק בחקיקה ששללה אזרחות מיהודי גרמניה וזכות להשתמש בבתי המשפט שלה. נכלא מייד עם תום המלחמה הודה בהשתתפות בוועידה והעיד על אופיה הנפשע. שוחרר בשל בריאות לקויה. מת ב-1947.
ד"ר רודולף לאנגה מפקד משטרת המדינה. ומפקד "איינזצגרופה A”. אחראי לרציחת 60,000 יהודי לטביה ויהודים שהוגלו ללטביה. לאנגה פיקד בעצמו על פעולות הרצח בפרברי ריגה. בוועידת ואנזה הוא היה "בעל הניסיון" ברצח המוני. התאבד בפוזנן בפברואר 1945.
ד"ר גיאורג ליברנד מזכיר במשרד הרייך לשטחים הכבושים במזרח. נכלא ב-1945 ושוחרר ממעצר ב-1949 מת ב-1982.
מרטין לותר תת שר במשרד החוץ. אחראי לקשרים עם ה-אס אס. ארגן את ההכנות הדיפלומטיות לגירוש היהודים מארצות כבושות ומבנות הברית. בוועידת ואנזה הציע לוותר על גירוש יהודים ממדינות הצפון בשל מספרם הנמוך באוכלוסייה לעומת ההתנגדות שתקום ולהתרכז בדרום מזרח ומערב אירופה. נאסר בשל נסיונו לסלק את יואכים פון ריבנטרופ שר החוץ הנאצי. ושוחרר על ידי הצבא האדום. מת חודש אחר כך בברלין.
ד"ר אלפרד מאייר מזכיר במשרד הרייך לשטחים הכבושים במזרח. הוזמן לוועידה משום שמשרדו חלש על האזורים ברוסיה שבה כבר בוצעו רציחות המוניות. דרש לטפל בבני התערובת כמו ביהודים. התאבד במאי 1945.
היינריך מילר מפקד הגסטפו. אחראי על הפקודות שנשלחו לאיינזצגרופן. עקבותיו נעלמו במאי 1945.
אריך ניומן משרד התכנון הכלכלי. ייצג בוועידה את משרדי הכלכלה, העבודה, המזון, התחבורה והתחמושת. כמזכיר תחת גרינג דאג להשפעת הגירושים על כלכלת המלחמה של גרמניה. דרש לדחות גירוש יהודים שהועסקו בחברות חיוניות למאמץ המלחמתי. נכלא ב-1945 ושוחרר בשל בריאות לקויה ב-1948 ומת זמן קצר לאחר מכן.
ד"ר אברהרד שוינגרט מפקד המשטרה החשאית בפולין הכבושה. אחראי למותם של 4,000 יהודים במזרח פולין. בוועידה ייצג ניסיון ברצח המוני. נידון למוות בשל רצח שבוי מלחמה על ידי הבריטים ונתלה ב-1946.
ד"ר וילהלם סטוקארט משרד הפנים. אחראי על חוקי גזע. בוועידה הציע עיקור לבני התערובת. נשפט אחרי המלחמה לשלוש שנות מאסר. מת בתאונת דרכים ב-1953.

[עריכה] תולדות הבניין

אגם ואנזה הגדול (Grosser Wannsee) שלחופו שוכנת הווילה בה נערכה הוועידה, נמצא דרומית מערבית לברלין. האגם משמש עד היום את הברלינאים כאתר נופש וספורט. על שפת האגם לאורך הרחוב הנושא את שמו נבנו על ידי עשירי העיר ווילות ששמשו בעיקר לסופי שבוע.

[עריכה] הבניין עד הוועידה

הווילה והגן נבנו בשנים 1915-1914 עבור איש העסקים ארנסט מרליה. בשנת 1921 מרליה מכר את האחוזה לפרידריך מינו, מנכ"ל הקונצרן התעשייתי סטינס. בשנת 1923, שנת משבר קשה (אינפלציה, כיבוש חבל הרוהר על ידי הצרפתים), הציע מינו למטכ"ל הגרמני שיתוף פעולה כשר בממשלה בעלת אופי רודני שתחליף את רפובליקת ויימר. פגישות חשאיות עם הקושרים התקיימו בווילה ואנזה.

בין השנים 1924-1938, כחבר בדירקטוריון של מפעלי הגז של ברלין בצע מינו מעילה בסכום של 12 מיליון מרקים. הוא נאסר בשל כך בשנת 1940, ובזמן המאסר מכר את האחוזה ל"קרן נורדהאב" שניהלה את הנכסים של שרות הבטחון של האס אס, ה-אס דה.

משנת 1939 ה-אס דה (SD) התמזג עם הגסטפו על מנת ליצור את "המשרד הראשי לביטחון הרייך" (RSHA). מנהיגי ה-אס דה והגסטפו היו מעתה הבעלים החדשים של הווילה והם הפכו אותה לבית הארחה, קזינו ומשכן לוועידות.

בשנים 1943-1940 טיפלו בגנים עובדי כפיה יהודים, עד אשר ב27 בפברואר 1943 גורשו לאושוויץ.

[עריכה] גורל הבניין

הווילה שימשה כבית הארחה ל-SD עד 1945. בסוף המלחמה שימש הבניין תחילה את הצבא האדום ואחר כך את הצבא האמריקני. תקופה מסוימת היה הבניין ריק וכל הרהיטים בו נשדדו. בשנת 1947 הוקם בבניין מכון אוגוסט בבל של המפלגה הסוציאל דמוקרטית. משנת 1952 שימש הבניין כאכסניה לתלמידי בתי ספר מאזור ברלין. משנת 1988 החל שיפוץ הבניין והגנים לקראת הפיכת המקום לאתר הנצחה.

ההיסטוריון ולוחם החרות היהודי יוסף וולף ששרד את אושוויץ פרסם בגרמניה את התעוד המקיף הראשון על המשטר הנאצי. בשנת 1965 הוא הציע להקים מרכז לתיעוד בווילה. וולף זכה בתמיכה נרחבת, אבל הסנט בברלין לא היה מוכן לוותר על הבניין. וולף התאבד בשנת 1974, אבל רעיונותיו נקלטו ובשנות ה-80 קבל גרהרד שוננברנר מינוי מסנאט ברלין להכין את אתר ההנצחה והתערוכה הקבועה.

"אתר ההנצחה והחינוך בבית ועידת ואנזה" נפתח ב-1992 ביום השנה ה-50 לוועידה על "הפתרון הסופי לבעיה היהודית".

[עריכה] הבניין כיום

כיום הבניין מתפקד כמוזיאון, אתר הנצחה ומרכז תיעוד לשואה. הבניין והאנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו שליד שער ברנדנבורג הם האתרים החשובים ביותר בנושא השואה באזור ברלין. במוזיאון יש תערוכה קבועה המוקדשת לרדיפת היהודים ולשואה. התצוגה בנושא ועידת ואנזה מתקיימת באולם ששימש כחדר האוכל של הוילה ושבו התנהלה הוועידה. בנוסף יש בבניין ספרייה ומחלקת חינוך המארגנת סמינרים בנושא.

המוזיאון פתוח כל יום בין 10 בבוקר ל-6 בערב. וניתן להגיע אליו מברלין בקו הרכבת S1 או S7 עד תחנת Wannsee, ומשם באוטובוס מספר 114 עד תחנת "Haus der Wannsee-Konferenz".