מרטינה נברטילובה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרטינה נברטילובה (Martina Navrátilová, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) ) היא אחת מהטניסאיות הטובות ביותר בהיסטוריה, שהחלה להשתתף בתחרויות בשנות ה-70 ונכון להיום (שנת 2006) היא עדיין שחקנית פעילה בסבב ה-WTA. נברטילובה ייצגה את מולדתה צ'כוסלובקיה ולאחר מכן את ארצות הברית אליה ערקה ב-1975. היא דורגה במקום הראשון בעולם ומחזיקה בשיאים רבים של טניס הנשים, ובראשם זכייתה ב-167 טורנירים ליחידות, יותר מכל אישה אחרת.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית דרכה בענף
נברטילובה נולדה בפראג, צ'כוסלובקיה (לשעבר) ב-18 באוקטובר, 1956. נברטילובה התחילה את אימוניה בטניס על משטח החימר האיטי והייתה נערה שמנמנה, חסרת כושר. את כל זה נברטילובה שינתה במשך השנים - המשחק שלה הפך התקפי, אוליי האגרסיבי ביותר מבין כל הטניסאיות בהיסטורייה, דשא הפך למשטח החביב עליה והיא הפכה את הכושר המפלצתי שלה לסמל המסחרי שלה. את היריבות שלה בת 16 השנים עם כריס אוורט פתחה נברטילובה ב-1973, כשהיא בת 17. באותה השנה היא העפילה לרבע הגמר באליפות צרפת כטניסאית אלמונית למדיי, והפתיעה בעשותה כן עם משחק הסרב\וולי האגרסיבי שלה, שנחשב ללא אורתודוכסי על החימר.
[עריכה] ציוני דרך בקריירה
באותה העונה, 1973, נברטילובה זכתה בתואר הראשון שלה בפילזן. תואר זה היה הראשון שלה ביחידים מבין מאה שישים ושמונה (168) תארים שצברה במהלך הקריירה - מספר כמעט בלתי נתפס, שהסיכוי שאי פעם יושווה נראה אפסי. נברטילובה נכנסה לארבעת הראשונות בדירוג העולמי ב-1975 - ולא ירדה למיקום נמוך יותר ממס' 4 עד 1991 - 17 שנים ברצף. את תואר הגראנד סלאם הראשון שלה מרטינה גרפה במפתיע בצרפת (1974), בטורניר הזוגות המעורבים לצד איוואן מולינה. את תואר הגראנד סלאם הראשון שלה ביחידים, נברטילובה לקחה בטורניר שיהפך לטורניר הדגל של הקריירה שלה - וימבלדון. במגרש המרכזי ב-1978, נברטילובה ניצחה את אוורט 6-2 4-6 5-7 ובכתה מאושר כשקיבלה את הפרס מידי הדוכסית מקנט. בנקודה זו, נברטילובה לא ראתה את ההורים שלה או את אחותה מזה שלוש שנים, כשהיגרה לארצות הברית בבריחה מהשלטונות הקומוניסטיים של צ'כוסלובקיה.
נברטילובה ואוורט נאבקו על בכורת הדירוג ועל השליטה בענף במשך שנים - החל מ-1978 ועד 1981 השליטה החליפה ידיים כל מספר חודשים, ורק מספר טניסאיות מובחרות הצליחו בכלל להתחרות בנברטילובה ואוורט - טרייסי אוסטין, הנה מנדליקובה ואיווֹן גולאגונג הצליחו לגנוב מספר תארים לשתי הגדולות. החל מ-1982, נברטילובה "לחצה על דוושת הגז" ועברה שלוש שנים מושלמות מבחינת הטניס שלה - ב-1983 היא עברה את העונה המוצלחת ביותר של טניסאית בעידן הפתוח כשהיא מנצחת שמונים ושניים (82) משחקים ומפסידה רק אחד - לקאת'י הורוואט האמריקנית בגראנד סלאם הראשון (בימים אלו השני) של השנה - ברולאן גארוס. אף אחד לא הרגיש את גודל ההישג באותו הרגע, אבל אם נברטילובה הייתה מנצחת את המשחק וממשיכה לנהל את השנה כפי שהיא ניהלה מאותו הרגע, היא הייתה עשוייה לזכות בהישג שחמק ממנה - זכייה בכל ארבעת הטורנירים הגדולים בטניס באותה העונה (ה"גראנד סלאם"). שיא העונה מבחינת נברטילובה היה עשוי להיות באליפות ארצות הברית הפתוחה ובוימבלדון, שם היא הפסידה רק עשרים (20) ועשרים וחמישה (25) משחקונים (בהתאמה) במהלך כל הטורנירים! בשני הגמרים, כמובן, היא העיפה הצידה את אוורט, שלא יכלה לנברטילובה באותו הזמן.
ב-1984 נברטילובה עברה שנה נפלאה נוספת, בה היה נראה כאילו סוף סוף אישה נוספת תזכה בגראנד סלאם, בפעם הראשונה מאז מרגרט סמית'-קורט ב-1970. נברטילובה ניצחה את שלושת טורנירי הגראנד סלאם הראשונים של העונה - צרפת, ווימבלדון וארצות הברית, כולם עם ניצחון על אוורט בגמר, כמובן.
נברטילובה הגיעה לחצי הגמר של הטורניר האחרון בשנה, אליפות אוסטרליה, עם רקורד מדהים של שבעים וארבעה ניצחונות ורק הפסד אחד. הלנה סוקובה, ששימשה כבול-גירל (Ball Girl) בטורניר בו מרטינה שיחקה מספר שנים לפני המפגש, ניצחה את נברטילובה 1-6 6-3 7-5 ומנעה מעולם הטניס את ה"גראנד סלאם". אגב, הפסד זה קטע בין השאר רצף מדהים של שש זכיות רצופות בטורנירי גראנד סלאם יחידים - ב-1983 היא זכתה בוימבלדון, ארצות הברית ואוסטרליה, וב-1984 בצרפת, וימבלדון וארצות הברית.
נברטילובה איבדה ב-1985 את המקום הראשון בעולם לאחר 156 שבועות ברציפות - לאוורט, כמובן - אבל השיגה אותו חזרה עד סוף העונה וסיימה עונה נוספת במקום הראשון בעולם. ב-1986 לא התקיים טורניר באוסטרליה, אבל נברטילובה זכתה בשניים מתוך שלושת הגראנד סלאמים שכן שוחקו (אוורט זכתה בצרפת). 1987 הייתה השנה שסימנה את סוף האימפריה - שטפי גראף, הגרמנייה הצעירה, זכתה ב-75 מתוך 77 המשחקים ששיחקה, ולמרות שנברטילובה זכתה גם בווימבלדון וגם באליפות ארצות הברית, גראף עלתה למקום הראשון בעולם, מקום שנברטילובה לא תזכה להעפיל אליו שוב (כאינדייווידואלית, בכל מקרה). נברטילובה, כפרס תנחומים, זכתה בכל שלוש התחרויות באליפות ארצות הברית - ביחידות, בזוגות עם פאם שרייבר ובזוגות מעורבים עם אמיליו סאנצ'ז.
ב-1988 ו-1989 נברטילובה נאלצה לשבת ולצפות בשטפי גראף שולטת בעולם הטניס, ואפילו מעזה לגנוב לנברטילובה את כתר ווימבלדון פעמיים ברצף. ב-1990 נברטילובה זכתה בתואר הגראנד סלאם הראשון שלה (ביחידות) מאז 1987, בווימבלדון כמובן. התואר בווימבלדון היה אבן הדרך אולי החשובה ביותר בקריירה של נברטילובה - היא זכתה עתה בתשעה תארים בווימבלדון (ביחידות) - אחד יותר מהלן וילס מודי, מחזיקת השיא הקודם. זה היה הכתר האחרון שלה בגראנד סלאם, אבל היא התנחמה בעוד חמישה תארים בזוגות לאחר מכן - מאוחר יותר באותה העונה בארצות הברית (עם פרננדז), בעוד שניים בזוגות הנשים ווימבלדון (93, 95), ובעוד שניים ב"קריירה השנייה" שלה (פירוט בהמשך).
נברטילובה נפרדה מהסבב (באופן רשמי, באותו הזמן) ב-1994, כשהיא מפסידה בסיבוב הראשון של אליפות הסבב לגבריאלה סבטיני 4-6 2-6. באותה העונה נברטילובה הגיעה לגמר ה-12 במספר שלה בווימבלדון, אבל הפסיד לקונצ'יטה מרטינז.
נברטילובה פתחה ב"קריירה השנייה" שלה בתחילת המאה ה-21, וכששאלו אותה "מדוע?", היא ענתה "מדוע לא?". היא זכתה באופן מדהים בטורניר הזוגות המעורבים באוסטרליה ב-2003 עם לאנדר פאס - מה שהשלים אוסף כמעט יחיד במינו (קורט והארט עשו את זה לפניה) של זכיות - נברטילובה זכתה בכל 12 טורנירי הגראנד סלאם השונים בהם יכלה לזכות - טורנירי היחידות, זוגות הנשים והזוגות המעורבים בכל ארבעת טורנירי הגראנד סלאם. היא זכתה כמו כן בווימבלדון מספר 20 שלה, גם עם פאס בזוגות המעורבים, כשהיא משווה את ההישג של בילי ג'ין קינג. אגב, קינג זכתה בוימבלדון מספר 20 שלה יחד עם נברטילובה בזוגות הנשים ב-1980. נברטילובה גם לקחה כרטיסים חופשיים למספר טורנירים במהלך 2003 ו-2004 - מנצחת את טטיאנה פאנובה (שדורגה 25 בעולם באותו הזמן) באיסטבורן 2003, את סאנטנגלו באיסטבורן 2004 ואת קטלינה קאסטאנו בוימבלדון 2004 - הניצחון ה-312 בקריירה שלה על משטח הדשא.
[עריכה] ההגירה
נברטילובה נולדה בצ'כוסלובקיה וחיה תחת המשטר הקומוניסטי שבה עד גיל 19. ב-1975, היא עזבה את צ'כוסלובקיה והיגרה לארצות הברית, בטענה שהיא לא יכולה להתאמן כראוי תחת המשטר הקומוניסטי, שהיא חיה בפחד ושהיא לא מקבלת את מלוא הכסף שמגיע לה על הזכיות שלה. שום מילה על הטניסאית לא פורסמה בכלי התקשורת בצ'כוסלובקיה עד 1978, כשהיא זכתה בוימבלדון בפעם הראשונה. היא השיגה אזרחות אמריקנית ב-1983. היא חזרה לצ'כוסלובקיה בפעם הראשונה ב-1985, כשזכתה בגביע פד שנערך בעיר הולדתה, פראג, כנגד המדינה ממנה היגרה. היא אומנם חזרה כגיבורה, אבל הביקור שלה עורר גל מבוכה בצמרת השלטון.
[עריכה] הישגים בולטים
זכייה באליפות אוסטרליה הפתוחה: יחידות 1981, 1983, 1985 ; זוגות 1980, 1982-1984 ; זוגות מעורבים 2003.
זכייה באליפות צרפת הפתוחה: יחידות 1982, 1984 ; זוגות 1975, 1982, 1984-1988 ; זוגות מעורבים 1974, 1985.
זכייה בוימבלדון: יחידות 1978-1979, 1982-1987, 1990 ; זוגות 1976, 1979, 1981-1984, 1986 ; זוגות מעורבים 1985, 1993, 1995.
זכייה באליפות ארצות הברית הפתוחה: יחידות 1983-1984, 1986-1987 ; זוגות 1977-1978, 1980, 1983-1984, 1986-1987, 1989-1990 ; זוגות מעורבים 1985, 1987.
זכייה בגביע פד: זכתה עם צ'כוסלובקיה ב-1975, עם ארצות הברית ב-1982, 1986, 1989.
נברטילובה נחשבת על ידי רבים לשחקנית הגדולה ביותר שאי פעם שיחקה את המשחק, ולא לחינם. השיא המדהים שלה של זכייה ב-167 טורנירי סבב הוא אחד הכבירים בהיסטוריה. נברטילובה אמנם לא הצליחה לזכות ב"גראנד סלאם" ביחידות, אבל זכתה בו בזוגות יחד עם פאם שרייבר ב-1984. כמו כן היא מדורגת במקום השני בהיסטוריה במספר כולל של תארי גראנד סלאם - היא מחזיקה 58 מהם, ושנייה רק ל-62 של מרגרט סמית'-קורט. נברטילובה זכתה ב-1448 משחקים בקריירה שלה והפסידה 221 (ביחידות בלבד! מתוך ה-221, שישה הפסדים הגיעו ב-2003 ו-2004, כשנברטילובה הייתה כמעט בת 50) - רקורד של 87% של ניצחונות בקריירה שנמשכה במהלך שלושים ושתיים שנים (והיד עוד נטוייה).
נברטילובה השפיעה רבות על המשחק גם בהישגים שלה על המגרש וגם מחוצה להם - היא לסבית מחוץ לארון ועשתה רבות כדי לחזק את הספורט הנשי בכלל ואת הטניס הנשי בפרט כשהיא מכניסה עצמה, כושר אימתני ואינטנסיביות שהיוותה תקדים למגרשים.
