עושר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עושר פירושו הון ורכוש רב. במשמעותו הבסיסית מתייחס העושר לאדם, ואדם עשיר הוא מי שלרשותו הון ורכוש רבים במידה ניכרת מהנדרש לקיומו. במשמעות רחבה יותר מתייחס המושג לקבוצה רחבה יותר של אנשים, כגון קהילה עשירה או תאגיד עשיר, ובמשמעות זו מדובר בקבוצה שעומדים לרשותה הון ורכוש רבים. בהשאלה משמש המושג לתיאורו של שפע, לא בהקשר של הון, למשל ציור עשיר בצבעים, צליל עשיר וכדומה.
תוכן עניינים |
[עריכה] איזהו עשיר
להבדיל מהקצה השני של הסקאלה, העוני, שלגביו נקבעו קריטריונים ברורים, כגון קו העוני, לקביעה מיהו עני, לא נקבעו קריטריונים כאלה לקביעה מיהו עשיר, והקביעה גמישה במידה מסוימת. מושגים אחדים נועדו להציג רמות כמותיות אחדות של עושר:
- מיליונר: אדם שהונו הכולל הגיע למיליון דולר (דולר הוא המטבע המקובל להתייחסות בינלאומית לעושר).
- מולטי-מיליונר: אדם שהונו כולל מיליונים רבים של דולרים. מרמה זו ואילך האדם נחשב לעשיר מופלג.
- מיליארדר: אדם שהונו הכולל הגיע למיליארד דולר.
כתב העת הכלכלי פורבס נוהג לפרסם מדי שנה דירוג של האנשים העשירים ביותר בעולם. בראש הרשימה שפורסמה במרץ 2007 ניצב, בשנה ה-13 ברציפות, ביל גייטס, עם הון של 56 מיליארד דולר. במקום השני ניצב וורן באפט, עם הון של 52 מיליארד דולר. היהודי העשיר ביותר, שלדון אדלסון, מופיע במקום השישי ברשימה, עם הון של 26.5 מיליארד דולר. הישראלי העשיר ביותר ברשימה הוא סטף ורטהיימר, שהונו 4.4 מיליארד דולר, ואחריו שרי אריסון, שהונה 4.3 מיליארד דולר, ולב לבייב, שהונו 4.1 מיליארד דולר.
חז"ל בחרו דרך אחרת להגדרת העושר, וקבעו: "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (פרקי אבות, ד, א).
אנשים מסוימים הפכו לסמל לעושר. בעברית קיים הביטוי "עשיר כקורח" על שמו של קורח המקראי, ו"רוטשילד", הוא הברון רוטשילד, מסמל עושר אף הוא. בארצות הברית היה השם "רוקפלר" (הוא ג'ון ד. רוקפלר) שם נרדף לעושר.
[עריכה] הדרך אל העושר
הדרכים העיקריות לצבירת עושר הן:
- השקעה כעצמאי או כבעל מניות בעסק משגשג, המעניק הכנסה גבוהה לבעליו.
- עבודה כשכיר במשרה בכירה במפעל משגשג, המשלם משכורות גבוהות במיוחד. בדרך כלל רק במשרת מנכ"ל או משנה למנכ"ל השכר מגיע לגבהים המבטיחים עושר רב לנושאי המשרה, אך חלוקת אופציות במפעלי היי-טק הפכה גם עובדים בכירים פחות לעשירים.
- קבלת ירושה מהורה עשיר הופכת את היורש לעשיר גם הוא.
- שליטה במדינה. בדרך זו זורם הכסף אל השליט הן מירושה (כאשר השלטון עובר מאב לבן במשך דורות) והן מהכנסותיה השוטפות של המדינה. אליזבת השנייה מלכת הממלכה המאוחדת היא דוגמה למלכה עשירה מאוד במדינה דמוקרטית באופיה, אף שעושרם של שליטים מקובל יותר בשלטון לא דמוקרטי. הסולטן של ברוניי, שהיא מדינה עשירה בנפט, עמד במשך שנים אחדות בראש רשימת עשירי העולם.
- זכייה בהגרלה: פעמים רבות הפרס הראשון בהגרלה מגיע לסכום של מיליונים רבים, כך שהזוכה בו הופך לאדם עשיר. הבטחת עושר הופיעה כבר בפרסום של מפעל הפיס בראשית ימיו: "פיס בכפר, פיס בעיר, פיס הופך עני לעשיר".
- פשע. אחד המניעים לעיסוק בפשע הינו תקווה להתעשרות מהירה וקלה. ארכי-פושעים כגון ראשי המאפיה והיאקוזה עשויים להתעשר ומצליחים לעתים בדרכים שונות "להלבין" את מקורות הונם.
[עריכה] סממני העושר
הונו של אדם עשוי להיות מושקע בדרכים שונות, העושות אותו סמוי מן העין, אך ישנם סממני עושר, המאפשרים לאדם עשיר להפגין את עושרו. אלה כוללים:
- מכוניות פאר: לצד המכוניות ה"עממיות" בהן עושים שימוש רוב האזרחים, ישנן מכוניות יוקרתיות, המיועדות לבעלי אמצעים. בין אם מכוניות שמיוצרות על ידי יצרנים שמתעסקים בייצור מכוניות פאר בלבד (למשל יצרנית רולס רויס הבריטית), ובין אם על ידי חברות גדולות יותר דוגמת טויוטה שמייצרות דגמים מפוארים, השמורים לבעלי ממון. מכוניות פאר פופולריות במיוחד ברחבי העולם הן: יגואר, מרצדס, לקסוס ו-BMW.
- מטוס מנהלים ויאכטה פרטית מפוארת הם אמצעי תחבורה המשמשים עשירים מופלגים.
- תכשיטים יקרים.
- בית מפואר ויקר.
[עריכה] תחושת העושר
תחושת העושר או אפקט העושר הוא מושג כלכלי המנסה להסביר את בחירתם של יחידים להוציא כסף לצריכה. על פי תאורית "ההכנסה הקבועה" של הכלכלן מילטון פרידמן היקף הצריכה אינו נובע ממצב הכלכלי הנוכחי של היחיד אלא מציפייתו להכנסה העתידית. תחושת העושר מגדילה את ציפייתו של האדם להכנסה ומכאן מגבירה את הצריכה. תהליך זה מביא לעתים להגברת הפעילות במשק כאשר להרבה אנשים קיימת תחושת עושר. תחושה זו מבוססת על עליה בערך הנכסים של היחיד - מניות בבורסה, ערך הדירות ונכסים אחרים. תופעה זו באה לידי ביטוי בתקופת "בועת האינטרנט" או "בועת הדוט-קום" בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, בה ערך המניות עלה ללא כל יחס לערך האמיתי של הנכסים ורבים חיו בהרגשה שהם בעלי הון רב, תופעה שהזינה את הצריכה, עד לקריסת המניות.
[עריכה] מיסוי העושר
עקרון בסיסי במיסוי הוא התחשבות ביכולתו של משלם המס לעמוד בתשלום זה. מבחינה זו, הטלת מס מוגדל על עשירים נחשבת כראויה מבחינה חברתית - להם ישנה היכולת לשלם מס זה. לעתים מוטלים מסים מיוחדים על פעילויות המאפיינות עושר, ולעתים מוטל מס מוגדל על עשירים. דוגמאות לכך:
- מס הכנסה הוא מס פרוגרסיבי, כלומר שיעור המס גדל עם עליית ההכנסות, כך שעד לסף מסוים ניתן פטור מלא ממס, ומהעשירים נגבה חלק ניכר מהכנסותיהן כמס.
- הטלת מס ירושה (או מס עיזבון) על ירושה שמוריש אדם שגובה עולה על סכום מסוים. מס זה מצמצם את העברת העושר מדור לדור. לעתים מלווה מס זה במס מתנות, שבה למנוע התחמקות מהמס סאמצעות העברת נכסים כמתנה בעת שהמוריש עודנו בחיים.
- מס רכוש, שגובהו נקבע לפי ערכם של נכסים עיקריים שבידי האדם, הוא מס המשולם בעיקר על ידי עשירים, ולעתים אף לו אופי פרוגרסיבי.
- מס מותרות, שהוא מס המוטל על מוצרי צריכה הנחשבים לנחלתם של העשירים בלבד.
השאלה עד כמה ראוי שיהיה גבוה נטל המס המוטל על עשירים נתונה בוויכוח ציבורי, ומדינות שונות, כמו גם ממשלות שונות, נבדלות בגישתן לשאלה זו. בישראל קבע שר האוצר, משה נסים, את הכלל "עיקר ממונו של אדם בידו", כלומר שראוי כי נטל המס יפחת ממחצית הכנסתו של אדם.
[עריכה] איזכורים תרבותיים
התרבות הקפיטליסטית סוגדת לעושר ורואה בו ערך מרכזי, כמו שמשקף למשל רעיון "החלום האמריקאי". בתרבות המערבית קיימות אינספור דוגמאות לגישה זו, החל מספרי הרפתקאות שתכליתן השגת אוצר (כמו אי המטמון), המשך ברומנים למשרתות שבהם הגיבורה נגאלת בזכות נישואיה לאיש עשיר, אופרות סבון (כמו "היפים והאמיצים") וטלנובלות המתרחשות באחוזות פאר, וכלה בתוכניות טלוויזיה שזכייה בהן תוביל להתעשרות המשתתפים (כמו "מי רוצה להיות מיליונר").
[עריכה] ראו גם
- חלוקת העושר
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עושר |
