פגז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה איננו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

פגז הוא קליע הנורה מתותח. כיום מקובל להגדיר תותח ככלי ירייה חם שהקליבר שלו הוא 20 מ"מ ומעלה. קליעים בקוטר קטן יותר משמשים במקלעים ובנשק אישי קל כחלק מ"כדור".

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 הפגזים הראשונים 3 אבק שריפה 4 שימוש יבשתי 4.1 מלחמת האזרחים האמריקנית 4.2 מלחמת העולם הראשונה 4.3 מלחמת העולם השניה 5 שימוש ימי 5.1 אוניות קו 5.2 אוניות מערכה 5.3 אוניות מודרניות 6 המצאת ראש קרב נפיץ 7 פגז מודרני 8 פגזים בעלי קוטר חריג 9 פגז אטומי 10 סוגי פגזים 10.1 נפיץ 10.2 חודר שריון 10.3 מטען חלול 10.4 נפיץ פלסטי 10.5 פגז מצרר 10.6 פגז כימי 10.7 פגזים לא קטלניים 10.7.1 פגז עשן 10.7.2 פגז תאורה 10.7.3 פגז נושא 11 ראו גם

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] הפגזים הראשונים

[עריכה] אבק שריפה

ערך מורחב – אבק שרפה

[עריכה] שימוש יבשתי

[עריכה] מלחמת האזרחים האמריקנית

[עריכה] מלחמת העולם הראשונה

[עריכה] מלחמת העולם השניה

[עריכה] שימוש ימי

[עריכה] אוניות קו

[עריכה] אוניות מערכה

[עריכה] אוניות מודרניות

[עריכה] המצאת ראש קרב נפיץ

[עריכה] פגז מודרני

[עריכה] פגזים בעלי קוטר חריג

[עריכה] פגז אטומי

[עריכה] סוגי פגזים

לכל הפגזים מבנה משותף ובר הבחנה. באופן גס ניתן לומר כי פגז דומה בצורתו לכדור רובה אך גדול ממנו במידותיו. פגז מורכב משני חלקים עיקריים - תרמיל המכיל חומר נפץ הודף וראש קרבי. ישנם פגזים ארטילרים שאינם בגדר תחמושת אחידה. בפגזים אלו, הפגז נפרד מחומר הנפץ ההודף המגיע במספר מטענים. לפני הירי מונחים מספר מטענים הודפים, לפי טווח הירי הנדרש.

מספר סוגי פגזים שיעודם הוא פגיעה בשריון, מעוצבים על פי דרישות אווירודינמיות או תפקודיות שונה המקנה להם צורה אחרת.

[עריכה] נפיץ

הסוג הנפוץ ביותר של פגזים. פגזים נפיצים מורכבים ממעטה פלדה המכיל חומר נפץ מרסק ומרעום. כאשר המרעום מפעיל את חומר הנפץ שבפגז, מתפוצץ מעטה הפלדה ומתפזר לרסיסים חדים ולוהטים הנעים במהירות גבוהה. מרבית הנזק נוצר עקב פגיעתם של הרסיסים ומיעוטו נגרם מהדף הפיצוץ. קביעת הפעלת המרעום יכולה להשתנות על פי הנסיבות כך שהפגז יתפוצץ עם פגיעתו בקרקע, בגובה נמוך מעל הקרקע (ליצירת מעטפת פגיעת רסיסים רחבה יותר) או לאחר שהפגז חדר את הקרקע (ליצירת אפקט הדף הרסני יותר לעמדות מחופרות או להקטנת מעטפת פיזור הרסיסים).

[עריכה] חודר שריון

פגזים חודרי שריון (ח"ש) מבוססים על ליבה דחוסה של חומר הנעה במהירות גבוהה. עם הפגיעה בשריון, התנע הגדול של הפגז מתרכז בנקודת הפגיעה וחודר את השריון.

על מנת שפגזי ח"ש יעמדו בעוצמת הפגיעה בשריון, נבנה חלקם הקדמי מחומר רך יחסית סופג את עוצמת הפגיעה הראשונית מבלי שליבת הפגז תתרסק. בנוסף, מעוצב החלק הקדמי של הפגז להשגת יעילות אווירודינמית. לעתים מכילה הליבה מעט חומר נפץ מרסק או חומר מצית לשם הגברת יעילות הפגיעה במטרה.

במרס 1944 נכנס לשימוש פיתוחו של הצבא הבריטי: פגזי ח"ש מצויידים במנעלים. כדי להגביר את יכולת החדירה של פגזי הח"ש הועלתה מהירות הלוע שלהם, בהתאם הועלתה קשיחות ליבות הפגזים שנבנו מחומרים דוגמת טונגסטן, אלא שמשקלו הרב של הטונגסטן לא איפשר פיתוח פגזים בקליבר מלא שכן הם היו כבדים מדי. את הבעיה פתר פיתוח המנעלים שאיפשרו ירי של פגזים צרי היקף מתותחים בעלי קוטר גדול. מנעלים עוטפים את ליבת הפגז ומשלימים את קוטרה לזה של התותח, עם היציאה מהתותח מתנתקים המנעלים הודות לגרר המוגבר שלהם וסחרור הפגז והפגז ממשיך במסלולו אל המטרה.

מבנה צר וארוך של פגז ח"ש מעלה את יכולת החדירה שלו, אלא שפגז לו יחס אורך לקוטר הגדול מעשר (ואף יחס קטן יותר בחומרים דחוסים) חסר יציבות במהלך מעופו. לשם כך נוספים בחלקם האחורי של פגזי ח"ש-מנעל סנפירים מייצבים המקנים לו צורה של חץ. סנפירים מייצבים נפוצים בפגזים חודרי שריון מודרנים שליבתם בנויה מסגסוגות טונגסטן או סגסוגות אורניום מדולל.

[עריכה] מטען חלול

ערך מורחב – מטען חלול

פגזים החמושים בראש קרבי מסוג מטען חלול משמשים כנשק חודר שריון. מטען חלול מורכב מקונוס נחושת שמאחוריו חומר נפץ מרסק. כאשר הפגז פוגע במטרה מתפוצץ חומר הנפץ לכיוון הקונוס, הנחושת מותכת והופכת לזרם מהיר בעל לחץ גבוה וטמפרטורה גבוהה. סילון הנחושת חודר את השריון ופוגע באנשים ובמערכות שמעבר לו.

שלא כמו חודרי שריון, פעולתם של פגזים חלולים אינה תלויה במהירות התנועה שלהם ולכן הם יפעלו ביעילות מכל טווח בהינתן שהם פגעו במטרתם. מטען חלול יעיל באם הוא מופעל במרחק מסוים ממטרתו, מכאן צורתם היחודית של פגזים אלו, הכוללת חרטום ארוך שבקצהו המרעום (ראו פיאט). התלות במרחק היעיל להפעלתו של המטען הופכת אותו לניתן לעצירה על ידי מיגון "כלוב" או מיגון ריאקטיבי.

[עריכה] נפיץ פלסטי

נפיץ פלסטי (לעתים מכונה בצה"ל בשם "מעיך") הינו פגז נגד טנקים נוסף המבוסס על חומר נפץ. את הפגז המציא הבריטי סר צ'ארלס דניסטון בורני (Sir Charles Dennistoun Burney) במהלך מלחמת העולם השנייה כפגז חודר ביצורים. הפגז מורכב ממעטפת דקה המכילה כמות גדולה של חומר נפץ פלסטי. כאשר הפגז פוגע במטרתו, חומר הנפץ נמעך על השריון מבלי שיתפוצץ. חלקיק שנייה לאחר מכן, מופעל המרעום שבחלקו המרוחק מהשריון של חומר הנפץ וגורם לפיצוץ המשלח גל הדף חזק דרך השריון. בצידו הפנימי של השריון, גורם גל ההדף להתנתקות של חלק מהשריון המכונה מיפצל, הנע במהירות תוך כדי גרימת נזק רב לאנשים ולמערכות הנמצאים מעבר לשריון, למעשה ללא צורך בחדירתו.

פגזי נפיץ פלסטי אינם מסוגלים לחדור שריון טנקים מודרני אך עדיין משמשים כנגד כלי רכב שמיגונם מועט וכן נחשבים כיעילים בהריסת מבני לבנים ובטון ובפגיעה בחיילים לא רכובים.

[עריכה] פגז מצרר

בדומה לפצצת מצרר, פגז ארטילרי (ובמידה מסוימת גם פגז טנק דוגמת רקפת) יכול לשמש להובלה ופיזור של תחמושות קטנות יותר כגון פצצונות נגד אדם, פצצונות נגד טנקים ומוקשים נגד אדם או טנקים. השימוש בפצצונות מעלה את יעילות הפגז שכן הוא מגדיל את אזור ההרג ואת הסיכוי לפגיעה ישירה ברק"ם ההכרחית להשמדתו. מרבית הצבאות המודרנים מחזיקים בפגזי מצרר כחלק מארסנל התחמושת שלהם.

פיזור מוקשים בעזרת ארטילריה מאפשר פיזור מהיר של שדות מוקשים בנתיבי ההתקדמות של האוייב, ללא סיכון של כוח אדם. מאידך, שדות מוקשים שפוזרו בצורה זאת אינם מאורגנים בתבנית מסוימת וכן מכילים כמות גדולה יחסית של מוקשים לא תקינים. פירוק שדה מוקשים שכזה הופך למורכב יותר מפירוק שדה מוקשים סטנדרטי.

[עריכה] פגז כימי

פגזים כימים הם אמצעי להובלה ופיזור חומרי לחימה כימיים (חל"כ). פגז כימי מכיל חל"כ וכמות קטנה של חומר נפץ מרסק שתפקידו לבקע את מעטפת הפגז ולפזר את החל"כ.

את החל"כ עשוי להחליף זרחן לבן. כמו פצצות זרחן גם פגזי זרחן משמשים להבערה, למיסוך ולסימון ופחות לשם פגיעה באוייב. למרות שפגזי זרחן תוארו כפגזים כימיים, השימושים הלא קטלניים בפגזים מונעים את הכללתם בקטגורית הנשק הכימי על ידי האו"ם.

[עריכה] פגזים לא קטלניים

ישנם פגזים שמטרתם אינה הריגה או השמדה. פגזים לא קטלניים מיועדים להשגת מטרות שונות בשדה קרב אך בכל זאת עשויים לגרום לנזקים אם בפגיעה ישירה (יכולה להיות קטלנית) ואם כתוצאת לוואי של פעולתם כגון שריפות.

[עריכה] פגז עשן

פגזי עשן מיועדים ליצירת מסכי עשן המסתירים מהאוייב פעולות או כוחות בשדה הקרב. פגזי עשן מכילים חומרים כימיים שונים המייצרים עשן החוסם את קרני האור הנראה ולעתים גם קרינה מתחום התת אדום למניעת זיהוי על ידי מכשירי חישה הרגישים לתחום זה.

פגזי זרחן לבן שלהם תכונות קטלניות מכונים לעתים פגזי עשן מתפוצץ.

[עריכה] פגז תאורה

פגזי תאורה משמשים לשטיפת אזורים באור. בפגזים אלו מרעום המפעיל את גוף התאורה בגובה מתוכנן ומצנח המאיט את קצב הנפילה של הפגז ומשהה את מקור התאורה ברום.

פגזי תאורה הבוערים בגובה פני הקרקע יכולים לגרום לשריפות.

[עריכה] פגז נושא

פגזים נושאים הם מעטי פגזים חלולים המצוידים במנגנון שפולט את תכולתם ברגע שחושב מראש. פגזים נושאים מכילים לרוב עלוני תעמולה אך יכולים לשאת כל דבר שיעמוד במגבלות משקל המקסימום של הפגז ובכוחות הפועלים על הפגז בעת הירי.

[עריכה] ראו גם

• ארטילריה