רכב קרבי משוריין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כלי רק"מ של צה"ל בחניון

טנק מרכבה סימן 3 - דוגמה לרכב קרבי משוריין

רכב קרבי משוריין הוא רכב בעל מיגון שמשמש ללחימה או לתמיכת לחימה. בעגה צבאית משתמשים לרוב בקיצור ראשי התיבות רֶקֶ"ם או רֶקֶ"מ.

[עריכה] מאפיינים

רכב משוריין הוא בדרך כלל רכב כבד בעל מעטה שריון ואמצעי מיגון המסוגל לספוג פגיעה מכלי נשק שונים, על פי סוג השריון, תוך שמירה על מערכותיו החיוניות ושלום הנוסעים בו. כלי רכב שלא יוצרו עם שריון ומיגון כזה הוסף להם מאוחר יותר (כגון אוטובוס, מכונית-שרד או רכב שטח) נקראים בעברית "רכב ממוגן".^{[דרוש מקור]}

[עריכה] תפקידי הרכב המשוריין

סוגים נפוצים של רכב משוריין הם הטנק, התותח המתנייע, נושא הגייסות המשוריין. סוגים אלה מהווים בסיס למרבית הרכבים בעלי השימושים המשניים, כגון תותח נ"ט מתנייע, נגמ"ש לוגיסטיקה, זחל"ם, רכבי הספקה (דוגמת האלפ"א בצה"ל). קיימים גם טנקים ונגמ"שים שהוסבו למשימות הנדסה קרבית, כמו טנק גישור ואכזרית.

[עריכה] תכנון וייצור של רכב משוריין

נגמ"ש M-113. תובת הנגמ"ש שימשה כבסיס למגוון רב של כלים - כולל תותח נ"ט, אמבולנס ורכב חילוץ

חלק מסוגי הרכב המשוריין מתוכננים באופן ייעודי לביצוע תפקיד מסוים, כגון טנקים, אך חלק גדול מנצלים תכנונים קיימים תוך ביצוע התאמות נדרשות. יש דוגמאות למשפחות של רכבים משוריינים, כל אחד עם תפקיד שונה, הבנויים על גבי תובה אחת וגרסאותיהם נבדלות זה מזה רק בסוג הצריח, החימוש והאמצעים שמותקנים על הכלי. דוגמה למשפחה כזו היא הכלים המבוססים על [[M4 שרמן|טנק השרמן]: תותח מתנייע, במשגר רקטות, אמבולנס וטנק חילוץ. עוד דוגמה היא לM-163 מחבט, תותח נ"מ מתנייע המבוסס על תובת נגמ"ש M-113. גם נגמ"ש האכזרית, המבוסס על טנק T-55 שהצריח שלו הוסר היא דוגמה להסבה כזו.

בצבאות גדולים ישנם מקרים הפוכים, בהם כל תפקיד ממולא על ידי רכב שתוכנן למשימה באופן יעודי. העלות הגבוהה של תכנון ופיתוח רכב חדש גורמות לכך שמצב זה שכיח בצבאות גדולים, בדרך כלל של מדינות בעלות אמצעים. דוגמה לכך הם הטנקים הסובייטים, נגמ"ש ה-M2 בראדלי האמריקני ואפילו משפחת טנקי המרכבה הישראליים. נגמ"ש הסטרייקר האמריקני תוכנן מלכתחילה כמשפחה של כלים - החל מרכב סיור קל וכלה בתול"ר 105 מ"מ מתנייע המבוססים על אותו מרכב, דבר המקל מאוד על אחזקת צי רכבים כזה.

[עריכה] ממדים ותכונות

נגמ"ש לחימה רוסי מדגם BMP-1.

הרק"ם הוא לרוב כלי זחלי וכבד. בגלל כמות השריון הפסיבי שהוא נאלץ לסחוב על עצמו, בתוספת מערכות נשק ותחמושת, משקלו מגיע לעשרות טונות. השריון והבנייה החזקה של הרכב עושות אותו לרכב כבד ומוצק, תכונה שהופכת אותו ל"אייל ניגוח" מצוין כנגד מבנים לא-מחוזקים וכלי רכב לא ממוגנים. במלחמת עיראק הכוחות האמריקנים השתמשו לא אחת ברק"מים כדי להפיל קירות של מבנים ולפרוץ שערים וגדרות. למרות זאת, כנגד מבנים מחוזקים יש להשתמש בכלי פריצה ייעודים כגון בולדוזר כבד או חומרי נפץ על מנת לא לגרום נזק לרק"ם. לצד כלי הרק"ם הכבדים, ישנם גם רק"מים קלים יותר שמשקלם נע בין 10-20 טונות. רק"מים אלה הם בדרך כלל אופניים ומטרתם לשמש לסיור והתערבות מהירה. יתרונם הגדול על הרק"מ הכבד הוא תחזקה קלה יותר ויבילות אווירית.

נגמ"ש אופני סטרייקר עם מיגון "כלוב" ועמדת RCWS עם מקלע כבד.

רוב הרק"מים מונעים על ידי מזקו"ם - מערכת הנעה שבה ה"גלגלים" נעים על גבי זחל המסתובב מתחתיהם. מערכת זאת היא בעלת אחיזת שטח טובה יותר ומפזרת בצורה טובה יותר את משקלו של הרכב הכבד על פני הקרקע. על כן, הזחלים מבטיחים עבירות טובה יותר בשטחים לא סלולים ובשדות פתוחים, וכן חסינים מפני תקרים (מקריים או כתוצאה מירי). חסרונם של הזחלים הוא שהפעלתם למשך זמן רב מעמיסה באופן רב על המערכות ומגבירה את הסיכוי לתקלות. אחזקת הזחל יקרה ומסובכת יותר מאשר אחזקת גלגלים. במקביל, פותחו גם כלי רק"ם הנעים על גבי גלגלי צמיגים (נגמ"ש אופני). רובם הם נגמ"שים קלים (שריוניות) שנועדו לסיור בשטחים עירוניים ולטיפול בהפרות סדר. בשנת 2003 פיתחה ארצות הברית משפחה שלמה של רק"מים (סיור, לחימה, הנדסה, נ"ט, תול"ר ועוד) המבוססת על הנגמ"ש האופני סטרייקר. הסטרייקר הוא רכב קל בעל ניידות גבוהה, אך חיילים ששירתו עליו במלחמת עיראק מצאו את המיגון שלו לא מספק. בשנות ה-40, ה-50 וה-60 ניסו לשלב בין גישת הזחל לגישת האופן, וכך נוצר הזחל"ם (זחל למחצה) - רק"מ בעל גלגלים קידמיים צמיגיים ומאחור: זוג זחלים.

[עריכה] מאפיינים הגנתיים

[עריכה] הסוואה והקטנת חתימות

המושג חתימה מתייחס לעוצמת האותות מסוג מסוים שהכלי מייצר ומאפשרים את גילויו וזיהויו כמו החזרת אור, יצירת רעש ופליטת חום. הנמכת חתימת עין מבוצעת על ידי צביעת הכלי כך שהניגודיות שלו ביחס לשטח תהיה נמוכה. כמעט כל כלי הרכב הצבאיים צבועים בצבעי הסוואה: בצה"ל: חאקי-זית, בצבאות אירופה בסכמות מנומרות, בארצות מושלגות בלבן ואילו בארצות הברית בצהוב בהיר (צבע מדברי). כיום, עם התפתחות אמצעי ראיית הלילה, לסכמת הצביעה משקל משני במניעת התגלות הרכב. גם צורת הכלי משפיעה על החתימה, וכלים בעלי מבנה נמוך הם בעלי חתימת עין נמוכה יותר. עם התפתחות מערכות הראיה התרמיות (ראיית לילה) הפכה גם הקטנת החתימה התרמית לבעלת חשיבות. נעשים ניסיונות בדרכים שונות להקטין את הטמפרטורה של הדופן החיצונית של הכלי. הקטנת חתימת רעש יכולה להעשות למשל על ידי פיתוח מנועים שקטים יותר. הקטנת חתימת מכ"ם שכיחה פחות בכלי רכב קרקעיים. גם פיזור עשן במטרה להסתיר את הכלי היא טכניקה להקטנת חתימת עין, אולם יעילותה משתנה מאוד בהתאם לנסיבות, והיא מנצלת אמצעים מתכלים כמו דלק או רימוני עשן.

לאחרונה נעשים גם ניסיונות להפיכת חפצים לבלתי נראים. רעיון זה נחשב עד לא מזמן כמדע בדיוני אך צבא ארצות הברית עוסק במחקר בתחום וייתכן כי בעתיד ניתן יהיה ליישם מערכות כאלה ברכב משוריין. ^{[דרוש מקור]}

[עריכה] מיגון פסיבי

הסוג השכיח והותיק יותר של מיגון רכב משוריין הוא על ידי בניית דופן קשיחה ובעלת עובי גדול יחסית לכלי, כך שחימוש שנורה עליו לא ישבית אותו ולא יפגע באנשי הצוות. ההגדרה מקיפה צורות מיגון נוספות פרט לשריון.

דחפור D9R של צה"ל בתערוכת LIC 2005. המיגון של הדחפור כולל לוחות שריון על תא המפעיל והמערכות המכניות, חלונות מזכוכית משוריינת ומיגון "כלוב" כנגד רש"ק חלול.

המיגון הפסיבי כולל מספר סוגים: עטיפת הרכב בלוחות שריון עשויים פלדה או חומרים מרוכבים (כובהאם) שחוזקם הפיזי וגמישותם מאפשרים להם להדוף קליעים, רימונים, פיצוצים ואף נשק נ"ט (תלוי בעובי השריון וסוגו). כעקרון, ככל שהשריון עבה יותר הוא חזק יותר, אולם שיקולי תכנון אחרים מונעים הגדלה בלתי מוגבלת של העובי. ניתן גם לשפר את רמת המיגון באמצעות שינוי הגאומטריה של השריון או בנייתו ממספר שכבות של חומרים שונים, לעתים עם מרווחי אוויר ביניהן. קיימים סוגי שריון העשויים מחומרים שהם חזקים יותר מפלדה כגון סיבים קרמיים וחומרים מרוכבים. סוגי החומרים משתנים ממדינה למדינה ואופן ייצור לוחות השריון המתקדמים נחשב במרבית המדינות לסוד צבאי. במקרים בהם יש צורך לשמור על שדה ראיה עבור מפעילי הכלי בלי להפחית את רמת המיגון עושים שימוש בזכוכית משוריינת ליצירת חלונות. לעתים משתמשים בשריון מאולתר המכונה "סנדוויץ'". שריון כזה כולל שני לוחות פלדה (בדרך כלל דקים) וביניהם חומר אחר - לרוב עץ, בטון או חול. שריון כזה שימש במלחמת העצמאות להגן על השיירות שעלו לירושלים הנצורה בדרך בורמה. קיימת גם צורה של מיגון פסיבי המכונה "כלוב" ומורכב משבכת מוטות מתכת המרוחקים מגוף הרכב המשוריין. פיתוח זה מיועד כנגד כנגד רש"ק חלול. הכלוב גורם לפיצוץ תחמושת נגד טנקים עם ראש קרבי מסוג מטען חלול רחוק מהשריון העיקרי וכך מקטין באופן ניכר את כושר החדירה שלה. מיגון זה קיים היום על נגמ"שי הסטרייקר האמריקאים ורכבי הווריור הבריטים בעיראק ועל דחפורי ה-D9R בישראל. קיימים גם אמצעי מיגון מאולתרים למשל בנגמ"שים כמו ה M-113 והסטרייקר. השקים מוצבים מעל המיגון המקורי של הכלי. השימוש בשקי חול הוא לרוב אלתור שמתבצע על ידי החיילים בשטח, שלא מרוצים מהביצועים של המיגון התקני שהותקן ברכב. ^{[דרוש מקור]}

למרות שהמיגון הפסיבי אינו מתוחכם, הוא הוכח כיעיל מאוד והציל חיילים רבים בקרב.

[עריכה] מיגון ריאקטיבי

נגמ"ש לוחמת חי"ר (IFV) מדגם M2 בראדלי עם מיגון ריאקטיבי . ניתן לראות בבירור את חומר הנפץ שהותקן בחזית הכלי, בצדדיו ואף על צריחו. חבילת מיגון זו היא מתוצרת חברת רפא"ל הישראלית.

ערך מורחב – מיגון ריאקטיבי

מיגון ריאקטיבי הוא סוג שריון המגיב לפגיעת נשק בצורה המקטינה את הנזק לרכב עליו מותקן המיגון. מיגון כזה יעיל בעיקר נגד חימוש מטען חלול וחודרני מוט. קייימים סוגים שונים של מיגון ריאקטיבי, אולם מרביתם עושים שימוש ביחידות של חומר נפץ הודף המותקנות על הדופן החיצונים של הרכב ומתפוצצות עם פגיעת החימוש כך שזה נהדף הלאה מהרכב. טכנולוגיה זו פותחה לאחר מלחמת ששת הימים על ידי חוקר גרמני בשם מנפרד הלד שעסק בניתוח הפגיעות שנגרמו לטנקים ישראליים במלחמה. הפיתוח של הלד הוא הבסיס למרבית מערכות המיגון הריאקטיבי המצויות בשימוש כיום.

[עריכה] מיגון אקטיבי

המיגון האקטיבי (APS) מונע מהנשק לפגוע ברכב המוגן. קיימות שתי דרכים למנוע את הפגיעה: שיבוש מערכות ההנחיה של טילי נ"ט מתבייתים כך שיחטיאו (Soft Kill) ויירוט הנשק בזמן מעופו על ידי ירי המביא להשמדתו (Hard Kill). רעיון המיגון האקטיבי הוא חדש יחסית, ויישומו דורש שימוש בטכנולוגיות מתקדמות. אמצעים לשיבוש נשק מונחה קיימים במרבית סוגי הרכב המשוריין המתקדמים דוגמת טנקים. מערכות יירוט הקיימות כיום הן ה-ARENA הרוסית וה-Trophy ("מעיל רוח") - פיתוח משותף של רפא"ל וג'נרל דיינמיקס.

[עריכה] היסטוריה

טנק סימן 1 הבריטי. הרכב הקרבי המשוריין הראשון.

זחל"ם M3 אמריקני שהיה בשימוש צה"ל.

טנק-דחפור שרמן.

בעקבות עליית כוח האש במלחמת העולם הראשונה, הבינו הצבאות המודרניים שבמגבלות הטכנולוגיות שריון אישי הוא חסר טעם. לעומת זאת, רכב משוריין היה רעיון שנשקל בחיוב מאחר וכלי רכב ממונע יכול לסחוב מעטה שריון עבה ועמיד יותר מאשר חייל רגלי פשוט. למרות שתותחים בעלי שריון ועגלות עץ שהגנו על רובאים הופיעו עוד במאה ה-19, ב-1916 הופיע הרכב הממונע המשוריין הראשון בשדה המערכה: היה זה הטנק הבריטי "סימן 1".

מאז החל מירוץ חימוש בין טנקים וכלי רכב משוריינים ורוב הצבאות המודרניים פיתחו חיל שריון המושתת על טנקים משוריינים ובעלי תותח כבד. מנגד, פותחו אמצעי נגד - כגון רקטות נ"ט וטילי נ"ט - כדי לחדור את השריון של הטנקים.

בעקבות מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה נוספו לארסנל גם נושאי גייסות משוריינים, כלי הנדסה משוריינים ורכבי תמיכת-קרב בעלי שריון להגן על הלוחמים, המכונאים ותומכי-הלחימה שבתוכו. מובילי הגייסות והמשוריינים (שלא היו טנקים) הראשונים היו הזחל"מים (זחל"ם = זחלי למחצה), רכב משוריין עם הנעה שמשלבת בין רכב אופני (גלגלים מקדימה) לרכב זחלי (מזקו"ם מאחורה). רוב דגמי הזחל"ם אופינו בשריון עבה בדפנות אך בגג פתוח. אחד מדגמי הזחל"ם הנפוצים והמוכרים ביותר ה M-3 Half-track האמריקני, ששירת גם בצבא ההגנה לישראל. הזחל"מים שירתו גם בשנות ה-60 וה-70 המוקדמות למרות שבשנות ה-50 כבר תוכננו שתי משפחות נגמ"שים ששינו את ההיסטוריה של הרק"ם: ה-M-113 האמריקני וה-BMP הסובייטי. במקביל, פותחו שריוניות (נגמ"שים אופניים) עבור שדות הקרב של אירופה, המקום בו שיערו אז שתתקיים עיקר לוחמת היבשה של עימות בין-גושי עתידי. שתי משפחות אלה של נגמ"שים הפכו לנגמ"שים הנפוצים בעולם. כל אחת מהן כללה עשרות ואריאנטים, דגמים, גרסאות ושיפורים. כלים אלה נמצאים גם היום בשירות צבאות שונים ברחבי העולם (כולל צבא ארצות הברית, צה"ל ועוד) אך נחשבים למיושנים ופגיעים.

בשנות ה-70 פותחו תומ"תים ממוגנים, רכבי חילוץ והנדסה המבוססים על טנקים, טנקי גישור ועוד. בשנים אלה הופיעו בשדה הקרב רקטות נ"ט וטילי נ"ט, שהיוו איום מסוכן על כוחות השריון ונתנו לחיל הרגלים יכולת רחבה ומסוכנת להשמיד רק"מים ומטרות משוריינת. יעילותם של רקטות וטילי הנ"ט נגד חיל השריון הודגמה במלחמת יום הכיפורים, והללו מהווים עד היום איום רציני שמתכנני ומפעילי רק"ם חייבים להתמודד עמו. בעוד שטילי הנ"ט השתכללו והפכו לנשק מונחה יקר, התמחה בחדירת שריון כבד של טנקי מערכה, רקטות הנ"ט - ובייחוד RPG-7 - זכו לתפוצה המונית והקנו לכל לוחם את היכולת לפגוע ולהשמיד מטרות משוריינות, אחרי אימון מועט בלבד.

בתגובה לכך, החלו שוב פיתוחים בשריון ובאמצעי המיגון, ביניהם: "בלטנים", תמרוני התחמקות, ניסויים בחומרים שונים ולא רק בפלדה (החל מאורניום מדולל וכלה בכובהאם), תוספות שריון בנקודות תורפה ומיגון ריאקטיבי.

בשנות ה-90 התרחש עוד גל של פיתוחי רק"מים, ובהן פותחו נגמ"שים הכבדים (דוגמת האכזרית), נגמ"שי לחימה (IFV), תומ"תים ממוגנים ומשופרים, כלי צמ"ה משוריינים, טנקים מתקדמים ועוד. בתקופה זו החלו בהכנסת מערכות אלקטרוניות מתקדמות לרק"ם, בייחוד לטנקים, ביניהן מערכות בקרת אש מתקדמות, שליטה ובקרה, שבשים למיניהם ואמצעי ראיית לילה מתקדמים.

[עריכה] סוגי רק"ם

תותח מתנייע "דוהר" M-109.

• טנק.
  • דוגמאות: טנק המרכבה, מג"ח, T-72 ופאנצר.
• נגמ"ש (נושא גייסות משוריין).
  • דוגמאות: M-113 ברדלס, BRDM, BTR, אכזרית, M2 בראדלי.
• רכבי הנדסה קרבית
  • נגמש"י הנדסה: כגון הפומ"ה.
  • טנקי הנדסה: טנק גישור, טנק דחפור או טנק חילוץ.
  • כלי צמ"ה משוריינים כמו דחפור די-9 או יעה אופני.
• תומ"ת (תותח מתיינע)
  • דוגמאות: M109 דוהר, פריסט 155 מ"מ.
• משגר רקטות רב-קני.
  • דוגמאות: משגר רקטות M-270 MLRS , עברי (טיל) על תובת שרמן, משגר רקטות LAR-160 ועוד.
• תותח נ"מ מתנייע
  • דוגמאות: "מחבט" M163 , שילקה ZSU 24-3 "גאנדיש".
• רכב חילוץ משוריין (טנק חילוץ)
  • דוגמאות: נמ"ר (מבוסס מרכבה), M88 מבוסס פטון, M32 מבוסס שרמן.
• רכבי לוגיסטיקה:
  • קיימים סוגים שונים של כלי רכב מבוססי נגמ"ש לנשיאת תחמושת, רפואה, שליטה ובקרה, וכו'.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• סקירה על מערכות מיגון אקטיביות, פורום צבא ובטחון, פרש
• חשיפת מערכת "מעיל רוח" הישראלית בתערוכת LIC 2005, פורום צבא ובטחון, פרש