פלואוריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פלואוריד (באנגלית: Fluoride) הוא יון חד-אטומי של אטום הפלואור, כלומר אטום פלואור שנוסף לו אלקטרון אחד: ^-F. מטענו של היון הוא 1-.

[עריכה] היחודיות של יון הפלואור

היחודיות של יון הפלואור נובעת מהאלקטרושליליות הגבוהה שלו. בניגוד להלוגנים אחרים, HF הוא חומצה חלשה. חמצן דו-פלואורי למשל, מגיב עם מים ויוצר מימן פלואורי. תכונה יחודית נוספת של יון הפלואור הוא יכולת ליצירת קשר קוולנטי עם ארגון, קסנון, או קריפטון למרות שהם גזים אצילים. רוב התרכובות הללו אינן יציבות ומשמשות ביצירת לייזר אקסיימר. קסנון דו-פלואורי, קסנון ארבע-פלואורי וקסנון שש-פלואורי הם תרכובות יציבות שיוצרות מבנים גבישיים.

[עריכה] שימוש ברפואת שיניים

ברוב משחות השיניים נמצאים פלואורידים, בדרך כלל כמה פלואורידים שונים במשחה אחת, ביניהם: אמין פלואוריד (NH₃F) ונתרן פלואורי (NaF).

נתרן פלואורי הוא חומר רעיל מאוד, חסר צבע ומסיס במים. נתרן פלואורי נמצא באופן טבעי במים בכמות מזערית ואינו נחשב על ידי רוב המומחים כמזיק בריכוז זה. נתרן פלואורי משמש בין היתר כרעל להדברת חרקים ומכרסמים. במדינות רבות מוכנס הנתרן הפלואורי בריכוז זעום למי השתיה לשם "הפלרתם", כדי לסייע במניעת עששת. כמות הנתרן הכלורי המוכנס למים מביא להכפלת הריכוז שלו במים.

הפלרת המים נתונה במחלוקת קשה. המתנגדים טוענים שלא רק שהפלואוריד במי השתייה גורם לנזקים חמורים וארוכי טווח לבריאות, אלא גם שההפלרה אינה מסייעת כלל בלחימה בעששת. בעיות רפואיות המיוחסות לחשיפה ממושכת לנתרן פלואורי כוללות בעיות בעיכול, היחלשות העצמות (הפלואור מגיב עם הסידן והזרחן שבעצמות), פגיעה בכליות ובכבד, השפעה קשה על מערכת העצבים המרכזית הגורמת להפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות אצל ילדים, וכן סיכוי מוגבר לסרטן. הרעלת פלואוריד נקראת פלואורוזה וסימניה הראשונים – כתמים על השיניים.

ב-1964 הוזכר הנושא באופן סטירי בד"ר סטריינג'לאב, סרטו הידוע של סטנלי קובריק. בסרט, המתרחש בעיצומה של המלחמה הקרה, חושד קצין בכיר בחיל האוויר האמריקני שהסובייטים מנסים להרעיל את העם האמריקני באמצעות הפלרת המים. תאוריה זו אינה מוזכרת לראשונה בסרט זה; בתקופה זו של חשד עמוק בין שתי המעצמות העולמיות רבו התאוריות מהסוג הזה, ותאוריית הפלרת המים עמדה בראשן.

[עריכה] שימושים בכימיה אורגנית

האלקטרושליליות הגדולה של הפלואור הופכת אותו ליון המתאים לשימוש ביצירת ממסים טובים ולרעלים. פלואוריד משמש גם ביצירת פולימרים וחומרים בעלי פעילות ביולוגית.