פרנק לויד רייט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנק לויד רייט (8 ביוני 1867 – 9 באפריל 1959) היה אחד האדריכלים החשובים ביותר במחצית הראשונה של המאה ה-20 ואולי אף הבולט ביותר באדריכלות בארצות הברית.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
רייט נולד בעיירה חקלאית – ריצ'לאנד סנטר, ויסקונסין, ארצות הברית, וחונך ברוח הכתות הפרוטסטנטיות האוניטריות והטרנסצנדנטיות, ועתיד לתכנן את יוניטי טמפל (אחדות) באוק פארק, אילינוי. רייט כותב בזכרונותיו על ההשפעה שהייתה לקוביות שאיתן שיחק בגן הילדים על גישתו לתכנון. הרבה מהמבנים שהוא תכנן מתייחדים בבהירות הגאומטרית שלהם.
רייט החל את לימודיו הגבוהים ב־1885 בבית הספר להנדסה של אוניברסיטת ויסקונסין, שם היה חבר באחווה "פי דלתא תטא". במקביל ללימודיו הוא עבד תחת אלן קונובר, קבלן מקומי ופרופסור להנדסת בניין. ב־1887, רייט עזב את האוניברסיטה ללא קבלת תואר (אם כי הוא קיבל דוקטורט לאמנויות לשם כבוד ב־1955) ועבר לשיקאגו, שם הצטרף למשרד האדריכלים של ג'וזף לימן סילסבי. תוך שנה, הוא עזב את סילסבי על מנת לעבוד עבור אדלר וסאליבאן. לאדריכל לואיס סאליבאן אשר אצלו עבד הייתה השפעה רבה על הסגנון שפיתח לעצמו רייט כמו גם אסכולת שיקגו כולה. מ־1890, הוא קיבל את כל התכנונים למגורים במשרד. ב־1893, לאחר ריב עם מעסיקיו על רקע עבודות שרייט קיבל מחוץ למשרד, עזב את אדלר וסאליבאן ופתח משרד משלו באוק פארק, אילינוי. עד 1901 הוא תכנן כחמישים פרויקטים, כולל בתים רבים בעיר מגוריו.
בין 1901 ל־1911, תכנן מבנים למגורים שכונו "בתי ערבה" (prairie houses) - בתים נמוכים וגדולים עם גגות שאינם בולטים, קוי שמים נקיים, ארובות נמוכות ומרפסות, כשהוא משתמש בחומרים טבעיים. הבתים נקראו כך מכיוון שתכנון זה היה אמור להתאים לשטח שסביב שיקגו. לרייט גם היה תפקיד מרכזי בפיתוח רעיונות "תוכניות פתוחה" לעיצוב פנים במגורים, כאשר הוא החשיב את החלל הפנימי כחלק החשוב ביותר מתכנון המבנה. הוא האמין כי האנושיות היא דבר מרכזי ביותר בתכנון. את רוב הדוגמאות לגישה הזו ניתן למצוא בבופאלו, ניו יורק, כתוצאה מחברות בין רייט לבין מנהל בחברת הסבון לרקין, דרווין מרטין. ב־1902 חברת לרקין החליטה לבנות מבנה מנהלי חדש. רייט הגיע לבופאלו ותכנן לא רק את את המבנה המנהלי עבור החברה, אלא גם שלושה בתים של המנהלים עצמם, בית ג'ורג' ברטון, בית דרווין ד. מרטין ובית ויליאם הית'.
ב־1910, יצירתו של רייט החלה להתפרסם באירופה עם פרסומו של הווסמות' פורטפוליו.
הוא תכנן קומפלקס מגורים-סטודיו לעצמו, (שנקרא טאליסן על שם משורר וולשי בן המאה ה-6, שפירוש שמו "מצח זוהר"), שנבנה על יד ספרינג גרין, ויסקונסין, ב-1911. הקומפלקס היה מורכב ממבנה נמוך בן קומה אחת בצורת האות U, שצפה בצד אחד על אגם ובצד השני על הסטודיו של רייט. טאליסן הושמד פעמיים בשרפות; המבנה הקיים כיום קרוי טאליסן 3. בפעם הראשונה שהוא נשרף, שבעה אנשים נהרגו, כולל מאהבתו של רייט, מאמא בורת'וויק, ושני ילדיה מבעלה אדווין צ'ייני.
הוא ביקר ביפן, לראשונה ב־1905, ובאירופה (1909), כשהוא פותח משרד בטוקיו ב־1915. בשנות ה-30 רייט תכנן את בית החורף שלו באריזונה, לו הוא קרא טאליסן מערב; בית זה, כמו הרבה מהאדריכלות של רייט, משתלב אורגנית עם הנוף שסביבו. בטוקיו, רייט תכנן את בית המלון אימפריאל המפורסם, אותו סיים ב־1922. ב־1 בספטמבר 1923, אחת מרעידות האדמה הקשות ביותר בתקופה המודרנית פגעה בטוקיו ובסביבתה. רעידת האדמה הרסה לחלוטין את טוקיו, והיא גם יצרה צונאמי גדול, סופות טורנדו ושריפות. ישנה אגדה כי בית המלון של רייט הוא היחיד ששרד מההרס, אך למעשה אין זה נכון.
בשנות ה-30 רייט תכנן רבים מהבתים ה"יוסוניים" שלו – מבנים עבור אנשי מעמד הביניים, שהתבססו על גאומטריה פשוטה, אך אלגנטיים ומעשיים. הוא עתיד להשתמש בתצורות כאלה ב"בית האספה היוניטרי" במדיסון, ויסקונסין ב־1947 - 1950.
חייו האישיים של רייט היו צבעוניים, והוא כיכב פעמים רבות בעיתונים. הוא נישא שלוש פעמים: לקתרין לי טובין ב־1889, למרים נואל ב־1922, ולאולגה מלאנוב הינצנברג (אולגיבנה) ב־1928. אולגיבנה הייתה חסידתו של המיסטיקן הארמני גורדג'ייף, והחוויות שלה השפיעו על ההיווצרות והמבנה של אחוות טאליסן של רייט מ־1934. אולגיבנה המשיכה לנהל את האחווה לאחר מותו של רייט, עד למותה היא ב־1985.
רייט מת ב־9 באפריל 1959, לאחר שתכנן מספר גדול מאוד של פרויקטים חשובים. אחד מבניו של רייט, פרנק לויד רייט ג'וניור, המוכר בשם לויד רייט, היה גם הוא אדריכל נודע.
יש שטוענים כי דמותו של הוורד רוארק, האדריכל בספרה של איין ראנד "כמעיין המתגבר", מבוססת, לפחות בחלקה, על פרנק לויד רייט, אך ראנד עצמה התכחשה לרעיון זה.
[עריכה] סגנון
יש המחשיבים את פרנק לויד רייט כאחד מחלוצי המודרניזם באדריכלות ומייחדים את סגנונו בשם "מודרניזם אורגאני". רייט אכן יצר אדריכלות אורגנית - אדריכלות שמנסה להשתלב באופן טבעי והרמוני עם ההקשר שבו היא נתונה, והחשוב ביותר – בקשר בין האתר למבנה. בנושא זה הוא הושפע רבות מהאדריכל והמעצב האמריקאי גוסטאב סטיקלי.
לרייט הייתה שפה חזותית מאוד ברורה בעיצוב המבנים שתכנן. הוא תמיד יצר קומפוזיציה המשלבת קווים אופקיים בולטים וקווים אנכיים בולטים - בדרך כלל מחומרים שונים.
רייט היה אחראי לסדרה של מושגים מקוריים ביותר בנושא פיתוח פרוורי, שמכונה "ברודאייקר סיטי". הוא הציע את הרעיון בספרו "העיר הנעלמת" מ־1932, והוא אף בנה מודל גדול מאוד (4 על 4 מטר) של עיר עתידית זו, בגירסאות שונות. הוא המשיך לפתח את הרעיון הזה עד למותו.
[עריכה] פרויקטים נבחרים
ראו גם: רשימת הבניינים המלאה של פרנק לויד רייט.
בסך הכל, בנה רייט 362 בתים. בערך 300 מהם עדיין היו קיימים בשנת 2005. רק אחד מהם נהרס בשל כוחות הטבע, בית במיסיסיפי שנהרס בהוריקן בשנות ה-60; אם כי בית אניס-בראון בקליפורניה ניזוק קשות ברעידת אדמה. למרות שמספר בתים שומרו כיצירות אמנות והוצאו מליוני דולרים על שימורם, יש קושי במכירתם של בתים אחרים בשוק החופשי, בשל העיצוב המיוחד שלהם, קוטנם והמאפיינים המיושנים שלהם.
[עריכה] בתי ערבה
- בית ג'ורג' ברטון, בופאלו, ניו יורק, 1903.
- בית דרווין ד. מרטין, בופאלו, ניו יורק, 1904.
- בית ויליאם הית', בופאלו, ניו יורק, 1905.
- בית רובי, שיקגו, 1910.
[עריכה] הבית על האשד
ערך מורחב – הבית על האשד
הבית הפרטי המפורסם ביותר שבנה נבנה בין 1935 ל־1939 – "הבית על האשד" (באנגלית: Fallingwater), עבור אי. ג'יי. קאופמן בבר ראן, פנסילבניה, שתוכנן מעל נחל הזורם תחת חלק מהבית, על פי הפרשנות שנתן רייט לבקשת משפחת קאופמן להיות קרובים לסביבה הטבעית. המבנה מורכב מסדרה של מפלסים ומרפסות נתמכות, כשהוא משתמש באבן עבור הקירות האנכיים ובבטון עבור המאוזנים. המהנדסים של קאופמן עצמו טענו כי המבנה אינו יציב. דעתם לא נתקבלה, אך לבסוף התברר שחלק מהרצפות החלו לשקוע זמן קצר לאחר הבניה. בסוף שנות ה־90, הוספו תומכות פלדה למפלס התחתון ביותר, עד שיעשה ניתוח מבני מפורט.
[עריכה] פרויקטים ציבוריים שונים מ-1910 ועד 1955
- פרויקט טאליסן
- מלון בילטמור אריזונה, אריזונה, 1929
- משרדי ג'ונסון ואקס, ויסקונסין, 1936-1939
- מגדל פרייס, אוקלהומה, 1956
[עריכה] מוזיאון גוגנהיים ניו יורק
- ערך מורחב – מוזיאון גוגנהיים
אחד הפרויקטים המאוחרים והחשובים של רייט הוא מוזיאון גוגנהיים בעיר ניו יורק, מבנה שלקח לו 16 שנים לבנות (1943 - 1959), וכנראה היצירה המוכרת ביותר שלו. המבנה עולה כספירלה לבנה מהאתר שלו בשדרה החמישית; מבפנים, הוא דומה לצד הפנימי של קונכיה. הגאומטריה המיוחדת של המוזיאון הייתה אמורה לאפשר למבקרים לראות תערוכות זמניות בקלות, בכך שיקחו מעלית לקומה העליונה וירדו משם בספירלה. עם סיום בנייתו של המוזיאון, התעלמו מכמה פרטים חשובים מהתכנון המקורי של רייט, כמו צביעה של הפנים בצבע אוף-ווייט. כמו כן, התערוכות שמציג המוזיאון נצפות בהליכה במעלה הספירלה ולא בירידה.
[עריכה] האילינוי
ב-1956 תכנן רייט גורד שחקים בגובה של מייל אחד בשם "האילינוי" (The Illinois). את האילינוי תכנן רייט על דעת עצמו ולא הוזמן מאף יזם וכמובן שתוכנית זו מעולם לא מומשה. הבניין תוכנן להיבנות בשיקגו, אילינוי ולהכיל בתוכו 528 קומות של שימוש מעורב אך בעיקר דירות מגורים. הגובה השאפתני של הבניין היה רב בהרבה מבניין האמפייר סטייט, המגדל הגבוה ביותר בתקופתו, ואף גבוה פי שניים מבורג' דובאי הנבנה בתחילת המאה ה-21. עם זאת, חזונו של רייט נתן השראה למתכנני מגדלים רבים אחריו.
