צינובר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צינובר | |
תכונות המינרל | |
הרכב כימי | HgS |
מערך קריסטלוגרפי | טריגונלי |
צורת הגביש | הקסגונלי |
צבע | ארגמן בוהק, אדום מגוון הקינמון ועד גוון של לבנים אדומות. |
ברק | זוהר עד מתכתי בגבישים הכהים. |
שקיפות | שקוף עד שקוף למחצה. |
פצילות | מושלמת בשלושת הכיוונים תוך כדי יצירת מנסרות. |
שבירה | בלתי אחידה תוך כדי יצירת שבבים. |
קשיות | 2 - 2.5 בסולם מוס |
משקל סגולי | 8 - 8.2 |
שרטוט | אדום |
מינרלים נלווים | פיריט, דולומיט, קוורץ וכספית. |
סוגים | |
צינובר (Cinnabar) הוא מינרל אדמדם שנוסחתו HgS והוא המקור העיקרי לכספית.
צינובר בדרך כלל נמצא בטבע בצורת גושים חזקים מחוספסים וצבעו משתנה מאדום בהיר לאדום-חום. הוא מופיע בסלעים וולקנים, בעיקר ליד מרקזיט, פיריט ואנטימון גופרתי (Sb2O3). מדיי פעם צינובר מופיע כגביש בעל ברק מתכתי. בין גבישי צינובר וקוורץ דימיון יוצא דופן בסימטריה ובמאפיינים אופטיים (מערך קריסטלוגרפי טריגונלי וצורת הגביש הקסגונלי). קשיחותו של צינובר נעה בין 2-2.5 בסולם מוס, ומסיסותו היא 10-6 גרם ל-100 מ"ל מים.
כשצינובר מחומם ל־250 מעלות צלזיוס הוא נהיה חום ובטמפרטורות גבוהות יותר הוא נהיה שחור. ברגע שהוא מקורר הוא חוזר לצבעו האדמדם המקורי. צינובר לא מושפע מחומצות כמו חומצה חנקתית (HNO3) או חומצה הידרוכלורית (HCl) בטמפרטורות נמוכות.
צינובר נכרה על ידי האימפריה הרומית כמקור לכספית וכמה מן המכרות שכרו הרומאים משמשים גם כיום כמקור לצינובר. המרבץ החשוב ביותר של צינובר הוא בספרד, שם הוא נכרה כבר למעלה מ־2,000 שנים. מרבצים נוספים נמצאים בקליפורניה, סלובניה, איטליה, סרביה, פרו, טקסס וסין.
פרט לשימוש כמקור כספית חשוב, לצינובר שימושים אחרים: