צלקנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| צלקנית | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| משפחה: | חיעדיים |
| סוג: | צלקנית |
| שם מדעי | |
 Carpobrotus |
|
צלקנית (שם מדעי: Carpobrotus; "אהל אצבעות", "Pigface") היא סוג של גאופיט בעל עמידות גבוהה ליובש עונתי, קרקע דלה ורסס ים. תחת סוג הצלקנית נמצאים כ-20 מינים, שמוצאם של רובם הוא דרום אפריקה, אך קיימים גם מינים שמקורם באוסטרליה ובדרום אמריקה. הסוג רגיש לקרקע כבדה או בוצית. מקור השם המדעי carpobrotus הוא ביוונית, ומשמעותו "פרי אכיל".
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור
עלי הצלקנית בשרניים מאד, בעלי חתך משולש ומסתיימים בחוד. הצלקנית משתרעת על פני הקרקע, כשבכל התפצלות קיים אגד שורשים. פרחיה גדולים, אופקיים וצורתם כצורת כתר. הפרחים בעלי דמיון מסויים לפרחי חרצית, אלא שעלי הכותרת של הצלקנית זקורים יותר. צבעה שונה ממין למין - לבן, כתום, צהוב או סגול.
לפירות צורה אליפטית, כשבקצה פיטמה, וגדלם כשני סנטימטרים.
[עריכה] שימושים
בזכות עמידותם הרבה של מיני הצלקנית, דרישותיהם הצנועות מהקרקע ועמידותם בתנאי יובש, בצלקנית משתמשים לעיגון חוליות ומדרונות בשולי דרכים. בגננות נוי משמשת הצלקנית לכיסוי שטחים שאינם מיועדים לדריכה. בגינות רבות משמשת הצלקנית כצמח כיסוי קל מאד לתחזוקה. את הצלקנית ניתן הלרבות על ידי יחורים (יש לכלול אגד שורשים בכל יחור) או על ידי זרעים.
בנוסף, מיני הצלקנית משמשים למאכל. כשהם בשלים, פירות הצלקנית ראויים למאכל. לפרי הבשל גוון צהוב והוא מפיץ ריח עז. לחלק ממיני הצלקנית טעם מר ולא נעים, אך הם ראויים למאכל. למין Carpobrtus deliciosus טעם מתוק. את עלי הצלקנית אוכלים צבים. הם טובים למאכל אדם לאחר בישול. בעבר השתמשו מלחים בעלי הצלקנית כתרופה לצפדינה. ילידי אוסטרליה השמשו בעלים צלויים כתחליף למלח.
בצלקנית משתמשים גם לצרכים רפואיים. מיץ העלים מכווץ כלי דם ובעל יכולת חיטוי מסויימת והרגעה מקומית, ועל כן ניתן להיעזר בו בצורתו הגולמית על פצעים פתוחים, כוויות, פריחה, מחלות עור כרוניות מסוימות ועקיצות. בנוסף ניתן להשתמש במיץ העלים להקלה במצב שילשול, ולגרגור להקלה בדלקת גרון. מתקיימים מחקרים להפקת תרופה מסחרית ממיצוי העלים.
[עריכה] בישראל
בישראל נפוצים שני מינים שיובאו מדרום אפריקה. חלקם ננטע בבר, נקלט היטב והחל מתפשט על חשבון מינים מקומיים, על כן הצלקנית הוגדרה כמין פולש על ידי המשרד לאיכות הסביבה. בעיה זו אינה קיימת רק בישראל, אלא גם במדינות נוספות דוגמת קליפורניה.
המינים הנפוצים בישראל:
- צלקנית שוות צדדים (Carpobrotus Aequilaterali)
- צלקנית החרבות (Carpobrotus Acinaciformis; שם עממי: "אהל אצבעות")
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צלקנית |
